היינץ קוקוט

היינץ קוקוט
Heinz Kokott
	אין תמונה חופשית
לידה	14 בנובמבר 1900; גרוס שטרליץ, האימפריה הגרמנית
פטירה	29 במאי 1976 (בגיל 75); טראונשטיין, גרמניה המערבית
מדינה	גרמניה
השתייכות	האימפריה הגרמנית ; גרמניה הנאצית
תקופת הפעילות	1918–1945 (כ־27 שנים)
דרגה	גנרל מיור (ורמאכט)
תפקידים בשירות
	מפקד דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-26
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה ; מלחמת העולם השנייה
עיטורים
	צלב האבירים של צלב הברזל; צלב הברזל דרגה ראשונה; צלב הברזל דרגה שנייה;

היינץ קוקוט (בגרמנית: Heinz Kokott;‏ 14 בנובמבר 1900 – 29 במאי 1976) היה גיסו של היינריך הימלר, ומפקד בכיר בורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוקוט נולד ב-14 בנובמבר 1900 בגרוס שטרליץ, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. ב-1 באוקטובר 1918, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התגייס קוקוט לצבא הגרמני הקיסרי, הצטרף לרגימנט הרגלים ה-157 (שלזיה ה-4), ולחם עמו עד סוף המלחמה.

לאחר המלחמה הצטרף קוקוט לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1934 מונה קוקוט למפקד פלוגת הדרכה, ופיקד עליה עד אוקטובר 1939.

לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה מונה קוקוט למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-196, ולחם עמו במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה בלוקסמבורג ובצרפת, כחלק מהדיוויזיה ה-68. במהלך מבצע ברברוסה לחם קוקוט עם גדודו, ואף השתתף עמו בקרבות בפולטבה ובקרב חרקוב הראשון. ב-27 בדצמבר 1941 מונה קוקוט למפקד רגימנט הרגלים ה-178 בדרום רוסיה, וב-19 ביוני 1942 הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-317, אשר שמו שונה מאוחר יותר לרגימנט הגרנדירים ה-317. ב-17 במרץ 1943 קיבל קוקוט את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 ביוני 1943 הוא נפצע במהלך הלחימה באזור אוריול.

בסתיו 1943 הוא מונה למפקד בית הספר השישי של חיל הרגלים בבוורלו, ובקיץ 1944 הוא מונה למפקד רגימנט הגרנדירים ה-1135, עמו נלחם בצפון אוקראינה. ב-25 באוגוסט 1944 הוקמה דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-582 וקוקוט מונה למפקדה, וב-17 בספטמבר שונה שמה לדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-26. הדיוויזיה הועמדה תחת פיקוד הארמייה השביעית, ובדצמבר 1944 הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד ארמיית הפאנצר החמישית, ולחמה עמה במהלך הקרב על הבליטה כחלק מקורפוס הפאנצר ה-47, ומילאה תפקיד חשוב במהלך המצור על בסטון. ב-1 בינואר 1945 הועלה קוקוט לדרגת גנרל מיור, ולאחר מכן לחמה הדיוויזיה בפיקודו כחלק מארמיית הפאנצר החמישית בקרבות בגרמניה, עד להשמדתה בהרי ההארץ ב-21 באפריל 1945, ולמחרת נפל קוקוט בשבי צבא ארצות הברית.

בשנת 1947 השתחרר קוקוט מהשבי, ולאחר מכן הוא התגורר בטראונשטיין, עד למותו ב-29 במאי 1976.