השבת בעלי חיים לטבע

השבת בעלי חיים לטבע הוא תהליך אקולוגי של עזרה למינים בסכנת הכחדה או שנפגעו ולעיתים גם נעלמו מן בית גידולם בטבע, במטרה לשמור על המינים ועל סביבתם. לעיתים משקמים גם מינים שאינם שייכים לאזור או שאינם בסכנה עולמית, אלא רק מקומית. במקרים מסוימים מחזירים לטבע גם בעלי חיים שנלכדו במטרה לסחר בעלי חיים או אף בעלי חיים שהתקרבו לערים ומהווים סכנה בקרבתם לאדם, מה שמצריך הרחקתם לטבע.

מינים אלה מגודלים לרוב כבשבי, לעיתים בגרעיני רבייה כדי לעזור להם לשרוד עם התרבות אנושית חיונית, למשל עם הגנה מציידים, טורפים או מחלות. רק כשהאוכלוסיה שלהם גדלה מספיק הם יכולים לחזור לטבע.

אתגרי ההשבה לטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך זה הוא תהליך מורכב וממושך, מכיוון שתנאי השטח הטבעיים תמיד קשים יותר מהתנאים המבוקרים בשבי. בעלי חיים הגדלים בשבי עוברים לעיתים גם תהליך של החתמה על בני האדם ויש למצוא לכך פתרונות יצירתיים כדי למנוע תופעה זו ולכן תהליך גידולם בשבי חייב להיות מושכל ונבון. העיקרון בהשבת בעלי חיים שנעלמו מהנוף הוא להשיב לטבע תחילה את האחרונים שנעלמו ממנה משום שהאקלים ותנאי השטח והמחיה אינם כה נבדלים מאלה שהתקיימו כאן בעבר, לעיתים רק לפני כמה עשרות שנים.

השבת בעלי חיים לטבע בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השבת בעלי חיים לטבע בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-70 של המאה ה-20 החל תהליך השבה לטבע של בעלי חיים שנעלמו מהארץ. במסגרת התהליך הוקמו מרכזי רבייה, הידועים כחי ברים. מספר בעלי חיים מושבים לנוף הארץ:

יחמור פרסי, מין של אייל, שנעלם מן הארץ בתחילת המאה ה-20 בשל ציד, ומושב בהדרגה לנוף חיותו.
אייל הכרמל, מין של אייל שנעלם מן הארץ בתחילת המאה ה-20 בשל ציד ומושב בהדרגה לנוף חיותו.
ראם לבן, מין של ראם, שנעלם מן הארץ בתחילת המאה ה-20 בשל ציד, ומושב בהדרגה לנוף חיותו.
פרא, תת-מין הפרא הסורי נעלם מהארץ וכנראה נכחד. במקומו הוחזר לטבע תת-מין הפרא הפרסי, שהושב בהצלחה למכתש רמון - נוף חיותו.
יען, תת-מין יען הנגב נכחד מהארץ. היה ניסיון (שנכשל) להשיב לדרום הארץ תת-מין אחר שמקורו במדבריות אתיופיה. ייתכן ובעוד מספר שנים יהיה ניסיון נוסף.

כמו כן במטרה לחזק את האוכלוסיות השרידות הקיימות בארץ מושבים לטבע:

בחוק הנוגע להשבת בעלי חיים לטבע בישראל נאמר כי כל בעל חיים אשר ידוע שבעבר היה נפוץ בישראל הוא בר החזרה, כשיוצאי דופן הם תנין היאור והדוב החום הסורי, שבגלל מזגם והמחסור בשטח למחייתם- יש איסור לנסות ולהחזירם לנוף הארצישראלי.