הכנסת כלה (ספר)

הכנסת כלה

מידע כללי
מאת	ש"י עגנון
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	אנגלית, צרפתית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	הוצאת שוקן
תאריך הוצאה	1931
מספר עמודים	472
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה מוערת	אברהם הולץ, מראות ומקורות: מהדורה מוערת ומאוירת של "הכנסת כלה" לש"י עגנון, הוצאת שוקן, תשנ"ה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הכנסת כלה הוא רומן מאת ש"י עגנון, המתאר את מסעו של ר' יודיל חסיד ברחבי גליציה, במטרה לאסוף כסף ולמצוא שידוך לבתו. הרומן, המתרחש בשנים 1820–1821, מלווה את ר' יודיל בנדודיו בין העיירות והקהילות היהודיות, תוך שהוא מבליט את תמימותו, ביטחונו ואמונתו.

תולדות הספר

גרסה ראשונה של הסיפור פורסמה בניו יורק בשנים 1919–1920 בכתב העת "מקלט", שבעריכת י"ד ברקוביץ. במהלך שנות ה-20 של המאה העשרים פרסם עגנון סיפורים אחדים, שנכללו בסופו של דבר בגרסתו השלמה של "הכנסת כלה", שיצאה לאור בשנת 1931. חוקר הספרות דן לאור העיר על כך: "אמנם, קוראי עגנון הנאמנים הכירו קרוב לוודאי את הסיפור "הכנסת כלה" שפורסם בשלושה המשכים בכתב העת "מקלט" ב-1919. בוודאי גם הכירו את הסיפורים ואת פרקי הסיפורים האחרים שהופיעו במרוצת השנים בכתבי העת השונים ונכללו בכרכים אלה, אולם הדמיון בין הסיפורים שנדפסו במהדורה החדשה לבין מה שפורסם בשנים קודמות היה כדמיון שבין הפיגומים לבין הבניין עצמו."

"הכנסת כלה" הוא הרומן הראשון של עגנון, והוא הכרך הפותח את סדרת כל סיפורי ש"י עגנון, בגרסתה הראשונה, שיצאה לאור ב-1931, ובגרסתה השנייה, שיצאה לאור ב-1953.

בשנת תשנ"ה פרסם אברהם הולץ את ספרו מראות ומקורות: מהדורה מוערת ומאוירת של "הכנסת כלה" לש"י עגנון - מהדורה מוערת שבה הטקסט המקורי של "הכנסת כלה" מלווה בהערות נרחבות.

תקציר העלילה

ספר ראשון. מברודי לרוהטין: הגיבור הוא ר' יודיל נתן זון, איש תמים, אשר ידוע בפי כל כ"ר' יודיל חסיד". הוא עני מרוד, מטופל באישה ושלוש בנות שהגיעו לפרקן. הן מורטות נוצות לפרנסת המשפחה, והוא שקוע בלימוד, מתעלם ממצוקתן. אשתו הנואשת פונה אל הרב מאפטא, והוא מזמן את ר' יודיל ומורה לו לצאת למסע איסוף תרומות לשם קיום מצוות הכנסת כלה, כלומר, השאת בתו הבכורה. הוראת הרב היא כפקודה בעיני ר' יודיל והוא מציית. הרב מאפטא מצייד אותו במכתב, שאמור לפתוח דלתות בפניו, ונותן לו כמה הוראות לגבי בחירת החתן המיועד. הקהילה מממנת לו כרכרה ועגלון בשם נטע, והשנים יוצאים למסע בכיוון צפון. הם עוברים הרבה הרפתקאות ותלאות, אך דבר אינו מרפה את רוחו של ר' יודיל, המאמין התמים, ששם מבטחו בה'. כאשר הוא צובר 200 זהובים (הסכום המקובל הדרוש להכנסת כלה) הוא מחליט להפסיק לבקש תרומות, מתאכסן בעיר הקרובה ביותר, רוהטין, ומשלח את נטע העגלון לענייניו.

ברוהטין מוצע לר' יודיל שידוך מצוין לבתו: תלמיד חכם, שאביו הוא אחד מעשירי העיר, ר' וואווי. אך פה מתחילה תסבוכת, כיוון שר' יודיל מוסר לשדכן את שמו הרשמי: ר' יודיל נתן זון. מתוך שהתרגל כל כך לכינויו (ר' יודיל חסיד) הוא אינו זוכר, שבברודי ישנו איש עשיר בשם זה בדיוק. ר' וואוי חושב שהמשתדך לו הוא ר' יודיל נתן זון העשיר, ומסכים לשידוך. ר' יודיל, שאינו מודע לטעותו של וואווי, חותם על כתב תנאים שהוא הרבה מעבר ליכולתו הכספית, מפני שאחת מהוראותיו של הרב מאפטא הייתה להציע לאבי חתנו בדיוק את אותו סכום שהוא מציע בהסכם האירוסין.

ספר שני. מרוהטין לברודי: לאחר השלמת המשימה מתחיל ר' יודיל במסע דרומה, חזרה לברודי. הפעם הוא לבדו, ללא כרכרה ועגלון, והוא עושה דרכו ברגל וב"טרמפים" עם עגלות מזדמנות. הדרך חזרה נמשכת זמן רב מהצפוי, כיוון שר' יודיל מצטייר כמי שאינו נחפז לחזור. נתיבו נראה קפריזי ומזגזג. לעיתים הוא בוחר בנתיב הליכה שרירותי או עולה על עגלות שאינן נוסעות כלל לכיוון ברודי. כאשר הוא מגיע סוף סוף לביתו מסתבר שכל העיר כבר יודעת על השידוך המוצלח. הדבר המוזר הוא, שלא מגיעות שום איגרות ומתנות, כמקובל, ממשפחת החתן למשפחת הכלה. הסיבה לכך היא שהן מגיעות לביתו של נתן זון העשיר, שהוא בכלל חשוך ילדים, ואינו מבין מדוע הן מגיעות אליו. גם משפחת החתן ברוהטין אינה מבינה מדוע משפחת הכלה בברודי איננה כותבת לאחר קבלת המתנות. מתפתח תהליך של חיפוש תשובות משלושת הצדדים, אשר מוביל רק לבלבול גדול יותר. לבסוף מחליטה משפחת החתן פשוט לבוא לברודי ולערוך את החתונה. הדבר נודע לר' יודיל ומשפחתו, והם נתקפים חרדה לקראת המפגש המשפיל, בו יתברר שהם עניים מרודים. ואז מתרחש נס: בנותיו של ר' יודיל מוצאות אוצר במערה, והמשפחה נחלצת מעוניה בדיוק לפני הגעת המחותנים העשירים. הבת הבכורה נישאת ברוב פאר וגם אחיותיה זוכות לחתנים עשירים ובני תורה. הספר מסתיים ב"סוף דבר" קצר על קורות ר' יודיל לאחר השאת בנותיו: הוא ואשתו זכו לא רק בנכדים רבים וחיים טובים בברודי אלא שלעת זקנה עלו שניהם לארץ ישראל. בכך הגיע ר' יודיל לפסגת אושרו.

פרשנות וביקורת

גרשון שקד, במאמרו "המאמין הגדול",עומד על כך, ש"הכנסת כלה" הוא רומן מורכב בהרבה מהנראה לעין בקריאה ראשונה. יש בו מתח מתמיד בין ממשות לדמיון ובין כמה מישורים של מציאות. למשל, תוך כדי סיפור המסע הריאלי של ר' יודיל נוצר סיפור שמספרים בני עירו, ברודי, על המסע הזה. כך שר' יודיל הופך לאגדה בחייו, עוד לפני שחזר לעירו. האגדה מתגלגלת בפזמון דמוי-בלדה, שגם הוא מושר בעיר עוד לפני שובו של יודיל. דוגמה נוספת: הסוף הטוב - נס מציאת האוצר, שהביא לעושר ואושר - שייך בפירוש לתחום הבדיון, נוסח דאוס אקס מכינה.

אינטרטקסטואליות

יצחק קומר, גיבור הרומן "תמול שלשום" של עגנון מוצג כבר בהתחלה כצאצא של ר' יודיל: "שמעון קומר אביו של יצחק בן בנה של בת בתו של ר' יודיל". לאורך הרומן פזורים רפרנטים רבים לדמותו של ר' יודל, כמודל לחיקוי עבור יצחק קומר, כניגוד לאופיו ומעשיו, ועוד. לדוגמה, כאשר יצחק מפליג בספינת קיטור לארץ ישראל משלב המספר אגדה על הפלגתו של ר' יודיל עצמו, לפני כמאה שנים, לארץ ישראל. תמצית האגדה: ספינת קיטור לא הייתה קיימת באותם ימים. המסע היה קשה מאד ורצוף מכשולים. אך ר' יודיל קיבל את כל הייסורים באהבה, וביטחונו באלוהי ישראל חילץ את הספינה מכל המכשולים - כולל הצלתה מסערה איומה וממתקפת שודדי ים - והביאה בשלום לחוף המבטחים.

עיבוד לתיאטרון

בשנת 1972 עלה בתיאטרון "הבימה" המחזה "הכנסת כלה", על פי הרומן של עגנון, בעיבודו ובבימויו של יוסי יזרעאלי, עם אברהם חלפי בתפקיד ר' יודיל חסיד ורפאל קלצ'קין כנטע העגלון.

לקריאה נוספת

• אברהם הולץ, מראות ומקורות: מהדורה מוערת ומאוירת של "הכנסת כלה" לש"י עגנון, הוצאת שוקן, תשנ"ה.
• אברהם הולץ, "מעשי צדיקים ומעשיותיהם ב'הכנסת כלה' לש"י עגנון", מחקרי ירושלים בספרות עברית ט, תשמ"ו (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• דן מירון, הסתכלות ברבנכר - על הכנסת כלה לש"י עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996.
• ברוך קורצווייל, מסות על סיפורי ש"י עגנון, הוצאת שוקן, 1962, פרק שני - "הכנסת כלה", מפנה בתפיסת הסיפור החברתי העברי, עמ' 18–25.
• גרשון שקד, פנים אחרות ביצירתו של ש"י עגנון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, הפרק "אחדות ופיצול", עמ' 28–61.
• שמואל ורסס, ש"י עגנון כפשוטו, מוסד ביאליק, תש"ס, הפרקים: "על המבנה של הכנסת כלה", עמ' 23–35; "דברים בשם אומרם ב'הכנסת כלה'", עמ' 123–136.
• רומן כצמן, שחוק בשמים: סמלי צחוק ביצירתו של ש"י עגנון, הוצאת מאגנס, 2018, הפרק "הכנסת כלה: בכה מתוך שמחה ושחק מתוך דמעות", עמ' 213–256.

קישורים חיצוניים

• מאיר בוסאק, למקורות יצירתו של ש"י עגנון, אתר "דעת"
• רשימת מאמרים על הספר "הכנסת כלה" באתר רמב"י
• מידע על הכנסת כלה בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאמרים על "הכנסת כלה", באתר בית עגנון
• הכנסת כלה, באתר OCLC (באנגלית)
• אביבית משמרי, אחד למיליון: על ספרות ניסים, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 29.11.2018
• עדינה עבאדי, דרכי שימוש במובאות מהמקורות ב"הכנסת כלה" לש"י עגנון, מחקרים בלשון ה-ו, תשנ"ב