ואנג שוג'ין
ואנג שוג'ין (王樹金; 1904-1981) היה אמן לחימה סיני שהתפרסם בזכות יכולתו הגבוהה בשלוש אמנויות הלחימה הסיניות הפנימיות: פה קואה, שינג אי צ'ואן וטאי צ'י. הוא נחשב לאחד הלוחמים הגדולים של המאה ה־20. בנוסף היה ואנג מנהיג רוחני בתנועה טאואיסטית בשם איגואן דאו.[1][2][3]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואנג התחיל להתאמן בשנות ה־20 של המאה ה־20 אצל המאסטר צ'אנג צ'או דונג (Chang Chao Tung או Zhang Zhaodong) ונשאר תלמיד של צ'אנג עד למותו של המורה בשנת 1940. בשנת 1934 למד ואנג שוג'ין גם אצל ואנג שיאנג צ'אי (Wang Hsiang Chai או Wang Ziangzhai). מורה נוסף שהיה לואנג הוא שיאו האי פו (Xiao Haibo או Hsiao Hai Po).[1]
בקיץ 1948, כאשר הוא בן 44, נמלט ואנג שוג'ין ממלחמת האזרחים שהתרחשה בסין אל טאיוואן וייסד את בית־הספר לאמנות לחימה צ'נג מינג (Cheng Ming) בעיר טאיג'ונג (Taichung). הוא הפך לאיש עסקים ועם השנים צבר לעצמו הון מכובד. בשנת 1951 נפגש ואנג בטאיוואן עם צ'ן פנלינג (Chen Panling) שהתפרסם בפועלו לקידום פיתוח סגנון טאי צ'י שמאחד את כל הסגנונות המרכזיים. את הטאי צ'י הזה אימץ ואנג והטמיע לתוך השיטה אותה הוא לימד. מסוף שנות החמישים לימד ואנג שוג'ין גם ביפן והיה למורה הראשון שלימד שם את אמנויות הלחימה הסיניות. לא פעם הזמין אמני לחימה יפנים אחרים להתמודד איתו ותמיד הוכיח את עליונותו על פניהם. ואנג שוג'ין היה אדם גדול ועב בשר, יותר ממאה קילוגרם שהתפרסו על פני פחות ממאה ושמונים סנטימטרים, אך זריז וקל תנועה. הוא התפרסם ביכולת שלו לספוג מהלומות ללא פגע.[1][2][3][4]
ואנג העמיד מאות תלמידים ביפן ובטאיוואן.[1] אחד מהתלמידים הבולטים של ואנג שוג'ין הוא ואנג פו לאי, מורהו של ניר מלחי.[5]
ואנג כתב שני ספרים. הראשון התפרסם בשנת 1978 והשני בשנת 1981.
