המתנה בין בשר לחלב

בהלכות כשרות, המתנה בין בשר לחלב היא תקנת חכמים המחייבת המתנה בין אכילת מאכלי בשר למאכלי חלב (במקרה הפוך שטיפת הפה והידיים, ואכילת דבר מה ביניהם, תספיק). יסודו של דין זה הוא דרבנן, ובמהלך הדורות נוספו לו חלקים נוספים, חלקם מתוקף מנהג.

רקע

מדין התורה, נאסרה רק אכילת בשר וחלב שהתבשלו יחדיו, בעוד אכילת בשר וחלב שלא התבשלו יחדיו (ואינם חמים עד כדי כך שיחשבו כמבשלים זה את זה כעת) או אכילתם זה אחר זה - מותרת. חז"ל אסרו אכילת בשר וחלב יחדיו גם כאשר לא התבשלו יחדיו.

סוגיות הגמרא

בגמרא מובאות שתי סוגיות העוסקות באכילת מאכלי חלב לאחר אכילת מאכלי בשר, ולהפך.

הסוגיה הראשונה עוסקת בפעולות הנדרשות על מנת לאכול מאכלי חלב לאחר מאכלי בשר (ולהפך), ובה מובא כי אדם יכול לאכול בזה אחר זה (אך לא בבת אחת) בשר עוף ומאכלי חלב ללא צורך בניקוי ידיים ופה מהמאכל הקודם. לעומת זאת, הרוצה לאכול בשר בהמה ומאכלי חלב בזה אחר זה, עליו לנקות את פיו ואת ידיו ('קינוח והדחה') משיירי המאכל הקודם. סיבת ההחמרה בבשר בהמה נעוצה בכך שבשר בהמה אסור מהתורה להיאכל מבושל עם חלב, בניגוד לבשר עוף האסור רק מדרבנן (ולדעת ר"ת, סיבת ההחמרה בבשר בהמה היא, מפני שהוא שומני יותר וסיבי יותר, וממילא קשה יותר להסירו מהידיים והשיניים. משום כך לדעתו החומרה שייכת גם בבשר של חיה שאיסורו מדרבנן). דין זה מובא כדעת בית שמאי ובית הלל. ניקוי הפה יכול להיעשות על ידי אכילת כל מאכל, למעט מאכלים רכים ודביקים כדוגמת קמח, תמרים, וירקות.

הסוגיה השנייה דנה בהמתנה בין אכילת מאכלי בשר למאכלי חלב, ובה מובאת דעת רב חסדא כי יש להמתין פרק זמן מסוים בין אכילת בשר בהמה לגבינה, בעוד אין צורך בהמתנה במקרה ההפוך של אכילת גבינה ואחריה בשר בהמה. בהמשך הגמרא מובאים דברי מר עוקבא האומר כי הוא ממתין בין אכילת בשר לאכילת מאכלי חלב מרחק של סעודה, בעוד אביו המתין כיממה בין אכילת בשר למאכלי חלב. בסוגיא מובא גם כי חתיכות בשר שנתקעו בין השיניים נחשבות לבשר.

יישוב שתי הסוגיות

בין שתי הסוגיות ישנה סתירה לכאורה, שכן בעוד לפי הסוגיה הראשונה יש צורך בניקוי הפה והידיים על מנת לאכול מאכלי חלב לאחר מאכלי בשר בהמה, ומנגד אין צורך בהמתנה, לפי הסוגיה השנייה יש צורך בהמתנה, ומנגד אין צורך בניקוי הפה והידים.

התוספות (שעוסק בשאלה אחרת, אך תשובותיו עונות גם על סתירה זו) מביא שני הסברים לסתירה:

• על פי ההסבר הראשון, הסוגיה הראשונה בה מובא שדי בניקוי הפה והידים, עוסקת באכילת מאכלי חלב ולאחריהם מאכלי בשר, בעוד הסוגיה הדורשת המתנה, עוסקת באכילת מאכלי בשר ולאחריהם מאכלי חלב. על פי הסבר זה אין מחלוקת בין הסוגיות, מאחר שכל אחת עוסקת במקרה אחר.
• על פי ההסבר השני (מובא בשם רבינו תם ובעל הלכות גדולות), הסוגיה השנייה הדורשת המתנה היא במקרה שלא נעשה ניקוי הפה והידיים. על פי הסבר זה, כדי לאפשר אכילת מאכלי בשר ולאחריהם מאכלי חלב יש צורך בניקוי הפה והידיים או בהמתנה, אך במקרה ההפוך מותר לאכול מאכלי חלב ולאחריהם בשר ללא כל הגבלה. על פי הסבר זה הסוגיות אינן חולקות זו על זו על אף שהן עוסקות באותו מקרה, היות שאינן שוללות אחת את השנייה אלא מוסיפות אחת על השנייה.

הרמב"ם מקבל את החילוק העקרוני המובא בתירוץ הראשון בתוספות, לפיו בין אכילת בשר למאכלי חלב יש צורך בהמתנה, בעוד במקרה ההפוך יש צורך בניקוי הפה והידיים.

סיבת הצורך בהמתנה

ישנה מחלוקת ראשונים לגבי סיבת הצורך בהמתנה בין אכילת בשר למאכלי חלב. לפי רש"י הסיבה היא השומן הנמצא בבשר, הנדבק בפה ומחזיק את טעם הבשר בו. לפי הרמב"ם, הסיבה היא חתיכות בשר הנשארות בין השיניים ואינן מוסרות באמצעות ניקוי הפה.

דעות הפוסקים בהמתנה בין בשר לחלב

מרבית הפוסקים קבעו את דעתו של מר עוקבא להלכה, לפיה יש צורך בהמתנה בין אכילת בשר בהמה למאכלי חלב "מסעודה לסעודה" (ראו בהמשך לגבי המשמעות המעשית של ביטוי זה), כאשר ישנה מחלוקת האם ניקוי הפה והידיים יכול לשמש כתחליף להמתנה, הנובעת מהמחלוקת בין שני ההסברים לגבי הסתירה בין סוגיות הגמרא. דעת הרמב"ם, הטור והשו"ע היא כי יש צורך דווקא בהמתנה, בעוד דעת הרמ"א היא כי די בניקוי הפה והידיים משיירי המאכל יחד עם ברכת המזון (המציין את סיום הסעודה), על מנת להתיר מיידית אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר (אך הרמ"א מציין גם כי המנהג בתקופתו הוא להמתין שעה בין בשר לחלב).

שיעור זמן ההמתנה

ישנה מחלוקת לגבי שיעור זמן ההמתנה הנדרש בין אכילת בשר בהמה למאכלי חלב, המאוזכרת בסוגיית הגמרא כ־'מסעודה לסעודה'. דעת הרמב"ם, הרשב"א, הרא"ש והטור היא כי מדובר בשיעור זמן אחיד של 6 שעות (הפרש הזמן הקבוע בין סעודה לסעודה באופן רגיל), בעוד דעת התוספות, המרדכי (בשם ראבי"ה), הגהות מימוניות והגהות אשר"י היא כי כוונת הביטוי היא לאסור אכילת מאכלי חלב בהמשך לסעודה בה נאכלו מאכלי בשר, אכילה שתהיה מותרת רק בסעודה חדשה, ולא לקבוע זמן המתנה קצוב. על כן, זמן ההמתנה יסתיים כאשר האדם ישב לאכול סעודה חדשה, אפילו כעבור זמן קצר מסיום הסעודה הראשונה. מסיבות זהות לרמב"ם, עיכול הבשר שבין השיניים והזמן שבין סעודה לסעודה, פוסק רבנו ירוחם שיש להמתין 3 שעות. המאירי בספרו מגן אבות מציין את המנהג להמתין 5 או 6 שעות, כאשר 5 שעות הוא הזמן שקבע שהבשר שבין השיניים התעכל ואינו נחשב בשר.

מחלוקת זו מצאה את ביטויה במחלוקת ההלכתית בין השו"ע הסובר כי יש להמתין 6 שעות, והרמ"א, המביא בדבריו 3 דעות "ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ... ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות". מחד, מעיד הרמ"א שהמנהג הרווח להמתין רק שעה (נחלקו הש"ך והט"ז אם צריך קנוח והדחה) אולם כותב שנכון להחמיר לשש שעות.

ישנן דעות שונות בשאלה האם 6 השעות הן שעות קבועות או זמניות, ויש סוברים ששש השעות לא צריכים להיות שלמות, אלא מתירים בתחילת שעה הששית.

ישנה מחלוקת האם ניתן לחשב זמן 6 השעות מסוף אכילת הבשר בתוך הסעודה, או דווקא מסוף הסעודה שבה נאכל הבשר. למחלוקת זו אין משמעות לגבי הדעות המצריכות המתנה של שעה, בהן הזמן נמדד בכל מקרה מסוף אכילת בשר.

המתנה לאחר שינה

בפוסקים דנו האם ניתן להקל לאכול חלב לאחר אכילת בשר כשישן באמצע. בספר ויעש אברהם הביא מי שכתב שאם ישן לאחר אכילת בשר, יכול לאחר מיד בקומו חלב. וכן הובא בשם הרב אלישיב להקל חלב לאחר אכילת בשר עוף אם ישן שלוש שעות. בספר דעת זקנים לרבי אברהם דוד מבוטשאטש כתב שאולי אפשר להקל לחכות פחות שעה או שעתיים, אם ישן.

באחרונים הביאו מעשה עם החת"ם סופר, שרצה להתיר אכילת חלב לאחר בשר אם ישן, מאחר והשינה ממהרת את העיכול, אמנם בעת שבא לעשות מעשה בעצמו, ולאחר שאכל בשר הלך לישון, ובקומו בעת הכנתו כוס קפה עם חלב, נשברה הכוס וכל תכולת הכוס נשפכה. לאחר מעשה זה התבטא שנראה שמן השמים אין מסכימים להקל בכך, וכנראה לא פלוג רבנן בגזירתם.

להלכה הובא בשם רבי שמואל וואזנר שהמנהג להמתין שש שעות גם לאחר שינה.

מנהגים

המנהג שהיה נפוץ במדינות אשכנז בימי הביניים, היה להמתין שעה אחת. רבי ישראל איסרלן (בעל תרומת הדשן) סבור שאין לזה מקור הלכתי, וזוהי פשרה בין הדעות שאנשים עושים מדעתם. אולם בספר הזוהר מופיע עונשו של מי שאוכל בשר וחלב בשעה אחת או בסעודה אחת וכנראה זה מקור המנהג. כתב על זה המהרש"ל: "כל מי שיש בו ריח תורה ראוי לו להחמיר להמתין שש שעות".

המנהג הנפוץ ביותר כיום הוא להמתין שש שעות. במוסדות רבים (ביניהם ישיבות) פער הזמן בין סוף ארוחת הצהריים לתחילת ארוחת הערב קטן משש שעות, והנוהג בהם הוא המתנה של חמש שעות ומשהו (או חמש שעות וחצי), בין השאר בהתבסס על הכלל ההלכתי "מקצתו ככולו".

מנהגים נוספים הממשיכים להתקיים באופן מצומצם הם המתנה של ארבע שעות, שלוש שעות (יוצאי יהדות גרמניה, רומניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה), שעתיים ושעה אחת (יוצאי יהדות הולנד).

המתנה לאחר אכילת בשר עוף

על פי סוגיות הגמרא המתירות אכילת מאכלי חלב לאחר בשר עוף ללא המתנה או ניקוי, הרמב"ן והרא"ה מתירים לאכול גבינה אחרי בשר חיה ועוף בלא נטילת ידיים וניקוי הפה.

דעת הרמב"ם היא שיש צורך בהמתנה בין בשר עוף למאכלי חלב כמו בין בשר בהמה לחלב, וכן דעות הטור, השו"ע והרמ"א, כאשר זמן ההמתנה לאחר אכילת בשר עוף הוא בהתאם לדעותיהם במחלוקת לגבי זמן ההמתנה לאחר אכילת בשר בהמה (המתנה 6 שעות או המתנה של זמן קצר / שעה). עם זאת, גם במקומות בהם נקבע כי אין צורך בהמתנה לאחר אכילת בשר עוף (בהתאם לדעה המתירה), מוזכר כי מנהג העם הוא להחמיר ולהשוות אכילת בשר עוף לבשר בהמה. בקרב יהדות תוניסיה נהוג לחלק בין בשר עוף לבשר בהמה, כאשר לבשר עוף ממתינים 3 שעות ולבשר בהמה ממתינים 6 שעות. מקור המנהג הוא הכלל "אין עושים תקנה לתקנה", מאחר שאיסור אכילת בשר עוף וחלב הוא תקנה, והרחקה של 6 שעות היא תקנה, הרי שאיננו יכולים להחיל את התקנה על התקנה.^{[דרוש מקור]}

המתנה לאחר אכילת תבשיל בשר ללא הבשר

ישנה שאלה הנידונה בפוסקים לגבי אדם שאכל מאכל שנתבשל עם חתיכות בשר, אך לא אכל את חתיכות הבשר, אם נחשב כאוכל בשר או לא לעניין המתנה שלאחר האכילה עד לאכילת מאכל חלבי.

דעת השולחן ערוך היא שאין צורך בהמתנה במקרה זה (ורק דן שם אם צריך נטילת ידיים או לא), בעוד דעת הרמ"א היא כי יש להמתין במקרה זה כמו אחרי אכילת בשר, וכן דעת הרב עובדיה יוסף בילקוט יוסף (סימן פט' סעיף לג').

המתנה בין מאכלי חלב לבשר

על פי שני ההסברים ביישוב סוגיות הגמרא, המקרה של אכילת מאכלי חלב ולאחריהם מאכלי בשר הוא קל יותר מהמקרה ההפוך של אכילת מאכלי בשר ולאחריהם מאכלי חלב. על פי ההסבר הראשון (שבעקבותיו הלכו הרמב"ם, הטור והשו"ע), די בניקוי הפה והידיים ('קינוח והדחה', ניקוי הידיים נדרש כאשר אכל בידיו וללא סכו"ם) משאריות מאכל החלב, על מנת להתיר לאכול בשר לאחריו. על פי ההסבר השני, כלל אין צורך בניקוי.

הרמב"ם, ההולך לפי הסבר הראשון ביישוב הסוגיות ודורש ניקוי פה וידיים בין מאכלי חלב לבשר, פסק גם כי דין זה תקף לגבי בשר בהמה, אך אין צורך בניקוי קודם לאכילת בשר עוף, וכך גם דעת השו"ע. מנגד, הרא"ש כתב כי המנהג הוא להשוות בין אכילת בשר בהמה לבשר עוף, ועל כן יש צורך בניקוי והדחה גם בין מאכלי חלב לבשר עוף.

פינוי שאריות אוכל והחלפת מפה

בנוסף יש צורך לפנות את כל המאכלים שאכלו ביחד עם הגבינה, וכן להחליף את המפה וכלי האוכל.

קינוח והדחה

ניקוי הפה משאריות המאכל הקודם נעשה באמצעות אכילה ('קינוח') של מזון כל שהוא (כדוגמת פרוסת לחם), שעל ידו יתנקה הפה מהשאריות, ושתיית משקה כל שהוא ('הדחה') בנוסף לאכילה. ה'קינוח' יכול להיעשות על ידי כל מאכל, למעט מאכלים רכים ודביקים.

אכילת בשר לאחר גבינה קשה

ברמ"א מובאת דעה המחמירה באכילת מאכלי בשר לאחר גבינה קשה, ומחילה עליה את גדרי ההמתנה של אכילת מאכלי חלב לאחר בשר (הדעה החולקת מסתפקת בניקוי הידיים והפה). הרמ"א ממליץ להחמיר כדעה הראשונה.

תבשיל חלבי

מותר לאכול בשר לאחר אכילת תבשיל חלבי (מאכל שהתבשל יחד עם חלב, אך אינו מכיל אותו כעת), גם לפי הדעה המחמירה במקרה ההפוך של תבשיל בשרי.

חזקת בשרי וחזקת חלבי

מאכל שבושל ללא בשר בכלי ששימש קודם לכן לבישול בשר (מאכל כעין זה מכונה "בחזקת בשרי"), אינו נחשב כבשר לעניין המתנה, ומותר לאכול אחריו מאכלי חלב ללא הגבלה. דין זה נכון גם במקרה ההפוך, אכילת בשר לאחר אכילת מאכל "בחזקת חלבי".

קישורים חיצוניים

• הרב יוסף אפיריון, המתנה בין בשר לחלב, באתר "ישיבה", תשע"ג
• אביעד ברטוב, המתנה בין בשר לחלב, אתר בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
• המתנה בין בשר לחלב - חלק א', חלק ב', הרב אריה דוד וסרמן, אתר שטייגן
• המתנה בין בשר לחלב ולהפך באתר פניני הלכה מפי הרב אליעזר מלמד

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.