החלטה 1397 של מועצת הביטחון של האו"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 החלטה 1397 של מועצת הביטחון של האו"ם
תאריך 12 במרץ 2002
ישיבה מספר 4,489
קוד S/RES/1397 (מסמך)
נושא האינתיפאדה השנייה
סיכום הצבעה

14 הצביעו בעד
0 הצביעו נגד
1 נמנעו

תוצאה התקבלה
חברות קבועות הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
צרפתצרפת צרפת
רוסיהרוסיה רוסיה
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברות לא קבועות בולגריהבולגריה בולגריה
קמרוןקמרון קמרון
קולומביהקולומביה קולומביה
גינאהגינאה גינאה
אירלנדאירלנד אירלנד
מאוריציוסמאוריציוס מאוריציוס
מקסיקומקסיקו מקסיקו
נורווגיהנורווגיה נורווגיה
סינגפורסינגפור סינגפור
סוריהסוריה סוריה

החלטה 1397 של מועצת הביטחון של האו"ם הייתה החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה ב-12 במרץ 2002 על ידי מועצת הביטחון של האו"ם' שעסקה באינתיפאדה השנייה. המועצה דרשה להפסיק את האלימות שהתרחשה בין הצד הישראלי והפלסטיני מאז ספטמבר 2000.[1] החלטה זו הייתה ההחלטה הראשונה של מועצת הביטחון שקראה לפתרון שתי המדינות כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. [2]

לפני קבלת ההחלטה קרא המזכ"ל קופי אנאן לפלסטינים להפסיק את מעשי הטרור והפיגועי התאבדות "מתועבים מוסרית" ולישראל להפסיק את הכיבוש הבלתי חוקי ואת השימוש בכוח מופרז. [3]

ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה הביעה תמיכה בפתרון שתי המדינות.[4] כשהיא מביע דאגה מהאירועים שהתרחשו במסגרת האינתיפדה השנייה מאז ספטמבר 2000, ואת הצורך של כל הצדדים להבטיח את שלומם של אזרחים וכיבוד המשפט ההומניטארי הבינלאומי. המועצה בירכה על המאמצים של ארצות הברית, רוסיה, האיחוד האירופי, יורש העצר הסעודי עבדאללה ואחרים להביא ל"שלום צודק ומתמשך".

ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה דרשה הפסקה מיידית של האלימות, הטרור, ההסתה, הפרובוקציה וההרס, וקראה לצד הישראלי והפלסטיני לשתף פעולה ביישום תוכנית העבודה של טנט ודו"ח מיטשל. [5] ההחלטה שיבחה את מאמציהם של קופי אנאן ואחרים לחדש את תהליך השלום ולסיים את האלימות.

נוסח ההחלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מועצת הביטחון,

בהסתמך על כל ההחלטות הנוגעות הקודמות שלה, בפרט החלטות 242 (1967) ו-338 (1973),

מציעה חזון של שתי מדינות, ישראל ופלסטין, חיות זו בצד זו בגבולות מוכרים ובטוחים,

מביעה את דאגתה הכבדה מהתמשך האירועים הטרגיים והאלימים שהתרחשו מאז ספטמבר 2000, במיוחד התקיפות האחרונות ומספר הנפגעים המוגבר,

מדגישה את הצורך של כל הנוגעים בדבר להבטיח את שלומם של אזרחים,

מדגישה גם את הצורך לכבד את הנורמות המקובלות בעולם של המשפט ההומניטרי הבינלאומי,

ברכים ומעודדים את המאמצים הדיפלומטיים של שליחים מיוחדים מארצות הברית של אמריקה, הפדרציה הרוסית, האיחוד האירופי והמתאם המיוחד של האו"ם ואחרים להביא לשלום מקיף, צודק ומתמשך במזרח התיכון,

מברכים על תרומתו של יורש העצר הסעודי עבדאללה,

1. דורשת הפסקה מיידית של כלל מעשי האלימות, לרבות כל פעולות טרור, פרובוקציה, הסתה והרס;

2. קוראת לצד הישראלי והפלסטיני ולמנהיגיהם לשתף פעולה ביישום תוכנית העבודה של תאנט והמלצות דו"ח מיטשל במטרה לחדש את המשא ומתן על הסדר מדיני;

3. מביעה תמיכה במאמצים של המזכיר הכללי ואחרים לסייע לצדדים להפסיק את האלימות ולחדש את תהליך השלום;

4. מחליטה להישאר צד בעניין.

הצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטה 1397 התקבלה בתמיכתם של 14 מדינות, ובהימנעותו של נציג סוריה, שסבר כי ההחלטה אינה מתייחסת לדאגותיהן של מדינות ערב.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Security Council demands immediate cessation of all violence in Middle East; affirms vision of two states, Israel and Palestine". United Nations. 12 במרץ 2002. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "UN Security Council resolution 1397". BBC News. 14 במרץ 2002. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Left, Sarah (13 במרץ 2002). "UN security council backs Palestinian state". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Lowe, Vaughan; Roberts, Adam; Welsh, Jennifer (2008). The United Nations Security Council and war: the evolution of thought and practice since 1945. Oxford University Press US. p. 319. ISBN 978-0-19-953343-5.
  5. ^ Golan, Galia (2004). "Plans for Israeli-Palestinian Peace: From Beirut to Geneva". Middle East Policy. 11 (1): 38–51. doi:10.1111/j.1061-1924.2004.00140.x.