המועצה הארכיאולוגית
המועצה הארכיאולוגית היא גוף סטטוטורי הקיים מתוקף סעיפים 36-34 לחוק העתיקות[1]. חברי המועצה ממונים על ידי שר החינוך והתרבות.
תפקיד המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לייעץ לשר החינוך והתרבות, למנכ"ל רשות העתיקות ולמועצת רשות העתיקות בענייני ארכאולוגיה ועתיקות, שיובאו בפניה על ידיהם. כלומר, המועצה הארכאולוגית היא הגוף המקצועי העליון במדינת ישראל המייעץ לרשות העתיקות הממונה על אכיפת חוק העתיקות והסדרת כל הפעילות הנוגעת לעתיקות ולאתרי עתיקות בישראל.
ועדות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה רשאית לאצול מסמכויותיה לוועדות מבין חבריה. הוועדה העיקרית הקיימת מטעמה של המועצה הארכאולוגית היא הוועדה למתן רישיונות לחפירה ארכאולוגית, לפי סעיף 12 לחוק העתיקות.
- ועדת הרישיונות - ועדה שחברים נציגים מן המחלקות לארכאולוגיה של האוניברסיטאות בישראל. הוועדה בודקת מצד אחד את הכשרתו המקצועית של מבקש הרישיון ואת ניסיונו המעשי (בשירותם של ארכאולוגים ותיקים ממנו), וכן את כשירותו של המוסד שמטעמו מבוקש רישיון החפירה להעניק שירותים מקצועיים לחפירה (כגון, מעבדות, מחסנים, ספרייה מקצועית, שירותים טכניים שונים).
- ועדת שימור - ועדה לבירור סוגיות בעיתיות בשימור ובשחזור מבנים עתיקים ולייעוץ לתחום השימור שברשות העתיקות בדבר הפעולות שיש לנקוט, או להימנע מנקיטה, בסוגיות ספציפיות המובאות בפניה.
- ועדת ערר - ועדה שחברים בה שני חברים שממנה המועצה שלא מבין חבריה הקבועים (אלה יהיו בדרך כלל ארכאולוגים מקצועיים מן המוסדות האקדמאים בארץ). בראש הוועדה עומד שופט, או מי שכשיר להיות שופט שממנה שר המשפטים. אל ועדת הערר יכולים לפנות מי שרואים עצמם נפגעים מהחלטות מנכ"ל רשות העתיקות. חוק העתיקות (סעיף 36) מונה את ההחלטות שניתן לערער עליהם, ובהן: קביעת גודלו של אתר עתיקות, סירוב לתת רישיון חפירה, סירוב לתת רישיון למסחר בעתיקות, ועוד. הגשת העררים לוועדת הערר נעשית באופן מקוון באתר ועדת הערר לפי חוק רשות העתיקות, התשל"ח-1978[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה הארכאולוגית הראשונה הוקמה בידי פרופ' ג'ון גרסטנג שהקים את מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי והיה למנהלה הראשון. המועצה הוקמה מתוקף פקודת העתיקות הראשונה שנוסחה בשנת 1920. המועצה כונתה "המועצה הארכאולוגית המייעצת" (Archaeological Advisory Board). הישיבה הראשונה של המועצה הארכאולוגית התקיימה ביום 20 בספטמבר 1920, במעמד הנציב העליון, הרברט סמואל.
בישיבה הראשונה של המועצה השתתפו: ג'ון גרסטנג; ויליאם ג'ון פיתיאן-אדמס (W.J. Phythian-Adams) מבית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים; האדריכל אנטוניו ברלוצי; האב לגראנז' מבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים; הארכימנדריט קלאופס, הפטריארך האורתודוקסי של ירושלים; ד"ר ויליאם פוקסוול אולברייט, מנהל בית הספר האמריקאי לחקר המזרח בירושלים. הנציג היהודי היה ד"ר ארתור רופין. בעקבות התערבות הנציב העליון, הוחלף רופין לאחר מכן בד"ר נחום סלושץ מטעם החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.
עם סיום המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל הוקמה מחלקת העתיקות הישראלית, וגם מטעמה התמנתה מועצה ארכאולוגית שהמשיכה לפעול כל העת.
