הליודורוס
.jpg)
הליודורוס (ביוונית: Ηλιόδωρος) היה המשנה למלך הסלאוקי סלאוקוס הרביעי, אשר נודע בשל ניסיונו להחרים כספים מאוצר בית המקדש בירושלים.
הליודורוס ושוד בית המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הליודורוס הוא האדם המוזכר בספר מקבים ב, פרק ג', שם מסופר כי המלך סלאוקוס הרביעי שלחו לירושלים כדי שיחרים כספים מאוצר בית המקדש. אולם כתוצאה מהתערבות אלוהית, הופיע פתאום פרש מסתורי רכוב על סוסו, ושני מלאכים תפסו את הליודורוס, הפילוהו ארצה והכו אותו נמרצות. הליודורוס שנפל, מן-הסתם, למארב מתוכנן, הוצא מן המקדש מחוסר הכרה; ורק בזכות התערבותו של הכהן הגדול חוניו השלישי, ניצלו חייו.
הסיפור המופיע בספר מקבים ב' מעיד, ככל הנראה, על ויכוח בין פקידי המלך לנציגי היהודים, וכי הפשרה שאליה הגיעו נתפסה בעיני מחבר הספר כניצחון יהודי.
כתובת הליודורוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כתובת הליודורוס
הכתובת, משנת 178 לפנה"ס, היא הכרזה של המלך סלאוקוס הרביעי, אחיו של אנטיוכוס הרביעי, בנוגע למינוי "אחראי על המקדשים" במחוז החדש "קוילה-סוריה ופויניקיה". מחוז זה כלל בתוכו את ארץ ישראל, שנשלטה באותם ימים על ידי המלכים היוונים-סֶלֶווקים, יורשי אלכסנדר הגדול. בכתובת מודיע המלך על מינוי הליודורוס למשנה שלו ("הממונה על העניינים"). הליודורוס מסר בתורו את דבר ההחלטה לפקידים שתחתיו בהיררכיה השלטונית, דריומנס ודיופאנס. תפקיד האחראי על המקדשים במחוז החדש הוטל על אולימפיאודורוס.
כתובת חפציבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – כתובת חפציבה
הליודורוס נזכר גם בכתובת חפציבה משנת 195 לפנה"ס. הכתובות כוללת מספר צווים מלכותיים שנשלחו כל אחד כאיגרת. שש איגרות כאלה נשלחו מטעם המלך אנטיוכוס השלישי אל הנציב המקומי, תלמי בן תֵרֵסיאס, ושתי איגרות הנזכרות בכתובת נשלחו מטעם הנציב תלמי אל המלך.
הצווים הנזכרים באיגרות, אשר קובצו בכתובת האבן, נוגעים למינהל המקומי ולמצב הכפרים והאיכרים בראשית התקופה הסלאוקית. היא עוסקת בכפרים שהיו בבעלות תלמי בן תרסאס הנציב (סטרטגוס) והכהן העליון של קוילה-סוריה ופניקיה, שארץ ישראל נכללה אז בתחומיה. הכתובת עוסקת גם בכפרים נוספים שחכר תלמי מן המלך. תלמי שולח תזכיר למלך, שבו הוא מבקש ממנו שידרוש מקלאון ומהליודורוס, האדמיניסטרטורים האחראים על הכפרים, לאסור כניסת זרים, והחרמת רכוש. המלך שולח הוראות לארבעה אנשים (כנראה מושלי מחוזות) ודורש לקבוע עונשים לעבריינים. המלך מצווה על הנציב תלמי לחקוק את המכתבים – שוודאי נכתבו במקור על יריעות פפירוס – באבן, ולהציב עותקים מהם בכפרים.
אזכורים נוספים להליודורוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הליודורוס נזכר בחיבורו של אפיאנוס מאלכסנדריה כאחד מאנשי חצרו של סלאוקוס הרביעי שקשר קשר ורצח את סלאוקוס הרביעי.[1] הוא ניסה להפוך למלך אולם עד מהרה נתפס ונהרג על ידי אנטיוכוס הרביעי בסיוע של מלך פרגמון אאומנס השני (אנ'). הליודורוס מופיע גם בחיבור הביוגרפי "חיי פילונידס". החיבור נשתמר חלקית על פפירוס שהתגלה בעיר הרקולנאום שבאיטליה,[2] ובמספר כתובות ביוונית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דב גרא, ירמיהו וחרב אלוהים, ישראל בארצו: קובץ מאמרים ליובלו של ישראל שצמן, גיא ד שטיבל, יוסף גיגר (עורכים), ירושלים, 2010, עמ' 39–58
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אפאינוס, סיריאקי 45
- ^ Gera, D., Philonides the Epicurean at Court: Early Connections, ZPE 125, 1999, 77-83
