וולטר סקוט

סר וולטר סקוט
Walter Scott

דיוקן של סר וולטר סקוט מ-1822
לידה	15 באוגוסט 1771 אדינבורו, סקוטלנד
פטירה	21 בספטמבר 1832 (בגיל 61) Abbotsford House, הממלכה המאוחדת
מדינה	ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת
לאום	סקוטי
מקום קבורה	Dryburgh Abbey
שם עט	Clutterbuck, Malachi Malagrowther, Jedediah Cleishbotham, Somnambulus, Laurence Templeton, Lawrence Templeton
עיסוק	עורך דין, משורר, סופר, היסטוריון
מקום לימודים	אוניברסיטת אדינבורו, Jordan High School, Kelso High School, התיכון המלכותי של אדינבורו, בית הספר למשפטים של אוניברסיטת אדינבורו
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	רומנסה, רומן היסטורי, מחקר היסטורי
זרם ספרותי	רומנטי
יצירות בולטות	"שירו של המשורר-נודד האחרון", "אדונית האגם", הרומנים "וייברלי", אייבנהו
תקופת הפעילות	1814–1832 (כ־18 שנים)
הושפע מ	התנך של המלך גיימס, ספרות הרומנסה, הבלדות של פרסי, לודוביקו אריוסטו, שייקספיר, גתה, ג'פרי צ'וסר, ג'ון דריידן
השפיע על	אלסנדרו מנצוני, אונורה דה בלזק, ויקטור הוגו, טולסטוי, ג'ורג' אליוט, צ'ארלס דיקנס, ג'יימס פנימור קופר
בן או בת זוג	Charlotte Genevieve Charpentier (1797–?)
צאצאים	Charlotte Sophia Lockhart, Charles Scott, Anne Scott, Sir Walter Scott, 2nd Baronet
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית של אדינבורו
חתימה

סר וולטר סקוט (באנגלית: Walter Scott; 15 באוגוסט 1771 – 21 בספטמבר 1832) היה משורר, סופר, היסטוריון, ומבקר ספרות סקוטי. סקוט היה מהמשוררים והסופרים הרומנטיים החשובים והמצליחים ביותר, נחשב לאבי הרומן ההיסטורי הרומנטי, ולאחד מהיוצרים המשפיעים ביותר על הספרות האירופאית והאמריקאית. גדולי הסופרים של המאה ה-19, ביניהם מנצוני, הוגו, בלזק, פושקין, טולסטוי, דיקנס, ג'ורג' אליוט, ורבים אחרים, חיקו את הרומנים של סקוט. נודע בעבור הרומנסות "שירו של המשורר-נודד האחרון", ו"אדונית האגם"; ובעבור סדרת הרומנים "וייברלי".

תולדות חייו

מילדותו עד בחרותו (1799-1771)

סקוט נולד באדינבורו שבסקוטלנד כבן למשפחה סקוטית מכובדת. ב-1773 סבל מהתקף של פוליו, שגרם לצליעה ברגלו הימנית למשך כל חייו. כדי לשפר את מצבו נשלח לזמן מה לאחוזה של קרובי משפחה. שם למד לקרוא ונחשף למעשיות ולאגדות עם אשר ככל הנראה השפיעו בהמשך על יצירתו. בינואר 1775 הוחזר לבית הוריו, אך גם בשנים הבאות נשלח למקומות מרפא ולטיפולים שונים על מנת לנסות לשקם את מצבו. ב-1778 חזר לאדינבורו וקיבל שיעורים פרטיים כהכנה ללימודיו בבית הספר, אליו נשלח באוקטובר 1779. בתקופת בית הספר הירבה לקרוא ספרי מסעות, שירה, סיפורים היסטוריים וכיוצא באלה. מצבו הגופני השתפר באותה תקופה, והוא יכול היה לשוטט ולטייל בעיר ובסביבותיה. ב-1783, הוא נשלח יחד עם דודתו לקלסו (Kelso) שבדרום מזרח סקוטלנד, שם המשיך בלימודיו עוד כחצי שנה. בנובמבר, בגיל 12, החל וולטר סקוט בלימודים קלאסיים באוניברסיטת אדינבורו. באותה תקופה יצר קשרים ובא במגע עם חוגים ספרותיים שונים (כולל פגישה יחידה עם המשורר הסקוטי הלאומי רוברט ברנס). בגיל ארבע-עשרה החל בתקופת חניכות במשרדו של אביו, אשר היה עורך דין במקצועו. כיוון שכך, בשנים 1790-1789 חזר לאוניברסיטת אדינבורו, זו הפעם ללימודי משפטים. לאחר שסיים, הלך בעקבות אביו והיה לעורך דין.

תקופת שירתו (1814-1799)

בגיל עשרים וחמש החל בניסיונות ראשונים של כתיבה, תחילה בתרגום יצירות מהשפה הגרמנית אשר מסיפרותה הוקסם, מה גם שזו עסקה לא מעט בחיפושים אחר זהות המבוססת על מסורת עממית, בעיקר מימי הביניים. חיפושים אלה מצאו הד בנפשו, שכן גילה נטייה דומה באשר לביסוס זהותו הסקוטית, בהיותו מעריץ את אוסף הבלדות האנגליות העתיקות של פרסי עוד מילדותו. בשנת 1802 הוציא לאור עם המשורר ג'ון ליידן אסופה בשני כרכים של בלדות סקוטיות, "בלדות של הגבול הסקוטי" (The Minstrelsy of the Scottish Border). זה היה הסימן הראשון להתעניינותו בסקוטלנד ובהיסטוריה מנקודת מבט ספרותית. במהלך השנים עסק בעריכות ספרותיות נוספות: הרומנסה מימי-הביניים "סר טריסטרם" (1804), יצירות ג'ון דריידן (18 כרכים, 1808, כולל מונוגרפיה של סקוט על חיי דריידן יצירתו ותקופתו), יצירות ג'ונתן סוויפט (19 כרכים, 1814).

בתחילת דרכו כמשורר סקוט חיבר בלדות מקוריות בניחוח סקוטי עתיק. בתחילת 1805 הוציא לאור את הרומנסה "שירו של המשורר-נודד האחרון" (The Lay of the Last Minstrel), שיר ששר משורר-נודד בשלהי המאה ה-17, העוסק בתיאור המנהגים והנימוסים העתיקים באזורי השפלה באנגליה ובסקוטלנד, ובנאמנות של אדם לארץ מולדתו. השיר הפשוט, לבבי, חיוני, זכה להצלחה חסרת תקדים, יצא לאור בשתים-עשרה מהדורות תוך שנים ספורות, הביא לסקוט תהילה כמשורר, והיה ליצירה המזוהה ביותר עמו.

כתב וולטר מינטו: "השיר נשמע לאוזנו של העולם כמו ניגון מכלי-נגינה נשכח שלפתע נוגן על ידי אמן טבעי, במיומנות מדהימה ובשמחה ספונטנית. זה היה כאילו אנשים באמצע עסקיהם היומיומיים שמעו תרועת חצוצרות, הסתכלו ולהפתעתם ראו לפניהם תהלוכה של דמויות זרות ומרשימות מלפני מאות שנים: אבירים עוטי שריון, נושאי-כלים מנומסים, בעלי-שדות חסונים, גבירות נאות, קשתים, כלבי צייד, גמדים שובבים וקוסמים".

ב-1808 סקוט הוציא לאור את הרומנסה "מרמיון" (Marmion), שזכתה להצלחה כקודמתה. בשנת 1810 יצאה לאור הרומנסה "אדונית האגם" (Lady of the Lake), פואמה המתרחשת באזור הרמות הסקוטי (Highlands), שהצליחה יותר מקודמותיה, והייתה פסגת הצלחתו כמשורר, ויש אומרים שירו הטוב ביותר. חלקים מהפואמה (בתרגומם הגרמני) עובדו למוזיקה בידי פרנץ שוברט.

תקופת חיבור הרומנים (1832-1814)

לאחר שבית הדפוס של סקוט נקלע לקשיים כלכליים, ומאחר שפרוזה הלמה יותר את כישוריו, החל סקוט לחבר רומנים. בשנת 1814 יצא לאור באנונימיות הרומן ההיסטורי הראשון של סקוט - "וייברלי" (Waverley), העוסק בהתקוממות היעקוביטית של 1745 נגד מלכות אנגליה. אדוארד וייברלי, גיבור הרומן, נאלץ לבחור בין נאמנותו לכתר לבין הערצתו את המטרה הרומנטית של היעקוביטים. מעשיו הג'נטלמנים מקנים לו חברים משני הצדדים, שעומדים לצדו לאחר שהיעקוביטים מובסים. הרומן זכה להצלחה עצומה. בשנים הבאות סקוט חיבר רומנים מצליחים רבים במבנה דומה. רוב הרומנים של סקוט עוסקים בקונפליקט בן שתי תפיסות עולם, כשהגיבור הראשי של הרומן משתייך לשתיהן. בד בבד המשיך מדי פעם לחבר רומנסות (פחות מוצלחות מאלו שחיבר קודם לכן).

בדאגתו למוניטין שלו כמשורר, סקוט המשיך לפרסם את הרומנים תחת מסווה של אנונימיות. הרומנים נחתמו על ידי "מחברו של "וייברלי"", או שפורסמו כ"סיפורים של - " ("...Tales of") ללא ציון המחבר כלל. גם כשהיה ברור כי לא ייגרם כל נזק בפרסום זהותו כמחבר, שמר סקוט על המסווה, ככל הנראה מתוך חוש הומור. באותה תקופה רווח הכינוי "הקוסם מן הצפון" לציון המחבר המסתורי והמצליח. שמו של סקוט נקשר בהרחבה בשמועות שנפוצו על אודות זהות המחבר, וב־1815 זכה סקוט לכבוד שבסעודה עם הנסיך ג'ורג', לימים המלך ג'ורג' הרביעי, שרצה לפגוש את "המחבר של "וייברלי".

כתב ריצ'רד הולט האטון: "המאפיין המרשים ביותר ברומנים של סקוט הוא היותם מבוססים בחלקם הגדול על הציבור ולא על רצונות ורגשות אישיים. למעט יוצאים מן הכלל, הרומנים של סקוט נותנים לנו התבוננות דמיונית, לא רק באינדיבידואלים, אלא באינדיבידואלים כהיותם מושפעים ממאבקים ציבוריים ומפילוגים חברתיים של תקופתם... אינך יכול לקרוא רומנים של סקוט מבלי להיות מודע טוב יותר למשמעות של חיי-ציבור ונושאים פוליטיים".

אליזבת נסמית', נוף של אבוטספורד (אחוזתו של סקוט)

ב־1820 פירסם את "אייבנהו", רומן היסטורי המתרחש בממלכת אנגליה של המאה ה-12 על רקע מסע הצלב השלישי, שבייתו של ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה והחזקת כס השלטון על ידי אחיו העריץ ג'ון. הספר הצליח במהרה. עם התפשטות תהילתו, סקוט קיבל תואר אצולה, ברונט, ונהיה סר וולטר סקוט. כשהמלך ג'ורג' הרביעי בסקוטלנד ביקר באדינבורו ב־1822, המופע המרהיב שאירגן סקוט שנועד לדמות את ג'ורג' להתגלמות שמנמנה-משהו של הנסיך צ'ארלס אדוארד סטיוארט, החזיר חצאיות סקוטיות לאופנה והפך אותן לסמל של זהות לאומית. רבות מיצירותיו של סקוט אוירו על ידי חברו ויליאם אלאן. החל מ־1825 שוב הידרדר מצבו הכלכלי של סקוט, והחברה שלו כמעט התמוטטה. במקום להכריז על פשיטת רגל, הוא מסר את ביתו ואת הכנסתו לידי קרן שהשתייכה לנושיו, והמשיך לפרסם ספרים על מנת לצאת מחובותיו. העובדה כי סקוט היה מחברם של סדרת הרומנים וייברלי הפכה לנחלת הכלל בשנת 1827. הוא שמר על הספק האדיר בחיבור סיפורת בדיונית (בנוסף לחיבורים עיוניים, כגון תולדות הספרות הסקוטית וביוגרפיה של נפוליאון בונפרטה) עד לשנת 1831. באותו זמן בריאותו החלה להידרדר, והוא נפטר באבוטספורד ב־1832. ספריו המשיכו להימכר, וזמן-מה לאחר מותו, הוחזרו כל חובותיו. הוא נקבר במנזר דרייבורג (Dryburgh Abbey).

תומאס פאד, סר וולטר סקוט וחבריו באבוטספורד (1849)

חייו האישיים

ב-1797 סקוט נשא לאישה את מרגרט שארלוט שארפנטייה (Charpentier), בת למשפחה מליון, אשר שהתה באנגליה. נולדו להם חמישה ילדים. באותה שנה, עם גבור החשש מפני פלישה צרפתית, התנדב לכוח המתנדבים הטריטוריאלי המקומי. בכוח זה הוצב בתפקיד אפסנאי ומזכיר, והוא המשיך בהתנדבותו עד תחילת העשור הבא.

ב־1799 מונה לשריף של מחוז סלקריק (Selkirk) שבדרום סקוטלנד. באותה תקופה (אם כי כאמור, לא תמיד אחר כך) נהנה מרווחה כלכלית, שכן הן הכנסותיו מעבודתו כעורך דין, הן הכנסתו מתפקידו כשריף, הן הכנסות שהגיעו דרך נישואיו והן חלקו בהכנסות מן הנכסים של משפחתו, הגיעו יחדיו לסכומים שוטפים נאים.

באישיותו סקוט היה איש רעים להתרועע. היו לו חברים רבים, ביניהם המשוררים ויליאם וורדסוורת', לורד ביירון, תומאס קפמבל, ג'יימס הוג, ועוד.

מורשתו

סקוט כונה בחייו "אריוסטו של הצפון", ו"הומרוס המודרני"; ליצירותיו הייתה השפעה גדולה הן על סופרים, הן על היסטוריונים והן על קהל הקוראים הרחב; ומיטב הרומנסות שלו היו נדבך בתוכניות הלימודים בבתי-ספר באנגליה ובאמריקה עד למלחמת העולם הראשונה. הוא היה אחראי לשתי מגמות שנשמרות עד ימינו. ראשית, הוא הפך את הרומן ההיסטורי לז'אנר משמעותי ופופולרי; וכפועל יוצא הופיעו במאתיים השנים האחרונות חקיינים וחקייני-חקיינים רבים של יצירתו. בזמנו כל המקומות שהופיעו בספריו הפכו לאתרי תיירות; וכיום ניתן לראות את מידת השפעתו של סקוט בשמה של תחנת הרכבת הראשית באדינבורו - "תחנת וייברלי". שנית, הרומנים שלו אודות סקוטלנד החזירו לתוקפה את תרבות הרמות (Highlands) הסקוטית.

וורדסוורת' וסקוט מטיילים בנהר ירו בשנת 1831 (על פי רישום של ג'ורג' קטלמור)

סקוט גם אחראי, דרך סדרת מכתבים שפורסמו תחת שמות עט שונים בעיתון Edinburgh Weekly News ב־1826, לשמירת זכותם של בנקים סקוטיים להוציא שטרות כסף משלהם, דבר המתבטא עד היום בתמונתו המופיעה על כל השטרות שמדפיס בנק אוף סקוטלנד.

ויליאם וורדסוורת' הנציח את וולטר סקוט בשירו "Yarrow Revisited", שם כתב:

שׁוּב, לְצַד שַׁעַר הַטִּירָה
שֶׁנּוֹתְרָה בְּלִי שׁוֹמֵר עוֹד מִתְּמוֹל,
עָמַדְתִּי, הִבַּטְתִּי, הִקְשַׁבְתִּי, עִמְּךָ
מְשׁוֹרֵר הַשְּׁפֵלָה הַגָּדוֹל!

הערכת יצירתו

היצירות של סקוט מתאפיינות בדיוק בפרטים אמיתיים ובספונטניות, המבוססים על זיכרון טוב של לימודים שקדניים שנעשו כהכנות ליצירתו, ועל התלהבות חיונית ואינטנסיבית. כתב ג. סורטיס פילפוטס על הרומנסות של סקוט: "כוח הדמיון של סקוט הוא המפתח לגדולתו כמחבר רומנסות. לזכותו נזקפים תיאוריו הנפלאים את מעשי דמויותיו, וציורי הסצינות בהן הם נעים. גדולתו נוכחת יותר ברומנים שלו מאשר בשיריו, אם-כי באלו כוח סיפורי גדול מדי מוצג... תיאורי הטבע שבשיריו לכל הפחות משתווים לאלה שברומנים שלו".

בתחילת המאה ה-19 סקוט היה המשורר הפופולרי ביותר באנגליה, עד שלורד ביירון, שלמד וחיקה את סקוט, נהיה פופולרי יותר לקראת שנות העשרים. מבקרים רבים מצאו בשירת סקוט שני חסרונות עיקריים:

• שירתו איננה מגיעה למבע הנעלה ביותר של רגש או העמוק ביותר של מחשבה כדרכם של המשוררים הגדולים (למשל וורדסוורת').
• השטף העצום של כתיבתו הביאו לחוסר הקפדה על מלאכת-שיר נאותה (להבדיל לדוגמה משירת שלי וקיטס)

סקוט היה מודע לדברים האלו, ולא התיימר להיות משורר של רגשות עזים או של הגות, גם לא שאף להיות אמן; אלא כממשיך דרכם של המשוררים-נודדים הבריטים הקדומים היה משורר של תיאורים, מעשים, וסיפור; מספר ומתאר דברים בפשטות לירית, ומשאיר את המחשבות והרגשות לקוראים. בכל זאת, היו מבקרים, כגון ג'ון ראסקין, שהחשיבוהו לאחד מהמשוררים-יוצרים הרומנטיים הראויים יותר לקריאה.

איור ל"אספן העתיקות" מאת סקוט (1893)

לעומת זאת, המבקרים של המאה ה-19, גם אלו שהסתייגו משירתו, רובם היו תמימי-דעים שמיטב הרומנים שלו הן יצירות מופת. המבקר הרוסי בלינסקי והמבקר האנגלי ג'ון קמפבל שרפ הבחינו במאפיינים האפיים שלרומנים של סקוט. ג'ורג' סיינטסבורי הבחין שהגדולה של סקוט מתבטאת בכך שאי-אפשר להכליל בנוסחה את הרומנים שלו; למרות שהצליח לשכלל את הרומן ההיסטורי, עד ששום תוספת משמעות לא התווספה מאז לשיטתו על ידי סופרים אחרים, הרי שלא כל הרומנים שלו היסטוריים, אדרבא שניים ממיטב הרומנים של סקוט: "האסטרולוג" ו"אספן העתיקות" אין בהם כמעט מגע של היסטוריה; על אף התמחותו במנהגים ובנימוסים הסקוטיים, אדרבא שניים מהרומנים הפופולריים ביותר שלו: "אייבנהו" ו"קלינוורת'" אין בהם שום דבר מסקוטלנד. לדבריו, לסקוט, כמו לשייקספיר, הייתה המתנה של תרגום החיים לדמויות, סיפור, דיאלוג.

אצל הקוראים של המאה ה-19 הרומנים של סקוט תפסו מקום דומה לזה שתפסו הרומנים של טולסטוי ודוסטוייבסקי אצל הקוראים של המאה ה-20. בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, עם השתנות הטעם הספרותי לריאליסטי ומודרני, הרבה מבקרים הכירו בערכו של סקוט כמחדש, אולם הלכו ומיעטו בערך של יצירתו, עד כדי כך שספריו נקראו רק על ידי ילדים ונוער, אם בכלל. בכל זאת, הביוגרף אדגר ג'ונסון, המבקר א. או. ג'יי. קוקשט, ואחרים, חיברו ספרים להדגיש את מעלות יצירתו.

בסופו של דבר, כדאי לזכור שגתה, גדול משוררי גרמניה, העריץ את מיטב הרומנים של סקוט, והחשיב את "וייברלי" לאחת מהיצירות הטובות ביותר שחוברו אי פעם; פושקין, גדול משוררי רוסיה, החשיב את שיריו של סקוט כמזון לנפש, ושאל מהם נושאים וסצנות לשיריו; הרומנים של סקוט היו מקור השראה חשוב לרומן "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי; וג'ורג' אליוט, שבילדותה גרה לבד עם אביה והצליחה לשמחו רק בהקריאה לו רומנים של סקוט, כתבה: "זה מצער אותי, ופוצע את לבבי, בשומעי ולו מילה המבזה קלות את סקוט".

יצירותיו

צ'ארלס רוברט לסלי, אגם קתרין (אזור בו מתחילה התרחשות הרומנסה "אדונית האגם")

ספרים שתורגמו לעברית

• רוב רוי, הוצאת אלקנה 1955, בתרגום שטמפר.
• שודד הים, הוצאת ש' פרידמן תשט"ז, בתרגום יצחק אברהמי.
• אייבנהו, הוצאת עמיחי תשי"ז, בתרגום אורי רפפורט.
• תרופת הפלאים, הוצאת ניב 1964, בתרגום משה הרפז.
• קונטין דורורד, הוצאת עמיחי תשכ"ה, בתרגום יצחק לבנון.
• האביר מהררי סקוטלנד, הוצאת מסדה 1966 (בקירוב), בתרגומו של מרדכי ברקאי.
• בת הנסיך הנועזה, הוצאת יסוד 1970, בתרגום משה הרפז.
• הקמיע, הוצאת מסדה 1971, בתרגום יצחק לבנון.

רשימת יצירותיו

איור לפרק השני של "וייברלי" (1886)

צ'ארלס רוברט לסלי, איור לרומן "כלתו של למרמור" מאת סקוט

אנדרטה לזכר וולטר סקוט מאת סר ג'ון רוברט סטיל באדינבורו

• The Chase (מתרגם) (1796)
• William and Helen, Two Ballads from the German (מתרגם) (1796)
• Goetz of Berlichingen (מתרגם) (1799)
• The Minstrelsy of the Scottish Border (1802-1803)
• The Lay of the Last Minstrel (1805)
• Ballads and Lyrical Pieces (1806)
• Marmion (1808)
• The Lady of the Lake (1810)
• The Vision of Don Roderick (1811)
• The Bridal of Triermain (1813)
• Rokeby (1813)
• The Border Antiquities of England and Scotland (1814-1817)
• Waverley (1814)
• The Field of Waterloo (1815)
• Guy Mannering (1815)
• The Lord of the Isles (1815)
• The Antiquary (1816)
• Paul's Letters to his Kinsfolk (1816)
• Tales of my Landlord, 1st series, The Black Dwarf and Old Mortality (1816)
• Harold the Dauntless' (1817)
• Rob Roy (1818)
• Tales of my Landlord, 2nd series, The Heart of Midlothian (1818)
• The Bride of Lammermoor, A Legend of Montrose (1819)
• Provincial Antiquities of Scotland (1819-1826)
• Tales of my Landlord, 3rd series, The Bride of Lammermoor and A Legend of Montrose (1819)
• Ivanhoe (1820)
• Tales from Benedictine Sources, consisting of The Abbot and The Monastery (1820)
• Kenilworth (1821)
• Lives of the Novelists (1821-1824)
• The Fortunes of Nigel (1822)
• Halidon Hall (1822)
• Peveril of the Peak (1822)
• The Pirate (1822)
• Quentin Durward (1823)
• Redgauntlet (1824)
• St. Ronan's Well (1824)
• Tales of the Crusaders, consisting of The Betrothed and The Talisman (1825)
• Woodstock (1826)
• Chronicles of the Canongate, 1st series, The Highland Widow, The Two Drovers and The Surgeon's Daughter (1827)
• The Life of Napoleon Buonaparte (1827)
• Chronicles of the Canongate, 2nd series, The Fair Maid of Perth (1828)
• Religious Discourses (1828)
• Tales of a Grandfather, 1st series (1828)
• Anne of Geierstein (1829)
• History of Scotland, 2 vols. (1829-1830)
• Tales of a Grandfather, 2nd series (1829)
• The Doom of Devorgoil (1830)
• Essays on Ballad Poetry (1830)
• Tales of a Grandfather, 3rd series (1830)
• Letters on Demonology and Witchcraft (1831)
• Tales of my Landlord, 4th series, Count Robert of Paris and Castle Dangerous (1832)
• Young Lockinvar
• The Bishop of Tyre

ראו גם

• אייבנהו
• הלב של מידולות'יאן

מקורות לקריאה נוספת

• גיאורג לוקאץ', הרומן ההיסטורי, ספרית פועלים, 1955.
• גיאורג ברנדס, הנטורליזם באנגליה: ראשי-הזרמים בספרות המאה התשע-עשרה: ספר רביעי, תל-אביב: מוסד ביאליק / מסדה, תש"ט.

• Richard H. Hutton, Sir Walter Scott, London 1878
• Harry Shaw (editor), Critical Essays on Sir Walter Scott : The Waverley Novels, New York 1966

קישורים חיצוניים

• וולטר סקוט, ברשת החברתית Goodreads
• כתבי וולטר סקוט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• כתבי וולטר סקוט בפרויקט בן-יהודה
• כמה מיצירותיו באתר אוניברסיטת פנסילבניה
• הגנזך הדיגיטלי של סקוט באתר אוניברסיטת אדינבורו
• וולטר סקוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• וולטר סקוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ולטר סקוט (1771-1832), דף שער בספרייה הלאומית