הפארק הלאומי שערי האזור הארקטי

הפארק הלאומי שערי האזור הארקטי
עמק אולה בשמורת איטקיליק
עמק אולה בשמורת איטקיליק
עמק אולה בשמורת איטקיליק
מידע כללי
תאריך הקמה 2 בדצמבר 1980
מבקרים בשנה 11,177[2] (נכון ל־2017)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 34,287[1] קמ"ר
מיקום
מדינה אלסקה בארצות הברית
מיקום מחוז נורת' סלופ, Yukon-Koyukuk Census Area, מחוז נורת'ווסט ארקטיק עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 67°47′00″N 153°18′00″W / 67.783333°N 153.3°W / 67.783333; -153.3
Gates of the Arctic National Park
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת הפארק הלאומי שערי החוג הארקטי. ראו גם מפה ברזולוציה טובה יותר.

הפארק והשמורה הלאומיים שערי האזור הארקטיאנגלית: Gates of the Arctic National Park and Preserve) הם פארק לאומי ושמורת טבע צמודים בצפון מדינת אלסקה בארצות הברית, המנוהלים כיחידה אחת על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. זהו הפארק הלאומי הצפוני ביותר בארצות הברית (כל הפארק שוכן מצפון לחוג הארקטי), והפארק הלאומי השני בשטחו (34,287 קילומטרים רבועים), גדול במעט משטח בלגיה. הפארק כולל בעיקר חלקים מרכס ברוקס (Brooks Range).

הפארק והשמורה הלאומיים שערי האזור הארקטי הוקמו כאחד מ-15 הנכסים החדשים ששירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית קיבל כתוצאה מ"חוק שימור האדמות של אלסקה" (Alaska National Interest Lands Conservation Act), בראשי תיבות ANILCA בשנת 1980. הוא הוכרז לראשונה כמונומנט לאומי על ידי הנשיא ג'ימי קרטר ב-1 בדצמבר 1978 באמצעות סמכותו במסגרת חוק העתיקות (Antiquities Act), כאשר הדיונים בקונגרס על הצעת חוק ה-ANILCA המוצעת הגיעו למבוי סתום. חוק ה-ANILCA הועבר לבסוף בשנת 1980, ונחתם על ידי קרטר ב-2 דצמבר 1980. חלק גדול מהפארק מוגן כאזור טבע בראשיתי בשם אזור הטבע הבראשיתי שערי האזור הארקטי (Gates of the Arctic Wilderness), המשתרע על שטח של 29,005 קילומטרים רבועים.[3] אזור טבע בראשיתי זה גובל באזור טבע בראשיתי נואטק (Noatak Wilderness Area) ושטחם יחדיו הוא 51,570 קילומטרים רבועים, אזור הטבע הבראשיתי הגדול ביותר בארצות הברית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק והשמורה הלאומיים שערי האזור הארקטי משתרעים על שטח בן 34,287 קילומטרים רבועים בצפון מדינת אלסקה. את הגבול המזרחי של הפארק מתווה היובל מידל פורק (Middle Fork) של הנהר קויוקוק (Koyukuk River) המקביל לדלטון הייווי ולקו צינור הנפט טראנס-אלסקה, המצויים במרחק של כמה קילומטרים ממנו. מפלט חיות הבר הלאומי קנוטי (Kanuti National Wildlife Refuge) שוכן קרוב לגבול הדרום-מזרחי של הפארק. השמורה הלאומית נואטק (Noatak National Preserve) גובלת במערב הפארק, ושמורת הנפט הלאומית–אלסקה גובלת בפינה הצפון-מערבית של הפארק. כמעט כל שטח הפארק מוגדר כאזור טבע בראשיתי, למעט האזורים סביב מעבר אנאקטובוק (Anaktuvuk Pass). חלק נפרד של הפארק כולל את האזור שסביב הר פורטרס (Fortress Mountain) והר קאסל (Castle Mountain) צפונית לפארק.[4]

נוף הפארק הוא מבוך של עמקים קרחוניים, הרים טרשיים הקטועים על ידי נהרות פרא והמשובץ באגמים של מים זכים. הפארק משתרע משני עברי קו פרשת המים של אמריקה המפריד בין אגני הניקוז של אוקיינוס הקרח הצפוני ושל אוקיינוס השקט. החלק הצפוני ביותר של הפארק כולל חלקים קטנים של אזור האקולוגי טונדרה ארקטית של מרגלות ההרים (Arctic foothills tundra). במרכז הפארק משתרע רכס ברוקס ממזרח למערב, כשהפארק כולל את המדרונות הצפוניים והדרומיים של רכס ההרים. רכס ברוקס בפארק כולל את הרי אנדיקוט (Endicott Mountains) וחלק מהרי שווטקה (Schwatka Mountains). הפסגה הגבוהה ביותר בפארק היא הר איגיקפק (Mount Igikpak) ברכס הרי שווטקה בגובה 2,523 מטרים מעל פני הים. בין ההרים בולטים ביופיים פסגות אריגטץ' (Arrigetch Peaks), מקבץ של מגדלי גרניט בהרי אנדיקוט שהוגדרו אתר טבע לאומי. דרומית לרכס ברוקס משתרע רכס אמבלר-צ'נדאלר (Ambler-Chandalar Ridge) שגם כיוונו ממזרח למערב. החלק הדרומי ביותר של הפארק כולל את שפלות קובוק-סלאוויק (Kobuk-Selawik Lowlands), הכוללות את מקורותיו של הנהר קובוק. רכס ברוקס עבר כמה עידני קרח, שהאחרון בהם המכונה התקרחנות איטקיליק (Itkillik glaciation) התרחש בין לפני 24,000 ללפני 1,500 עד 1,200 שנים לפני זמננו. יש כיום מעט מאוד קרחונים בפארק.[5]

שישה קטעים של נהרות העוברים בשטח הפארק מוגדרים נהר פראי ונופי (Wild and Scenic River), ובהם הנהרות קובוק ונואטק. הצמחייה האופיינית היא יערות צפוניים וצמחיית טונדרה ארקטית.

אין בפארק כבישים, שבילים, מתקנים למבקרים או אתרי מחנאות. דלטון הייווי (כביש מספר 11 של אלסקה) מתקרב עד 8 קילומטרים מהגבול המזרחי של הפארק, אבל ההגעה ממנו אל הפארק דורשת חציית נהר.[6] כ-1,050 קילומטרים רבועים משטח הפארק והשמורה שייכים לחברות בבעלות ילידי אלסקה. 29,005 קילומטרים רבועים מוגנים ברמת ההגנה המרבית תחת אזור הטבע הבראשיתי שערי האזור הארקטי.[3] רוב השטח מוגדר כפארק לאומי, שבו הציד מותר רק לצורכי קיום. ציד ספורטיבי מותר רק באזורי המוגדרים כשמורה הלאומית.

עשר קהילות קטנות השוכנות מחוץ לגבולות הפארק מסווגות כ-"resident zone communities" ותלויות במשאבי הפארק למזון ופרנסה. הקהילות הן: אלאטנה (Alatna), אלאקקט (Allakaket), אמבלר (Ambler), מעבר אנאקטובוק (Anaktuvuk Pass), בטלס/אוונסוויל (Bettles/Evansville), יוז (Hughes), קובוק (Kobuk), נואיקסוט (Nuiqsut), שונגנק (Shungnak) ווייסמן (Wiseman).[7]

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפארק הלאומי שערי האזור הארקטי יש שני אזורי אקלים. החלק הצפוני של הפארק שייך לאקלים של המדרון הצפוני (North Slope climate), והחלק הדרומי הוא בתוך האקלים הפנימי של מרכז אלסקה. ההרים של רכס ברוקס לא רק פועלים כחוצץ בין שני אזורי האקלים אלא גם תורמים למיקרואקלימים מקומיים באזור ההררי המורכב. היפוך טמפרטורות הוא תופעה נפוצה כל השנה כתוצאה מתכולת אדי מים נמוכה, תקופות ארוכות שבהן הקרקע מכוסה בשלג וקרינת שמש חלשה.[8]

מכיוון שהפארק שוכן כולו מצפון לחוג הארקטי הקיץ (יוני-אוגוסט) קצר וקריר, והחורף (ספטמבר-מאי) ארוך וקשה. הטמפרטורות הממוצעות בקיץ הם סביב 10°C, בעוד שהטמפרטורות בחורף הן סביב 35°C-, כשטמפרטורות מתחת ל-55°C- אינן נדירות (אפילו בלי להתייחס להשפעת הרוח).[9]

מזג האוויר להלן הוא ביישוב בטלס הסמוך

אקלים בפארק הלאומי שערי האזור הארקטי
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) -19 -15.3 -8.5 1.3 12.6 20.7 21 16.7 9.4 -3.6 -14.4 -16.7 0.4
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -27.7 -25.8 -22 -10.9 1.2 8.7 9.8 6.1 0.2 -11.1 -22.3 -25.2 -9.9
משקעים ממוצעים (מ"מ) 21 22 15 15 22 36 60 67 49 26 23 23 378
מקור: AK BETTLES AP

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרגרן בפארק הלאומי שערי האזור הארקטי

יערות הטייגה, המתאפיינים בעצי אשוחית שחורה (Picea mariana), אשוחית לבנה (Picea glauca), וצפצפה, משתרעים עד קו הרוחב 68 צפון. צפונית לקו זה, הזהה לקו פסגות ההרים של רכס ברוקס משתרע שטח קר וצחיח שתואר כ"מדבר ארקטי". כל הפארק שוכן צפונית לחוג הארקטי ולכן במהלך החורפים הארוכים יכולה הטמפרטורה לרדת עד ל-55°C-, אבל מצד שני היא יכולה להגיע לזמן קצר עד ל-32°C בקיץ.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני החולייתנים החיים בפארק כוללים:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצורות עתיקות של קרקעית הים עברו בליה, תוך יצירת צוקים, מגדים וקשתות

נוודים חיו ברכס ברוקס במשך לפחות 12,500 שנים, כשלמחייתם הם צדו את אייל הצפון וחיות בר אחרות. באתר מסה (Mesa site) בערוץ איטריאק (Iteriak Creek) נתגלו עדויות ליישוב בין לפני 11,500 ל-10,300 שנים. באתרים מאוחרים יותר המתוארכים לפני 6,000 שנים, נתגלו חודי אבן, סכיני אבן ומשקולות לרשתות דיג. נתגלו גם עדויות לכלים מתרבות מסורת הכלים הקטנים של האזור הארקטי (Arctic small tool tradition, בראשי תיבות ASTt) מלפני 4,500 שנים. שלב מאוחר בתרבות ה-ASTt, בין לפני 2,500 ל-950 שנים, המכונה "שלב איפואיטק" (Ipuitak phase), תועד בפארק באתר בייטמן (Bateman Site) באגם איטקיליק (Itkillik Lake).

ילידים בני עם האינופיאט (Iñupiat) הופיעו לראשונה סביב שנת 1200 לספירה בחוף והתפשטו לרכס ברוקס, תוך יצירת זהות כשבט הנאנאמיוט (Nunamiut). בני הנאנאמיוט, שנטשו את מרבית יישוביהם המסורתיים לאחר שחלה ירידה דרסטית בכמות איילי הצפון בתחילת המאה ה-20, חידשו את אורח החיים המבודד יחסית לאחר שחזרו להרים בסוף שנות ה-30. שתי הקבוצות האחרונות של נוודים למחצה בעמק התמזגו ב-1949 בעמק נהר אנקטובוק (Anaktuvuk River), ובעשר השנים שאחר-כך הקימו את קהילת אנקטובוק פאס (Anaktuvuk Pass).[12] בני הגוויצ'אין (Gwich'in), שבט מבני האתאבסקים הצפוניים, שחיו באזור ב-1,000 השנים האחרונות, נדדו דרומה בתקופה המודרנית.

אזור פנים אלסקה לא נחקר עד שלהי המאה ה-19, זמן קצר לפני שתגלית הזהב בקלונדייק הביאה מחפשי זהב לאלסקה. בפארק התגלו כמה מחנות של חוקרים ומשלחות סקר. כמה מיזמי כרייה קטנים פעלו באזור בתחילת המאה ה-20, אבל בלא תוצאות משמעותיות.

שמו של הפארק מתוארך לשנת 1929, כאשר חובב הטבע בוב מרשל (Bob Marshall), שחקר את היובל נורת פורק (North Fork) של הנהר קויוקוק (Koyukuk River), נתקל בצמד הרים (פריג'יד קראגס (Frigid Crags) והר בוריאל (Boreal Mountain)) ששכנו משני צדי הנהר. הוא כינה פתח זה "שערי האזור הארקטי". מרשל שהה כמה שנים ביישוב וייסמן (Wiseman) בשנות ה-30 המוקדמות, וב-1933 הוציא לאור את הספר "הכפר הארקטי" (Arctic Village), ובו תיאר את המקום. בשנות הארבעים הציע הסופר והחוקר אולאוס מורי (Olaus Murie) לשמר את אדמות אלסקה.[13]

הצעות להקמת פארק לאומי ברכס ברוקס צצו לראשונה בשנות ה-60, וב-1968 המליצה משלחת סקר של שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית על הקמת פארק בשטח של 17,000 קילומטרים רבועים באזור.[12] באותה שנה המליץ מזכיר הפנים של ארצות הברית סטיוארט יודול (Stewart Udall) לנשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון שהאחרון ישתמש בסמכותו על פי חוק העתיקות על מנת להכריז על הקמת מונומנט לאומי ברכס ברוקס ובאתרים אחרים באלסקה, אבל ג'ונסון דחה את ההצעה. בשנת 1971 העביר הקונגרס של ארצות הברית את חוק יישוב התביעות של ילידי אלסקה (Alaska Native Claims Settlement Act בראשי תיבות ANCSA), שקבע מסגרת לחלוקת האדמות הפדרליות של אלסקה. במסגרת ה-ANCSA נכללו לוחות זמנים עבור תביעות על בעלות, ויתורים על קרקעות והכרזת ייעוד של קרקעות, שחייב את שירות הפארקים להציג תוכנית להקמת יחידות עתידיות של שירות הפארקים באלסקה. החוק גרר סדרה של הצעות חוק שנועדו לטפל בהצעות שימור הקרקעות על בסיס ANCSA, אבל החקיקה שתהפוך ל"חוק שימור האדמות של אלסקה" (Alaska National Interest Lands Conservation Act, בראשי תיבות ANILCA) התעכבה בקונגרס בשלהי שנות ה-70. עקב כך השתמש הנשיא ג'ימי קרטר בסמכותו במסגרת חוק העתיקות והכריז ב-1 בדצמבר 1978 על מרבית השטחים באלסקה שהיו מיועדים להפוך לפארקים לאומיים כמונומנטים לאומיים, כולל "המונומנט הלאומי שערי האזור הארקטי". חוק ה-ANILCA הועבר לבסוף בשנת 1980, והמונומנט הלאומי הפך לפארק והשמורה הלאומיים שערי האזור הארקטי ב-2 דצמבר 1980.[13]

מבט דרומה לרוחב אגם גלבריית (Galbraith Lake) לתוך החלק הצפוני של השמורה מדלטון הייווי

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטיילים באגן הניקוז של הנהר איטקיליק, קבוצה של פסגות סלעי משקע מוטים במרכז רכס ברוקס

הפארק נמצא באחד המקומות המרוחקים והמבודדים ביותר בארצות הברית, הגישה אליו היא בדרך כלל בדרך האוויר, ואין בו שירותים למבקרים. לכן, למרות שהוא השני בשטחו מבין הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, הוא הפארק הלאומי של ארצות הברית עם המספר הקטן ביותר של מבקרים, בממוצע בין 10,000 ל-15,000 מבקרים. לשם השוואה ב-2017 ביקרו בפארק 11,177 תיירים, כשבאותה שנה ביקרו בפארק הלאומי גרנד קניון מעל ל-6 מיליון תיירים (כמעט פי 600).[14] הפעילויות המוצעות בפארק כוללות: צפייה בחיות הבר, סיורים רגליים, שהות בחיק הטבע, טיפוס הרים וטיפוס מצוקים, צפרות, צפייה בפארק מהאוויר, שיט בקיאקים בנהרות הרבים שבפארק וציד.

אין בפארק שירותים למבקרים. הם חייבים להביא את כל הציוד והמזון לו הם נזקקים, כולל אמצעים ללינה בשטח.[15] מרכז המבקרים של הפארק שוכן ביישוב הקטן בטלס דרומית לפארק. במקום פועלת תחנה קטנה של שומרי יערות, שבה יש מוצגים על האזור, מוקרנים סרטי הדרכה וניתן ייעוץ לגבי האפשרויות. בתוך הפארק עצמו יש תחנה קטנה הפועלת בקיץ בלבד ביישוב אנקטובוק פאס. ביישוב קולדפוט (Coldfoot) שעל דלטון הייווי שממזרח לפארק פועל מרכז מבקרים המרכז כמה סוכנויות שימור (Arctic Interagency Visitor Center). בעיר פיירבנקס, המשמשת נקודת יציאה לטיסות לפארק, פועל מרכז מידע גדול (Fairbanks Alaska Public Lands Information Center) וניתן בו ייעוץ לתכנון טיולים בפארקים.[16][6]

פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהלים של מטיילים בעמק תאנדר בפארק
  • סיורים רגליים ומחנאות – פעילות זו דורש ניסיון של הישרדות בטבע, ולמטיילים חסרי ניסיון מומלץ לשכור מדריך. הפארק מגביל את גודל קבוצת מטיילים לעד עשרה. טיילים מנוסים מעריכים שביום טוב אפשר ללכת כעשרה קילומטרים בפארק. אין בפארק שבילים מסודרים והצמחייה העבותה, קבוצות השיחים, הקרקע הבוצית והפלגים והנהרות הרבים שיש לחצות מעכבים את המטיילים. ההמלצה היא ללכת מעל לקו העצים או על קרקעית פלגים, במקומות שגובה פני המים מאפשר זאת. גובה פני המים בנהרות הרבים משתנה בהתאם לעונה, כאשר הרמה הגבוהה ביותר היא באביב עם הפשרת השלגים. חובה להצטייד במפות טופוגרפיות טובות, במכשירי GPS ובאמצעי קשר (טלפונים ניידים אינם פועלים בתחומי הפארק), ומומלץ להשתמש במקלות נורדיים לשטחים קשים. מכיוון שאין שבילים מסודרים מומלץ ללכת בשבילים שיצרו חיות הבר, כדי לצמצם את הפגיעה בצמחייה, ואם אין כאלו להתפרש ולא ללכת בטור (כדי למנוע היווצרות שבילים).[17] הגבלות נוספות קיימות בעת חציית שטחים בבעלות פרטית.
  • טיפוס מצוקים והרים – האזורים הפופולריים בתחומי הפארק לטיפוס הם פסגות אריגטץ' (Arrigetch Peaks), הר דונרק (Mount Doonerak) והר איגיקפק (Mount Igikpak) שהטיפוס עליהם דורש ניסיון מוקדם בטיפוס הרים, והגישה אליהם היא בדרך האוויר. מכיוון שהפארק מוגדר אזור טבע בראשיתי אסור השימוש ביתדות קבועים.[17]
  • צפרות – מכיוון שבקיץ השמש אינה שוקעת בתחומי הפארק הוא מהווה אתר קינון לעופות נודדים רבים. בתחומי הפארק זוהו 145 מינים של עופות, כאשר חלק גדול מהם מקנן בסמוך למקווי המים ואפשר לראותם בעיקר בבקרים או בערבים.[18]
  • שיט – נהרות הרבים בפארק שימשו במשך מאות בשנים נתיבים לתוך פנים הארץ שבהם נעזרו חיות ובני אדם. חלקם בתוך עמקים קרחוניים וחלקם בתוך עמקים שהנהרות עיצבו. שיט בנהרות חושף את השייט לבדידות של הטבע ולעושר החיים בנהרות בקיץ.[19]
  • ציד – הציד מותר בתחומי השמורה הלאומית בלבד ולא בתחומי הפארק הלאומי, ומחייב קבלת רישיונות מתאימים וציות לכל התקנות של המדינה.[20]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Marshall, Robert (1956), Alaska Wilderness, George Marshall ed., (2005 reprint), University of California Press ISBN 0-520-24498-2
  • Marshall, Robert (1933), Arctic Village. H. Smith and R. Haas, New York.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Gates of the Arctic NP
  3. ^ 1 2 "Gates of the Arctic Wilderness". Wilderness.net.
  4. ^ "Gates of the Arctic Map" (PDF). Gates of the Arctic National Park & Preserve. National Park Service.
  5. ^ Geology of gates of the arctic national park preserve
  6. ^ 1 2 "Directions". Gates of the Arctic National Park & Preserve. National Park Service.
  7. ^ "Title 36: Parks, Forests, and Public Property". GPO Access. אורכב מ-המקור ב-2012-10-09.
  8. ^ State of the Park Report for Gates of the Arctic National Park & Preserve
  9. ^ Gates of the Arctic National Park Wikitravel
  10. ^ 1 2 Animals of Gates of the Arctic National Park
  11. ^ 1 2 Animals of Gates of the Arctic National Park
  12. ^ 1 2 "An Anaktuvuk Pass History". Gates of the Arctic National Park & Preserve. National Park Service.
  13. ^ 1 2 "Creation of Gates of the Arctic National Park & Preserve". Gates of the Arctic National Park & Preserve. National Park Service.
  14. ^ "Annual Park Ranking Report for Recreation Visitors". irma.nps.gov. National Park Service.
  15. ^ Plan Your Visit
  16. ^ "Contact Us". Gates of the Arctic National Park & Preserve. National Park Service.
  17. ^ 1 2 Backpacking and Hiking
  18. ^ Birding
  19. ^ Wild and Scenic Rivers
  20. ^ Hunting


מטיילים מטפסים אל מעבר הרים בפארק הלאומי שערי האזור הארקטי
מטיילים מטפסים אל מעבר הרים בפארק הלאומי שערי האזור הארקטי