המחאות ברוסיה (2011)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המחאות ברוסיה
תאריכי המאבק 5 בדצמבר 2011 – 18 ביולי 2013 (שנה ו־32 שבועות)
מקום רוסיהרוסיה רוסיה (ביותר מ-70 ערים)
עילה הונאה לכאורה בבחירות לפרלמנט הרוסי
שיטת המאבק אסיפות ציבוריות, הפגנות ומהומות
סטטוס הסתיים
אירועים קשורים
המחאות ברוסיה (2017)

המחאות ברוסיה (כונתה גם "הפגנות בולוטניה"[1] או מהפכת השלג) הם סדרת הפגנות ופעולות מחאה שהתקיימו ברחבי רוסיה בעקבות תוצאות הבחירות הפרלמנטריות של 2011 ברוסיה בהם ניצחה מפלגת השלטון רוסיה המאוחדת בהנהגתו של ולדימיר פוטין, את יריביה בהפרש ניכר, על אף שלטענת כלי תקשורת רבים ברוסיה, פעילים פוליטיים רבים ואנשי ציבור שונים, התבצע זיוף קולות מאסיבי מכוון. בעקבות התגברות הטענות הללו החלה תנועת מחאה המונית ברחובות ערים רבות ברחבי רוסיה.

ב-10 בדצמבר 2011, שבוע לאחר שנערכו ברחבי רוסיה הפגנות בקנה מידה קטן יחסית, התרחשה במוסקבה הפגנת המחאה הגדולה ביותר ברוסיה מאז התפרקות ברית המועצות בשנת 1991.[2][3] המפגינים תבעו לערוך ספירה חוזרת של הקולות, בשל אי-סדרים חמורים שהתקיימו במהלך הבחירות ובעקבות חשד לזיופי קולות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הבחירות הפרלמנטריות ברוסיה 2011

הבחירות הפרלמנטריות ברוסיה לשנת 2011 התקיימו ב-4 בדצמבר 2011. כשפורסמו התוצאות הרשמיות התברר כי מפלגת השלטון רוסיה המאוחדת זכתה בכמחצית מהמושבים בדומה לעומת מעל 60% בבחירות הקודמות. מיד עם פרסום התוצאות דחו אותן המועמדים המפסידים, וטענו לזיוף מכוון של השלטון.

על פי דיווחים סוכנות הידיעות הרוסית RIA Novosti היו מעל ל-1,100 דיווחים רשמיים על אי-סדרים חמורים במהלך הבחירות לפרלמנט הרוסי שהתקיימו ברחבי רוסיה ב-4 בדצמבר 2011. חברי המפלגות רוסיה הוגנת, מפלגת יאבלוקו והמפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית דיווחו כי היו בוחרים רבים שהוסעו במיוחד בין קלפיות שונות על מנת שיצביעו מספר פעמים. מפלגת יאבלוקו והמפלגה הליברל-דמוקרטית של רוסיה דיווחו כי היו משקיפים שלא הורשו להיות נוכחים וכי חלק אף גורשו מהקלפיות ללא סיבה מוצדקת. בנוסף על כך, המפלגה רוסיה המאוחדת טענה כי היו חברי אופוזיציה שהיו מעורבים בקמפיין פוליטי לא חוקי בעת יום הבחירות כאשר הפיצו עלונים ועיתונים בקלפיות. כמו כן טענו כי היו מספר מקרים בהם איימו באלימות על הבוחרים להצביע למפלגה הקומוניסטית.

המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המחאה

סרט לבן נבחר להיות סמל המחאה. אזרחים שמו אותו על מכוניות, תיקים ובגדים.[4]

5–7 דצמבר 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 2011, כבר למחרת יום הבחירות, יצאו אלפים להפגין במוסקבה,[5] סמוך לכיכר לוביאנקה (מטה שירות הביטחון הפדרלי) ולא הרחק מהקרמלין. במוסקבה לבדה, על פי המארגנים יצאו 100,000 אנשים לרחובות, בעוד שבמשטרה טוענת כי רק 25,000 השתתפו בהפגנות בעיר. המשטרה בסנט פטרסבורג ציינה כי מספר המפגינים ברחובות העיר היה 10,000. המפגינים דרשו את התפטרותם המידית של פוטין ומדבדב. בנוסף קראו המפגינים לערוך בחירות חדשות ולנהל חקירה לטענות בדבר זיופי קולות. בהפגנה במוסקבה נעצרו כ-300 איש, בהם 3 פעילי אופוזיציה בכירים (בוריס נמצוב הליברל-דמוקרט, אדוארד לימונוב, הלאומן שעמד בראש המפלגה הנציונל-בולשביקית וסרגיי מיטרוחין מנהיג מפלגת יאבלוקו).

הניסיונות לארגן מחאה גדולה במוסקבה ב-7 בדצמבר דוכאו בשל נוכחות כוחות משטרה גדולים בעיר.[6] ב-7 בדצמבר, נשיא ברית המועצות לשעבר מיכאיל גורבצ'וב ציין כי הוא סבור כי יש לקיים בחירות חדשות על מנת לשכך את הזעם הציבורי על זיוף הקולות המאסיבי.

על פי דיווח בוול סטריט ג'ורנל שירות הביטחון הפדרלי הרוסי פנה לאתר המדיה החברתית הרוסי "VKontakte" בבקשה לחסום קבוצות אופוזיציה אשר מעודדות אנשים "לארגן מהפכה". הבקשה נדחתה.

10 בדצמבר 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגינים בהפגנה בסנט פטרסבורג, 10 בדצמבר 2011

באמצעות קבוצה בפייסבוק שכונתה "יום שבת בכיכר" (Суббота на Болотной площади), אורגנה הפגנה המונית נגד הממשל ביום שבת, ה-10 בדצמבר 2011. לפני קיום ההפגנה, מספר עיתונים ציינו באמצעי התקשורת כי אלפי משתמשי פייסבוק כבר נענו להזמנה למחות במוסקבה. במקביל מעל 5,000 משתמשי פייסבוק נענו להזמנה למחות בסנט פטרסבורג. בתחילה ניתן לקבוצה "סולידריות" היתר לערוך הפגנה של 300 בני אדם בכיכר המהפכה (Площадь Революции) שבמרכז מוסקבה. ב-8 בדצמבר, מעל ל-30,000 משתמשים בפייסבוק אישרו כי ישתתפו בהפגנה. לאחר משא ומתן עם המפגינים הוחלט כי ההפגנה תערך במקום זאת בכיכר בולוטנייה וניתן היתר לערוך שם הפגנה בהשתתפות עשרות אלפי מפגינים. לפני ההפגנה פוטין איים בכלי התקשורת כי המשטרה וכוחות הביטחון יתפרסו ברחבי במוסקבה ובערים אחרות על מנת להתמודד עם כל מי שישתתף בפעולות מחאה בלתי חוקיות.

כלי התקשורת דיווחו כי הפגנה זו הייתה הפגנת המחאה הגדולה ביותר ברוסיה מאז התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. משטרת מוסקבה העריכה כי במחאה במוסקבה השתתפו בסביבות 25,000 מפגינים, בעוד שהאופוזיציה טענה כי 150,000 אנשים היו נוכחים בהפגנה במוסקבה. ככל הנראה מדובר בהפגנה בה השתתפו כ-50 אלף אזרחים. בין דרישות המפגינים היו פיטורים של יו"ר וועדת הבחירות, קיום בחירות חדשות ושחרור אסירים פוליטיים.

במקביל להפגנת הענק במוסקבה, נערכו הפגנות נוספות בסנט פטרסבורג, בולדיווסטוק ובקלינינגרד, בסך הכל ב-99 עיירות וערים אחרות ברחבי רוסיה. מושל סנקט פטרבורג גאורגי פולטאבצ'נקו הכריז על כך שההפגנות מקבלות מימון מחוץ לגבולות המדינה.

17-18 בדצמבר 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה במוסקבה ב-18 בדצמבר

במהלך סוף שבוע 17 - 18 בדצמבר נערכו הפגנות נוספות במוסקבה, סנקט פטרבורג ובערים נוספות. היקף ההפגנות היה קטן בהרבה והשתתפו בהן עד 5 - 7 אלף.

24 בדצמבר 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל רחבי המדינה נערכו הפגנות. בחלק מהערים הם קיבלו את אישור השלטונות. במוסקבה נערכה הפגנה שלפי מידע השלטונות השתתפו בה כ-30 אלף מפגינים. מארגני ההפגנה דיברו על 100-200 אלף משתתפים ומקורות עצמאיים מציינים מספר של 56 אלף משתתפים. דרישות המפגינים היו זהות לדרישות בהפגנה הקודמת אך התווספו כרזות "לא ניתן לפוטין להיכנס לקרמלין".

הוועדה לזכויות האדם קראה לנשיא לפטר את יו"ר וועדת הבחירות לאור איבוד אמון האזרחים וריבוי הוכחות לזיופים בבחירות.

4 בפברואר 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הקור העז שהיה, ברחבי רוסיה התקיימו הפגנות המוניות. במוסקבה השתתפו מעל 100 אלף מפגינים. במקביל, הממשל ארגן הפגנות תמיכה שהתקיימו באותו יום. לפי העדויות, משתתפי ההפגנות שאורגנו על ידי הממשל קיבלו תמורה כספית.

תגובת הממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה להפגנות, הנשיא דמיטרי מדבדב הכריז ב-11 בדצמבר 2011 בעמוד הפייסבוק שלו כי בעוד שהוא לא מסכים עם הדרישות של האופוזיציה, הוא הורה לפתוח חקירה לטענות בדבר זיופי קולות. בתגובה אלפי משתמשי פייסבוק מרוסיה הגיבו בזעם על תגובתו של מדבדב.[7][8]

סיקור תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דיווח של ה-BBC מ-7 בדצמבר, "ערוצי הטלוויזיה הכלל-ארציים ברוסיה התעלמו מהמחאה, והעניקו כיסוי תקשורתי רק לעצרות התמיכה בממשלה". לעומת זאת, העיתונים ברוסיה כן עסקו בהרחבה בהפגנות. ערוץ הטלוויזיה הכלל-ארצי היחיד שהזכיר את המחאה באריכות לפני 10 בדצמבר היה הערוץ העצמאי "Ren TV". החל מ-10 בדצמבר, לעומת זאת, נשבר הנוהג שהיה מקובל באמצעי התקשורת ברוסיה בשנים האחרונות וכל ערוצי הטלוויזיה העיקריים אשר בשליטת המדינה עסקו במחאה.

כלי התקשורת ברחבי העולם סיקרו את המחאות בהרחבה החל מ-5 בדצמבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המחאות ברוסיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Vladimir Putin at 70: Seven key moments that made him". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-10-05. נבדק ב-2022-10-06.
  2. ^ Russian billionaire, NBA owner, challenges Putin - CBS News
  3. ^ Mass protests against Putin - HOME - ITN.co.uk
  4. ^ BBC News - Russia protest: White ribbon emerges as rallying symbol
  5. ^ סוכנויות הידיעות, האופוזיציה הרוסית שבה להפגין; 3 מנהיגים נעצרו, באתר ynet, 6 בדצמבר 2011
  6. ^ UPDATE 1-Russian police block new anti-Putin rally | Reuters
  7. ^ BBC News - Russia election: Medvedev Facebook promise draws ire
  8. ^ Russians scoff at Medvedev election inquiry - The Washington Post