השערת משוב הפנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

השערת משוב הפנים אומרת כי תנועת שרירי הפנים יכולה להשפיע על החוויה הרגשית.

לדוגמה, אדם אשר יוכרח לחייך במהלך אירוע חברתי, יגלה שהוא מרגיש רגשות חיובים כלפי המאורע ויחווה חוויה של הנאה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס דרווין
ויליאם ג'יימס

צ'ארלס דרווין היה בין הראשונים שהציעו כי שינויים פסיכולוגיים מתקשרים בצורה ישירה להבעת רגש, בניגוד להיותם תוצאה של אותו הרגש.

מצד אחד, הבעות חיצוניות שמסמנות רגש מסוים מעצימות אותו: מצד שני, ההדחקה של אותן הבעות חיצוניות אשר מסמנות רגש מסוים מחלישות אותו. אפילו ההמחשה של רגש יכולה לגרות את המוח שלנו.[1]

בהמשך לרעיון של דרווין, ויליאם ג'יימס הציע כי בניגוד לדעת הרוב, המודעות לשינויים הגופניים אשר מפעילה את הגירוי "היא הרגש":[2] אם לא מרגישים את השינויים הגופניים, קיימת רק המחשבה האינטלקטואלית של הרגש, ללא החום המוחשי של הרגש. ב"עקרונות הפסיכולוגיה" כתב ג'יימס: "תתנגד להביע תשוקה, והיא תמות."[2] נתגלה כי קשה להוכיח את ההשערה הזו וקיימות מעט מאוד הוכחות להשערה (מספר מחקרים שנעשו על בעלי חיים, ומחקרים שנעשו בקרב אנשים עם קושי להביע רגשות). הרעיון של השערת משוב הפנים שעל פיו "התגובה של שרירי הפנים להבעות פנים משחקת תפקיד יום יומי המווסת את החוויה הרגשית והתנהגותית של האדם"[3] התפתח כמעט עשור אחרי השערתו של דרווין.

התפתחותה של התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שג'יימס התייחס להשפעה של כל השינויים הגופניים ליצירת הרגש, "הכוללות ביניהן השפעות של איברים פנימיים, והשפעות שריריות ועוריות" 252[4] מחקרים מודרניים מתמקדים בעיקר בהשפעה של פעילות שרירי הפנים. אחד מהחוקרים הראשונים שהתעסקו בנושא היה סילבן טומקינס אשר כתב בשנת 1962 "אפקט הבעת הפנים, ביחס לאחרים ולעצמך בעזרת משוב היא חוויה אשר שכיחה ומגרה יותר מכול גירוי אשר מסוגלים לבצע האיברים הפנימיים.[4] שתי גרסאות להשערת משוב הפנים הופיעו למרות, "שההפרדה בין שתי הגרסאות לא הייתה קיימת תמיד".[5]

הגרסה "החלשה", אשר הגה דרווין רואה את המשוב כמעצים או מחליש של רגש קיים. תומאס מקני וג'ודית אנדרסון (1987)[6] הורו למשתתפים להעצים או לדכא את השריר הזיגומטי או הקורגטורי בזמן שהם מדמיינים מראות נעימים או לא נעימים. נתגלה שינוי של רגשות לאחר מעשה.

הגרסה "החזקה" מציעה כי משוב הפנים עצמו יכול ליצור רגש שלם.

לפי ג'פרי בראונדאיק, "ההוכחה המשמעותית ביותר להשערת משוב הפנים מגיעה מהמחקרים של לנזטה.(1976)"[7] (ראה למטה "מחקרים שנעשו בעזרת בוטוקס בשביל הוכחות משמעותיות ועדכניות יותר). משתתפים הראו מוליכות חשמלית נמוכה של העור בזמן שהביעו בצורה סובייקטיבית את הכאב אשר חוו ממכות חשמל לעומת משתתפים אשר הביעו את הכאב בצורה מוחצנת, אשר התאפיינו במוליכות גבוהה. לעומת זאת, בכל המחקרים חוו קושי במדידת האפקט ללא יידוע המשתתף על מטרת הניסוי ואיך לאשר את הקשר בין תנועות הפנים לרגש שהופיע בניסויים.

בעיות מתודולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור, השערת משוב הפנים חוקרת את ההעצמה או הדיכוי של הבעת הרגש בעזרת שרירי הפנים בהקשר לרגש ספונטני ו"אמיתי" בעזרת גירויים.[4] לירד (1974)[8] השתמש במחקרו במדידת תנועות הפנים בעזרת אלקטרודות במטרה למדוד תנועות ספציפיות של שרירי הפנים במשתתפי הניסוי מבלי לציין שום מצב רגשי בפניהם, לעומת זאת השימוש בסרטים מצוירים בשביל לעורר רגשות אצל משתתפים "הוליך" אותם לחוות את אותו רגש ולהביעו ולכן התקבלו תוצאות גבוהות בהבעת הרגש בעזרת שרירי הפנים וקישורה לרגש שהוצג בפניהם. הדבר הוביל למחשבה ש"מכניזם ההכנה העצמית" לפי לירד (1974) הוא השורש לתופעת משוב הפנים. אנשים מרגישים צורך "למלא את החסר" מבחינה רגשית ובעקבות זאת הם מתאימים את עצמם לרגש שקיים סביבם. במחקרים הראשונים, לירד היה חייב להרחיק 16% מן המשתתפים במחקר הראשון ו-19% מן המשתתפים במחקר השני משום שהם היו מודעים לקשר בין תגובה פיזיולוגית לרגש עצמו. קושי נוסף שהתגלה היה המחשבה שתהליך ניצול שרירי הפנים יוצר שחיקה נפשית ועייפות אצל המשתתפים עקב שינויים פסיכולוגיים ורגשות תת-הכרתיים. לבסוף נתגלה כי שינויים פסיכולוגיים התערבו בתהליך הקוגניטיבי.

ניסויים בנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Orbicularis oris שריר

בניסיון לספק הוכחה להשערה כי השינויים בשרירי הפנים מובילים לרגש עצמו, סטרק, מרטין וסטפר (1998)[9] בנו סיפור רקע שימנע מהמשתתפים בניסוי להבין את מטרתו וכך להשפיע על התוצאות הסופיות שלו. החוקרים סיפרו למשתתפים כי הם משתתפים בניסוי הבודק עד כמה קשה לאנשים ללא ידיים לבצע משימות יומיומיות פשוטות. המשתתפים החזיקו עט בעזרת הפה באחת משלוש הדרכים הבאות:

  • השפתיים מחזיקות את העט בעזרת שריר ה-Orbicularis oris, מה שמוביל לפרצוף זועף.
  • השיניים מחזיקות את העט, מה שגורם לתנועה של הזיגמוטיקוס או שריר הריסוריוס המובילה לחיוך.
  • האנשים בקבוצת הבקרה מחזיקים את העט ביד הלא-דומיננטית שלהם.

ניתנו למשתתפים שתי מטלות, הראשונה למלא שאלון ולאחר מכן לדווח כמה קשה הייתה החוויה. המטלה השנייה, שהייתה המטרה האמיתית של הניסוי, הייתה לדווח לאחר שצפו בסרטים מצוירים עד כמה הם היו מצחיקים. התוצאות ענו על ציפיות החוקרים, והמשתתפים שהחזיקו את העט בעזרת השיניים דיווחו על רמת הנאה גבוהה יותר מאשר המשתתפים אשר החזיקו את העט בעזרת השפתיים. הניסוי הצליח יותר ביחס לקודמיו משום שלא הייתה שום הוראה או הקדמה או רמיזה לרגש שעל המשתתפים להרגיש. עם זאת, ייתכן שהעובדה שהמשתתפים שהיו צריכים להחזיק את העט בעזרת השפתיים היו צריכים להשקיע יותר מאמץ ולכן רמת ההנאה שלהם הייתה פחותה.[5]

במטרה להימנע משלילה על פי מתודולוגיה, זאנג'וק, מרפי ואנגלארט (1989) ביקשו מהמשתתפים בניסוי לחזור על הברות שונות, מה שגרם לגירוי לחיוך עם ההברה "הא" ולארשת זועפת עם ההברה "או". כמו שציפו החוקרים נתגלה אפקט של משוב פנים.[5] נמצא כי ההברות שגרמו לחיוך העבירו חוויה נעימה יותר לעומת ההברות שגרמו לארשת זועפת. מחקרים אלה פתרו את "הבעיה" שיצרו מתודולוגיות רבות שמתקשרות להשערת משוב הפנים. התאוריה של דרווין מוכחת במחקרים אלה וכך גם התאוריה המודרנית. בנוסף, הם פותחים דלת למחקרים רבים בתחום של תאוריות המתקשרות לרגשות.

ב-2016 התעוררו ספקות בנוגע לאמינות ממצאי העבר, כאשר סדרת ניסויים ב-17 מעבדות שונות לא הצליחה לשחזר(אנ') את תוצאות המחקר של סטרק, מרטין וסטפר.[10] שנתיים לאחר מכן הוצע הסבר חלופי לכישלון ניסיונות השחזור. ניתוח תאורטי של נוח, שול ומאיו טען כי ייתכן שהבדל מרכזי בין ניסיונות השחזור למחקר המקורי, דהיינו צילום הניסוי באמצעות מצלמות וידאו, הוא הגורם להבדלים בתוצאות.[11]

ניסויים עם בוטוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Corrugator supercilii השריר המביע כעס

מאחר שהבעות פנים דורשות מכניזם סנסורי ומוטורי, ניתן לשער שמשוב הפנים הוא תגובה מכניסטית או העברה מכניסטית בלבד. לאחרונה נתמכה טענה זו באמצעות ניסויים שבדקו את המכניזם דרך שימוש בבוטוקס במטרה לשתק זמנית את שרירי הפנים. מספר ניסויים בדקו את הקורלציה של הזרקות בוטוקס לרגש.[12][13] ניסויים אלו מעלים את ההשערה שאפשר לטפל בדיכאון באמצעות בוטוקס. ניסויים נוספים בדקו את ההשפעה של בוטוקס על עיבוד רגשות. הועלתה השערה שטיפול בבוטוקס בשרירי האף יפחית את היכולת של אדם להיגעל, מה שיכול להפחית את כמות ועוצמת הסימפטומים של אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD).[14]

אנדרס הנלוטר[15] ביקש ממשתתפים בניסוי לבצע תרגיל חיקוי להבעות פנים בזמן שהם במכשיר fMRI - לפני שהוזרק להם בוטוקס לשריר האחראי על הבעת כעס ושבועיים אחרי שהוזרק להם בוטוקס, וכפי שניבא הבוטוקס השפיע על הצורה שבה המשתתפים הרגישו וחוו כעס. ממצאים אלה מראים כי משוב הפנים מדמה את העיבוד העצבי של התכנים הרגשיים והבוטוקס משנה את התגובה האמוציונלית לסיטואציה.

במחקר על עיבוד קוגניטיבי של תוכן רגשי, דיוד אווס[16] ביקש מהמשתתפים בניסוי לקרוא משפטים אמוציונליים המתקשרים לכעס, עצב, שמחה וכו' לפני שהוזרק להם בוטוקס לשריר המעורב בהבעת כעס ושבועיים אחרי שהוזרק להם בוטוקס. זמן הקריאה למשפטים המתקשרים לכעס ועצב היה ארוך יותר אחרי הזרקת הבוטוקס ואילו זמן קריאת המשפטים המתקשרים לשמחה לא השתנה כלל. ממצאים אלה מראים כי לשיתוק שרירי הפנים יש אפקט סלקטיבי על עיבוד התוכן הרגשי. בנוסף הם מראים שאפקטים קוסמטיים של בוטוקס משפיעים על ההבנה הקוגניטיבית הבינאישית (בעיקר בהבנת שפה).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lanzetta, John T.; Cartwright-Smith, Jeffrey; Kleck, Robert E. (1976). "Effects of Nonverbal Dissimulation on Emotional Experience and Autonomic Arousal". Journal of Personality and Social Psychology. 33 (3): 354–370. doi:10.1037/0022-3514.33.3.354.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Darwin, C. (1872). The Expression of the Emotions in Man and Animals. London:John Murray, 366. Fulltext.
  2. ^ 1 2 James, W. (1890). The Principles of Psychology. Fulltext.
  3. ^ Buck, Ross (1980). "Nonverbal Behavior and the Theory of Emotion: The Facial Feedback Hypothesis". Journal of Personality and Social Psychology. 38 (5): 813. doi:10.1037/0022-3514.38.5.811.
  4. ^ 1 2 3 Adelmann, Pamela K.; Zajonc, Robert B. (1989). "Facial efference and the experience of emotion". Annual Review of Psychology. 40 (1): 249–280. doi:10.1146/annurev.psych.40.1.249.
  5. ^ 1 2 3 Zajonc, R. B.; Murphy, Sheila T.; Inglehart, Marita (1989). "Feeling and Facial Efference: Implications of the Vascular Theory of Emotion" (PDF). Psychological Review. 96 (3): 396. doi:10.1037/0033-295x.96.3.395. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-06-10. נבדק ב-9 בנובמבר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ McCanne, Thomas R.; Anderson, Judith A. (באפריל 1987). "Emotional Responding Following Experimental Manipulation of Facial Electromyographic Activity". Journal of Personality and Social Psychology. 52 (4): 759–768. doi:10.1037/0022-3514.52.4.759. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Browndyke, J. N. (2002). "Neuropsycholosocial factors in emotion recognition: Facial expressions", p3.
  8. ^ Laird, James D. (1974). "Self-attribution of emotion: The effects of expressive behavior on the quality of emotional experience". Journal of Personality and Social Psychology. 29 (4): 475–486. doi:10.1037/h0036125.
  9. ^ Strack, Fritz; Martin, Leonard L.; Stepper, Sabine (במאי 1988). "Inhibiting and Facilitating Conditions of the Human Smile: A Nonobtrusive Test of the Facial Feedback Hypothesis". Journal of Personality and Social Psychology. 54 (5): 768–777. doi:10.1037/0022-3514.54.5.768. PMID 3379579. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Eric Jan Wagenmakers et al, Registered Replication Report: Strack, Martin, & Stepper (1988), Perspectives on Psychological Science, 2016 doi: https://doi.org/10.1177/1745691616674458
  11. ^ Tom Noah, Yaacov Schul, Ruth Mayo, When both the original study and its failed replication are correct: Feeling observed eliminates the facial-feedback effect, Journal of Personality and Social Psychology, 2018 doi: 10.1037/pspa0000121
  12. ^ Lewis, Michael B; Bowler, Patrick J (2009-03-01). "Botulinum toxin cosmetic therapy correlates with a more positive mood". Journal of Cosmetic Dermatology. 8 (1): 24–26. doi:10.1111/j.1473-2165.2009.00419.x. ISSN 1473-2165.
  13. ^ "STUDY FINDS BOTOX EFFECTIVE TREATMENT FOR DEPRESSION" (PDF).
  14. ^ http://dx.doi.org/10.1037/a0029275
  15. ^ Hennenlotter, A., Dresel, C., Castrop, F., Ceballos Baumann, A. O., Wohlschlager, A. M., Haslinger, B. (17 ביוני 2008). "The Link between Facial Feedback and Neural Activity within Central Circuitries of Emotion—New Insights from Botulinum Toxin–Induced Denervation of Frown Muscles". Cerebral Cortex. 19 (3): 537–542. doi:10.1093/cercor/bhn104. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  16. ^ Havas, D. A., Glenberg, A. M., Gutowski, K. A., Lucarelli, M. J., & Davidson, R. J. (ביולי 2010). "Cosmetic Use of Botulinum Toxin-A Affects Processing of Emotional Language". Psychological Science. 21 (7): 895–900. doi:10.1177/0956797610374742. PMC 3070188. PMID 20548056. {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=השערת_משוב_הפנים&oldid=38189286"