המבשר (יומון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הַמְבַשֵר
תדירות עיתון יומי
סוגה חדשות
פורמט ברלינר
בעלים בשורת תשס"ט ש.י. בע"מ (רחל לאה פרוש מחזיקה ב־80% מהבעלות, השאר: נחמן בנשעיה)[1]
עורך ראשי יום טוב רובין, בנימין ליפקין
מנכ"ל משה פרוש
תאריכי הופעה 14 בינואר 2009 – הווה (15 שנים)
שפה עברית
מערכת ביתר עילית
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הַמְבַשֵר הוא עיתון חרדי יומי המזוהה עם סיעת שלומי אמוני ישראל באגודת ישראל. העיתון יוצא לאור החל מ-14 בינואר 2009 (י"ח בטבת תשס"ט) על ידי חבר הכנסת מאיר פרוש, שהקימו עם אביו, מנחם פרוש.

הסיסמה של העיתון היא: "העיתון של היהדות הנאמנה".

הרקע להקמת העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד השער של הגיליון הראשון של "המבשר"

משפחת פרוש היא משפחה חרדית שמקורה ביישוב הישן ובניה מעורבים בפוליטיקה. תחילה הייתה מזוהה עם הפלג הליטאי, אך כשב-1988 התפלגה מפלגת דגל התורה הליטאית מאגודת ישראל, נותרה משפחת פרוש במסגרת אגודת ישראל, ומאז נחשבת למייצגת של רוב החסידויות הקשורות לאגודת ישראל, למעט החסידויות הגדולות (גור, ויז'ניץ ובעלז) המייצגות את עצמן.

למן שנת 1950 'המודיע', שנוסד בידי יצחק מאיר לוין ובנו יהודה לייב לוין, היה היומון החרדי הבולט, עד ייסודו של היומון יתד נאמן, שייצג את הציבור הליטאי. ברבות השנים העמיקה אחיזת חסידות גור בעיתון המודיע. במקביל, החל משנות ה-80 של המאה ה-20, הידרדרו יחסי חסידות גור ומשפחת פרוש. אחד משיאי המשבר היה כאשר ב-1984 היכו בחורי ישיבת שפת אמת את חבר הכנסת מנחם פרוש ובני משפחתו במלון המרכז שהיה בבעלות משפחת פרוש.

רעיון הקמת עיתון עלה לאחר הבחירות לראשות עיריית ירושלים, שנערכו ב-11 בנובמבר 2008. בבחירות התמודד מאיר פרוש והפסיד לניר ברקת, בין היתר בשל התגייסות חסידות גור עבור ברקת[2]. אנשי סיעת שלומי אמונים טענו שהעיתון המודיע מצוי בפועל בשליטת חסידות גור, ולכן לא תמך במועמדותו של פרוש. הקרע העמיק על רקע מאבק השליטה בין הפלגים החרדיים על מערכת החינוך העצמאי החרדית, שנפתח לאחר מותו של מנכ"ל החינוך העצמאי, מאיר לוריא.

בעת ההיא צוטט אחד מבכירי שלומי אמונים כאומר כי "לא ייתכן כי מסע הבחירות לראשות העיר ירושלים לא קיבל רוח גבית מהיומונים החרדיים. העובדה כי היומונים, ובפרט 'המודיע', לא דיווחו כמעט על מערכת הבחירות לראשות העיר, ייקרה את מסע הבחירות עשרות מונים. בשביל להגיע עם המסרים שלנו לציבור הרחב נאלצנו להשקיע הון רב. כל זה שכנע אותנו כי אין לנו אפשרות לסמוך על היומונים המפלגתיים הקיימים"[3].

אידאולוגיה ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון תומך במאמרי המערכת ובכתבות באידאולוגיה המזוהה עם הימין. מודגשים בו דברי גדולי החסידות בשבח המגורים בארץ ישראל והאיסור למסור שטחים ממנה.

משנת תש"ע עורך העיתון מדי שנה בקיץ יריד גדול של ספרי חסידות בירושלים ובבני ברק, ובו מתקיים גם רב שיח בנושאי חסידות או ספרים.

מערכת העיתון שוכנת בביתר עילית. הוא מודפס בפורמט ברודשיט.

ביולי 2012 החלה מערכת העיתון בהפצת העיתון היומי (בימים ראשון עד שישי) ומוסף המבשר התורני ללא מוספים נוספים באימייל בחינם, במקביל להפצת העיתון המודפס למנויים – דבר שלא היה מקובל עד אז בעיתונות החרדית.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סקר TGI משנת 2016, שיעור חשיפה של העיתון עומד על 10.2% בעיתוני אמצע השבוע ו-8.8% בסוף השבוע[4].

מבנה העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד העיתון היומי (שבו בין ארבעה לשמונה עמודים בימי חול, וכעשרים עמודים בימי שישי) מצורפים לעיתון בימי חול מוספים:

  • ביום שלישי: קהילות - חדשות וכתבות על הנעשה בקהילות החרדיות בישראל ובעולם, תוך דגש על חצרות חסידיות ועל אגודת ישראל בהווה ובעבר. בעריכתו של יהושע שור.
  • ביום רביעי: כלכלי - בנושאי כלכלה
  • ביום חמישי: לבית - תוספת לנשים - בעריכת הסופרת טובי ויינברג

לגיליון ערב שבת מצורפים:

  • שבועי - בנושאי פוליטיקה, צבא וביטחון, תחקירים, ומדור בריאות בעריכת בנימין ליפקין
  • תורני - בעריכת אלחנן קלאר
  • נקודות - תוספת לילדים ונוער, בעריכת ברכה הלר.

צוות העיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עורך אחראי: יום טוב רובין
  • עורך: בנימין ליפקין
  • מנכ"ל העיתון: משה פרוש (בנו של מאיר פרוש)
  • המנהל המקצועי: אברהם רכטשפר
  • ועדת רבנים: הרב משה מאיר הייזלר, סגן יו"ר אגודת ישראל, והרב אריה פוזן

עורכי העיתון בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]