המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: משפטי יח"צ מאדירים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: משפטי יח"צ מאדירים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי
מכון מחקר
על שם ליאון רקנאטי (הסב) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1972–הווה (כ־52 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 32°45′44″N 35°01′10″E / 32.76229185785°N 35.019357698985°E / 32.76229185785; 35.019357698985
maritime.haifa.ac.il
(למפת חיפה רגילה)
 
המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי
המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי (בעבר- המרכז ללימודי ים באנגלית: The Leon Recanati Institute for Maritime Studies) באוניברסיטת חיפה הוא מכון מחקר בין תחומי ורב תחומי, הכולל חוקרים אשר עיקר התעניינותם המקצועית בחקר עברו של האדם, הקשר בין האדם וסביבתו הימית והחופית בעבר, בהווה ולקראת העתיד. בעבר המכון שירת את חוקרי החוג לציווילזציות ימיות בלבד. כיום, לאחר הקמת בית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות בשנת 2022, המכון משרת מגוון רחב של חוקרים גם מהחוגים למדעי הארכיאולוגיה ושימור המורשת החומרית. המכון ללימודי ים הוא המכון האקדמאי היחיד בארץ המסוגל לקיים מחקר ארכיאולוגי בים. כיום, מכהן פרופ' אסף יסעור-לנדאו כראש המכון.

היסטוריה ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסדרון שבו שוכן המכון

המרכז הוקם ב-1972 הקמת מרכז אוניברסיטאי לחקר הים התיכון היה חלומו של אלישע לינדר, אשר כבר כעשור קודם לכן הקים יחד עם אבנר רבן את האגודה למחקר תת-ימי בישראל. משפחת רקנאטי התגייסה ובתמיכתה נמצאו המשאבים הכלכליים להקמת המרכז ללימודי ים.[1]

בשנת 1973 המשיכו אלישע לינדר ואבנר רבן בפועלם החלוצי וייסדו גם את החוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. מטרתם הייתה ללמד דור חדש של סטודנטים בגישה רב-תחומית שתכשיר אותם לחקור את מגוון ההיבטים של הים התיכון המהווה גשר בין יבשות, עמים ותרבויות. למכון קשר הדוק עם החוג לציוויליזציות ימיות והמרצים בחוג מנהלים את מחקריהם באמצעות המכון ללימודי ים. המכון אף מספק תשתית מחקרית ולוגיסטית לסטודנטים בחוג.

מחקרי המכון עוסקים בתחומי ההיסטוריה הימית, הארכאולוגיה הימית והחופית, הגאולוגיה הימית והגאומורפולוגיה החופית, הביולוגיה והאקולוגיה הימית, משאבי ים, פיזיולוגיה ואקולוגיה של יונקים ימיים (מרכז מחקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל – מחמל"י). גישה ייחודית זו בחקר ההיבטים השונים של הים זכתה להכרה בינלאומית ומהווה מודל לחיקוי.

המכון משתף פעולה במחקריו עם מוסדות מחקר בישראל ומחוצה לה ואף פועל לקידום הנושאים הקשורים באדם והים במכללות, בבתי ספר ובפעילויות ציבוריות נוספות. למכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי מעבדות המצוידות בציוד חדיש, הממוקמות בצמוד למכון. המעבדות ע"ש איליין רקנאטי, הכוללות: מעבדת שימור לעץ וחומרים אורגניים רוויי מים;

המעבדה לגאולוגיה וגאומורפולוגיה; המעבדה לחקר יונקים ימיים. בנוסף במכון: המעבדה לארכאולוגיה של אתרי חוף ונמלים ע"ש סר מוריס וליידי איירין האטר; המעבדה לשימור ורפאות (קרמיקה, מתכת וזכוכית); המעבדה לביולוגיה ימית ומשאבי ים; המעבדה לחקר חומרים בארכאולוגיה וסדימנטים; ומעבדה לפטרוגרפיה.

המכון (משרדים ומעבדות) ממוקם בבניין הרב תכליתי בקמפוס אוניברסיטת חיפה, למעט הסדנה הימית של המכון הממוקמת מחוץ לקמפוס. סדנת הצלילה של המכון ללימודי ים היא המשוכללת ביותר בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל והיא פועלת ברמת בטיחות גבוהה ומוכחת. הסדנה הימית מסייעת לחוקרי המכון בביצוע מחקרי השדה בכל תחומי המחקר של המכון בים, וכן לסטודנטים לתארים מתקדמים בחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטה. הסדנה מופעלת על ידי שני קציני צלילה מוסמכים ומיומנים המנוסים בעבודות ימיות, תת-מימיות וחופיות ומוכרת כ – "בית ספר לצלילה" על ידי הרשות לצלילה בישראל.

תחומי המחקר במכון ללימודי ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכאולוגיה תת-ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' מיכל ארצי חברת המכון בחפירות בלימנטפה בטורקיה בשנת 2003
הרפליקה של הספינה העתיקה ממעגן מיכאל מונפת לקראת הורדתה למים לאחר סיום בנייתה

מאז הקמתו עוסקים חוקרים במכון בחפירות תת-ימיות של נמלים קדומים וכלי שיט טבועים. כך חפר פרופ' אבנר רבן (קישור לאתר של אבנר רבן) במשך 30 שנה את הנמל העתיק בקיסריה נמלים נוספים כמו הנמל הפיניקי בעתלית, עכו, אכזיב ודור נחקרו וממשיכים להיחקר על ידי חוקרים צעירים במכון.

המכון ללימודי ים אף ניהל במשך עשר שנים חפירה תת-ימית בנמל הקדום בלימנטפה (אנ') בטורקיה, בשיתוף עם אוניברסיטת אנקרה. מספר רב של ספינות עתיקות נחפרו ונחקרו. ב-1985 החלו החפירות של הספינה העתיקה ממעגן מיכאל, המתוארכת ל-400 לפנה"ס, בראשותו של אלישע לינדר. הספינה נחפרה, תועדה ופורקה מתחת למים. חלקי העץ הועברו למעבדת השימור באוניברסיטה ולאחר שימור ממושך שוחזרה הספינה והיא מוצגת במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה. ב-2014 התחיל פרויקט בניית רפליקה של הספינה שבנייתה הסתיימה בדצמבר 2016.

מאז פרויקט מורכב זה נחפרו עוד עשר ספינות בדור, ושלוש ספינות בעכו, המתוארכות מהמאה השישית ועד המאה התשע עשרה. חפירות תת-ימיות של ספינות עתיקות ממשיכות להתקיים. הטרופות העתיקות שנתגלו ונחפרו לאורך חופי ישראל מוסיפות מידע רב ערך על כלי שיט, ספנות וסחר בינלאומי בים התיכון בתקופות השונות.

ארכאולוגיה חופית ויבשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שנות קיומו היה המכון מעורב בחקר יישובים קדומים לאורך החוף ולאחרונה גם בפנים הארץ. כך נחפרו במשך שנים תל נאמי. תל עכו, שבשנים האחרונות התחדש בו המחקר כחלק מפרויקט מחקר אזורי לחקר ההתיישבות הקדומה בעמק עכו, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות בחו"ל, תל כברי, תל דור, תל אכזיב, העיר התחתית בתל חצור, עתלית, וכולם בשיתוף אוניברסיטאות בחו"ל. חפירות היישובים הקדומים לאורך החוף שופכים אור על קשרי המסחר והשפעותיו על התרבות החומרית בתקופות השונות.

היסטוריה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום מחקר זה מדגיש את התפתחות יחסי האדם והים מאז השלבים המוקדמים ביותר של התפתחות הספנות, הנמלים והמסעות הימיים ועד לתקופות המודרניות. ההיסטוריה הימית מתמקדת בפעלם של אלה שחצו את הים עסקו בספנות מסחרית ובלוחמה ימית ובאוכלוסיות ועמים שהתיישבו לאורך החופים, הקימו מעגנים ונמלים וידעו לנצל את משאבי הים והחוף לכלכלתם ולתרבותם. לימוד מקורות עתיקים כגון תעודות, הספרות והשירה הקלאסית, כתובות ועדויות אחרות, בשילוב עם ממצאים ארכאולוגיים תת-ימיים וחופיים, מאפשרים לשפוך אור על התרבויות הימיות במהלך התקופות ההיסטוריות. מן הטקסטים העתיקים אנו מקבלים מידע ראשוני על התפקיד שמילאו הים והספנות בהתפתחותן של תרבויות בעלות זיקה מתמשכת לים. דוגמה לכך הם סיפורי המסעות המפורסמים, כגון האיליאדה והאודיסיאה ומסע הארגונאוטים, או מסמכי הגניזה הקהירית, המעשירים אותנו בידע גאוגרפי, טכנולוגי, פולחני ותרבותי אודות ספינות, נמלים ונתיבי שיט.

העדויות החומריות, המשלימות את המידע מן המקורות הכתובים, כוללות: שרידי מבנים בחופים, מתקני נמלים ושרידי תעשיות חופיות כגון: מלח, ארגמן, דיג וגידול דגים. העדויות האיקונוגראפיות המציגות מוטיבים ימיים, בעיקר ספינות וחלקיהן, משתקפות בין היתר בחרותות, בציורי קיר, באתרי קבורה, בכלי חרס, במטבעות וחותמות, ובפסיפסים. עדויות מגוונות אלו תורמות אף הן רבות להבנת התרבויות הימיות. האתגר העיקרי של המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי הוא לחקור את הים התיכון בו התפתחו מעצמות ימיות, נמלים ונתיבי שיט.

גאולוגיה וגאומורפולוגיה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר בתחומי הגאולוגיה הימית במכון עוסק במאפיינים של מדף היבשת, ממדרון הים העמוק, בעיקר בים התיכון המזרחי (כולל הים השחור) ובהם נחקרים הסדימנטים בקרקעית הים, תופעות של שבירה, ושל זרימה של מלח בתת-הקרקע. נמדדות עדויות סדימנטולוגיות לפגיעת של צונאמי בחופי ישראל בתקופות היסטוריות, ונבדקים תהליכי ההפחתה המתקיימים במזרח הים התיכון. מטרת המחקרים היא לשחזר את ההיסטוריה הגאולוגית של האגן המזרחי של הים התיכון בפרקי זמן של מיליוני שנה עד פרקי זמן של אלפי השנה האחרונים.

מחקרי המכון בתחום מדעי כדור הארץ עוסקים גם בגאומורפולוגיה של חופי הארץ. שני תחומי המחקר העיקריים הם: שיחזור השינויים (האנכיים) במפלס הים בחוף הים תיכוני של ישראל, ושיחזור השינויים (האופקיים) שחלו במיקום קו החוף של ישראל והקשר של שינויים אלה לתמורות בהתיישבות האדם.

שאלות המחקר הבסיסיות הן: איזה נוף ראה האדם כשהגיע לאתרים השונים ואיזה נוף התקיים בהם במהלך קיומם של אתרים אלה; היכן היה קו החוף, ואיזה אקלים שרר באזור. שיחזור השינויים במפלס הים נעשה בסדרי זמן שונים: בהולוקן (10,000 השנה האחרונות), באלפיים השנה האחרונות ובאלף האחרון, והשוואתם לרקורדים נמדדים – מדדי גאות ושפל מהעשורים האחרונים ונתוני לווין מ-10 שנים האחרונות. השינויים בחוף כוללים שינויים בנוף (תפרוסת הביצות, הדיונות, כיסוי צומח וכו'). כל אחד מתחומי המחקר הללו משלב נתונים מתחומים רבים: ארכאולוגיים, ביולוגיים, סדימנטולוגיים, משתמש בשיטות תיארוך שונות והוא רב תחומי הן במטרות והן בשיטות המחקר.

ביולוגיה ואקולוגיה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במכון ללימודי ים מתקיימים מחקרים מגוונים בנושאי ביולוגיה ימית ומשאבי החי שבים. המחקרים קשורים ליחסי הגומלין בין האדם לים – השפעת האדם על הסביבה הימית החיה, ניצול משאבי החי מהים והשפעת הסביבה הימית החיה על האדם.

חלק ניכר מהמחקר הוא בין ורב תחומי בשיתוף עם תחומי מחקר כמו רפואה ופיזיולוגיה, כימיה והידרודינמיקה, גאולוגיה וגאומורפולוגיה, גאוגרפיה וכלכלה, היסטוריה, ארכאולוגיה ואמנות. כל המחקרים משלבים מחקרי שדה ומעבדה ועוסקים בחי הימי (או המימי) בים ובשוליו, בעיקר בים התיכון, אך גם במפרץ אילת ובכנרת. אלה כוללים מחקרים אקולוגיים, התנהגותיים, אקולוגים-התנהגותיים, ביו-גאוגרפיים, פיזיולוגיים וביו-רפואיים. הם מכסים מגוון קבוצות טקסונומיות כולל אצות, חסרי חוליות, דגים, זוחלים, יונקים ימיים, ובני אדם.

המחקרים המתבצעים מכסים נושאים כמו: אקולוגיה ימית וחופית, השפעות שינויים אקלימיים וההתחממות הגלובאלית על אוכלוסיות ימיות, התמודדות עם זיהומי ים וניטור השפעות אנתרופוגניות על החי והצומח הימיים, שמורות טבע ימיות, ממשק דיג וניהול דיג בגישה אקולוגית, חקלאות ימית, שוניות מלאכותיות, מינים פולשים, בעלי חיים מסוכנים לאדם בים, סקר יונקים ימיים בחופי ישראל ויחסי הגומלין ביניהם לבין האדם, ניצול משאבי ים בתקופות קדומות. כמו גם מחקר פרטני של הביולוגיה והאקולוגיה של אצות, ספוגים, אלמוגים, מדוזות (הפניה לאתר מעקב מדוזות), רכיכות, לובסטרים, דגי סחוס וגרם, צבי ים, דולפינים, לווייתנים ועופות ים.

מחמל"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מחמל"י

מרכז חקר מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל, היא עמותה למחקר והצלה של יונקים ימיים הפועלת משנת 1994, בחסות אקדמית של המכון ללימודי- ים באוניברסיטת חיפה, ובהשתתפות מתנדבים מכל הארץ.

מטרות המרכז הן מחקר, הצלה, חינוך, פיקוח וחקיקה עתידית בנושא הגנה ושמירה על יונקים ימיים בחופי הארץ ובמדינות האזור, שיתוף פעולה עם מוסדות מחקריים, אקדמיים והתנדבותיים דומים בעולם. מחמל"י מקיימת פגישות מתנדבים סדירות בכל יום שישי אחרון בחודש במרכז מחמל"י ב"מבואות ים".

במפגשים אלו מועברת סקירה של פעילות מחמל"י בחודש החולף, עדכון ומידע על פעילויות צפויות, הרצאות מפי מתנדבי מחמל"י וגורמים חיצוניים, אימון צוות הצלה והיכרות עם ציוד ההצלה. בנוסף לפגישות חודשיות, מתקיימות פעילויות מחקר שוטפות.

עבודות יישומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון ללימודי-ים מבצע עבודות יישומיות לגופים שונים. העבודות מבוססות על הידע המדעי הרב אשר נצבר במכון ללימודי- ים, וכן על טכניקות עבודה מגוונות אשר פותחו ויושמו במחקרים השונים ובמעבדות המכון. עיקר העבודות היישומיות המתבצעות כיום הן בתחום הארכאולוגיה (חפירות הצלה יישומיות עבור פרויקטים שונים); בדיקות מיוחדות בעזרת מכשיר ה-XRF הנעשות עבור מוסדות מחקר שונים במעבדה לחקר חומרים בארכאולוגיה וסדימנטים; הכנת שקפים פטרוגרפים במעבדה לפטרוגרפיה של המכון וניקוי מתכות עתיקות (בעיקר מטבעות).

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפרסומים המדעיים של החוקרים – ספרים, ומאמרים בכתבי עת בינלאומיים שונים, מפרסם המכון:

  • RIMS News - המכון מוציא לאור, אחת לשנה, חוברת באנגלית, המסכמת חלק מהפעילות המחקרית של המכון בשנה החולפת כולל תקצירים של עבודות המסטר והדוקטורט שהוגשו בחוג לציוויליזציות ימיות. חוברת (בהיקף של כ-50 עמודים) מופצת בין עמיתים, תורמים ומוסדות מחקר בישראל ומחוצה לה. החל מתשס"ט קיימת גם גרסת PDF בצבע (החל מידיעון מס' 34), המופצת במייל לכל המעוניין. הגיליון האחרון –מס' 39–40 שיצא בשנת 2015[2]
  • המכון מוציא לאור דוחות ארכאולוגיים של העבודות היישומיות של המכון, לזכרו של פרופ' אבנר רבן. יצאו לאור 4 כרכים (קישור לחוברות).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://maritime.haifa.ac.il/about-us/ אתר המכון - הפרק אודות]
  2. ^ קישור לפרסומי RIMS News באתר המכון