הורין תליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הורין תליון
דמויות קשורות
אויבים מורגות' עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הורין תליון הוא דמות בדיונית המופיעה בלגנדריום של ג'.ר.ר. טולקין. לוחם גדול ומצביא שחי ופעל בארצות בלריאנד לקראת סוף העידן הראשון. הורין היה מנהיג אנשי הדור, העם הגדול ביותר משלושת עממי האדין. הורין שנחשב לאחד הלוחמים הגדולים ביותר מגזע האדם בכל ההיסטוריה, זכה בכינוי "תליון" שפשרו: האיתן. זאת בשל חוסנו הפיזי והנפשי הרב, שהיה עשוי ללא ליאות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף העידן הראשון, בצפון מערב הארץ התיכונה, ניטשה מלחמה מרה בין שר האופל מורגות' היושב באנגבנד לבין העלפים והאדין. לעיתים השתתפו בקרבות גם הנאוגרים.

מורגות' שאף לשלוט בכל העולם. את האורקים והמפלצות ובני האדם הזדוניים הוא שיסה בעלפים ובאנשי האדין שסירבו להכיר בשלטונו.

באותה התקופה היו העלפים רבים וחזקים מאוד ומקומות ישובם ומצודותיהם הקיפו את ארצו של שר האופל ומנעו ממשרתיו את השלטון והמעבר בארצות הרחבות שמעבר להם. מפעם לפעם ניסה מורגות לשלוח צבאות אורקים ומפלצות על הצרים עליו בניסיון לשבור את המצור, אך ללא הועיל. את כוחות העלפים שקיימו את המצור, חיזקו במידה ניכרת בני האדם שחיו איתם. בדורתוניון ישבו אנשי באור והציבו כתף יחד עם בני פינרפין, ובדור לומין חיו אנשי הדור הרבים והחזקים, אשר נלחמו בעוז בשירות בית פינגולפין.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורין נולד בדור לומין לאביו גלדור הגבוה ולאמו הרת בת הלמיר מאנשי ההלדין. שלוש שנים לאחר מכן, נולד הואור אחיו. שני האחים אהבו מאוד האחד את השני ובכל אשר פנו, נראו יחדיו. בנעוריהם היו הורין והואור חניכיו של הלדיר בן הלמיר - שר אנשי ברתיל. הלדיר היה דודם משני הצדדים, שכן היה אחי אמם - הרת, ואשתו גלורדל הייתה אחות אביהם - גלדור.

בהיותו כבן 15 שנה, התחולל דגור ברגולך ורבות היו האבדות בקרב אויבי מורגות'. הכוח היושב בדורתוניון ספג את המכה הקשה ביותר. אנגרוד ואיגנור בני פינרפין נספו ובית באור נשמד כמעט כליל. בהתקפה על היתלום נהרג הדור לורינדול שר דור לומין, עמו נהרג צעיר בניו גונדור. אך בנו גלדור הגבוה נטל את ההנהגה והצבא הצליח להחזיק בקוו ההגנה על היתלום.

כבר בגיל צעיר יצאו שני האחים לקרב עם אנשי ברתיל, הורין היה בן 17 ואחיו הואור היה בן 14 כאשר החלו לסייר עם לוחמי ההלדין ולסייע בידם במלחמתם באורקים, שלאחר דגור ברגולך החלו פולשים דרומה. יום אחד נקלע הסיור למערב חזק של אורקים וכל הסיירים נפוצו לכל עבר. הורין והואור נמלטו מזרחה, עד שאיבדו את דרכם בגבעות שתחת קריסגרים. שם ראה אותם תורונדור ושלח שניים מעיטיו לאסוף אותם. העיטים נשאו את שני האחים מעל להרים אל העיר החבויה גונדולין. טורגון בן פינגולפין מלך גונדולין קיבל את השניים בסבר פנים יפות ושהה רבות עמם בצוותא, במשך השנה בה נשארו בממלכתו. לאחר שנה ניגש הורין לטורגון וביקש את רשותו לעזוב את גונדולין. שהרי למרות חוק גונדולין האוסר על כל זר שמצא את דרכו פנימה לעזוב את העיר, הרי הורין והואור לא מצאו כל דרך פנימה אלא נישאו לשם על ידי העיטים, וסוד הכניסה השמורה לגונדולין עדיין נסתר מהם. בנוסף נימק הורין בפני טורגון, כי העלפים יושבי גונדולין יכולים להמתין שנים רבות עד לבוא שעתם להילחם במורגות'. לא כן אנשי האדין בני התמותה, ששנות נעוריהם וכוח המלחמה שבהם עוברים תוך שנים ספורות. אז ניאות להם טורגון ועיטיו של תורונדור נשאו אותם הרחק מממלכת גונדולין, אל ארץ מולדתם בדור לומין.

שר דור לומין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבע שנים לאחר דגור ברגולך, הותקפו שוב מצודות ההרים במזרח היתלום, שם נהרג גלדור הגבוה. אז נעשה הורין לראש בית הדור ושר דור לומין, הוא נלחם קשות באורקים, הביס אותם ורדף אחריהם למרחק רב.

אז לקח לו הורין לאשה את מורוון אלדוון בת ברגונד מבית באור, שנמלטה מחורבן דורתוניון עם עוד מעט נשים וילדים והגיעה לדור לומין. מורוון ילדה להורין את טורין. לאחר שנתיים ילדה להורין בת ושמה היה אורוון. כעבור שלוש שנים מתה אורוון במגפה שבאה מאנגבנד. טורין נפל למשכב אף הוא, אך הוא החלים וקם על רגליו. אז ביקש מידרוס בן פאנור - אחד ממנהיגי הנולדור, לכרות ברית בין כל העמים יושבי צפון מערב הארץ התיכונה על מנת להדביר את שר האופל אחת ולתמיד.

נירנית ארנוידיאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויהי היום ובצפון נקבצו צבאות רבים. הנולדור והסינדר נקהלו ועמם בני האדין והגמדאים ועוד בני אדם שבאו מן המזרח והצטרפו לצבאם. הקרב שהחל לאחר מכן נקרא נירנית ארנוידיאד שמשמעותו "קרב הדמעות לאין מספר". באמצע הקרב ערקו חלק מבני המזרח והתנפלו על אנשי הברית מעורפם. מספר ימים נלחמו אנשי הברית בצבאות מורגות, עד שניגפו לפניהם בצורה מוחצת. רוב היוצאים למלחמה נספו בה ולארצותיהם כמעט ולא שב איש.

אחת מן הדמויות הבולטות בקרב זה היה הורין תליון שר דור לומין. הורין הותיר בביתו שבדור לומין את רעייתו ההרה ואת בנו טורין בן השמונה ויצא למלחמה בראש בני עמו, בשירותו של פינגון מלך הנולדור. לאחר התבוסה המוחלטת במלחמה, עמדו אחרונים הורין ואנשיו וחיפוש על נסיגתם של אנשי גונדולין. הורין היה האחרון שנותר על רגליו מכל צבא ברית מידרוס ולאחר שקטל טרולים ואורקים רבים, נתפס לבסוף על ידי גותמוג שר הבלרוגים והובא כשבוי לפני מורגות'. מורגות' ניסה לשכנע את הורין לגלות לו לאן נסוגו אנשי גונדולין, אך הורין השבוי עמד איתן ולעג לו. לכן קילל מורגות' את הורין ואת כל בני ביתו לגורל אומלל, שלא ימותו עד שיסבלו רבות. אז כפת מורגות את הורין אל מושב בסלע גבוה מעל אנגבנד וקבע כי יראה מבעד לעיני מורגות', למען ידע את הצער אשר יקרה את בני משפחתו.

אסיר מורגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

28 שנים היה נתון הורין במצב זה. מבעד לעיני מורגות' ראה את בנו טורין נאבק לפלס לו דרך בעולם, נאבק במשרתי מורגות ומנת חלקו כישלונות ויגונות ובגידה. מבעד לעיני מורגות' ראה הורין את רעייתו יולדת את בתם ניינור ונאבקת בעוניה על מנת לגדל את הבת בבטחה. הורין רואה את טורין מגיע לדוריאת ומאומץ שם כבן המלך תינגול, אך לבסוף עת נרדף על ידי יועץ המלך, עוזב טורין את הממלכה ויוצא לבדו לאזורי הפרא. הורין מביט בבנו הופך לראש כנופיה של שודדים, אך לבסוף ניחם על מעשיו והופך אותה לצבא קטן הנלחם במורגות'. אז בוגד בטורין אחד מבעלי בריתו והוא נופל בשבי. כשמנסים לחלץ אותו מן השבי, בטעות הוא הורג את ידידו הטוב ביותר.

הורין יושב בדד בראש הסלע ורואה ממרחקים את בנו הופך למצביא נרגותרונד ואהובה של בת המלך - פינדוילס. הוא רואה אותו נוחל תבוסה נוספת, נתון לכשפי הדרקון, ופינדוילס מתה. כך חזה הורין איך רשעותו של מורגות' הפגישה בין טורין לניינור בלא שידעו כי אחים הם, טורין וניינור נישאו וניינור הרתה לטורין, בעוד רעייתו מורוון אלדוון, משוטטת ביערות ונאבקת על הישרדותה. מבעד לעיני מורגות' ראה לבסוף הורין כיצד האמת מתגלה בפני ילדיו וכיצד שניהם טורפים נפשם בכפם מגודל הזוועה, אצל קבד אן ארס.

חופשי אך לא מאושר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתעלל בו מורגות בצורה זו במשך כל אותם שנים, שחרר אותו מורגות' מן השבי. זה לא היה צעד של חסד ורחמים על אויב מובס, אלא מהלך אכזרי ומחושב שביקש להניע את מרירות נפשו של הורין על מנת לחבל בממלכות העלפים שעוד נותרו על תילן. מאנגבנד יצא הורין בליווי משמר אורקים והגיע להיתלום. השנים לא היטיבו עמו, שערו וזקנו ארכו והלבינו, אך קומתו נותרה זקופה ואון רב במתניו. הורין הסתובב בהיתלום, אך לא נותרו לו בה רכוש ומשפחה, והצורה בה יצא מן השבי גרמה לשרידי עמו להתרחק ממנו באומרם כי הפך את עורו והצטרף למטרתו של מורגות'.

במרירות עזב הורין את ארצו שלו וביקש למצוא נחמה בגונדולין. הוא הגיע אל האזור שממנו אספו אותו העיטים בנעוריו, אך העיטים לא אספו אותו מאותה סיבה שהתרחקו ממנו בני עמו בהיתלום. עייף ועצוב השתרע הורין לשנת הלילה שלו, ובשנתו דימה לשמוע את רעייתו והיא קוראת לו ממערב. לכן כאשר הקיץ, שם פעמיו מערבה אל יער ברתיל. שם הגיע אל קבר ילדיו, אך לא הסתכל בו כי ידע את השמות שהיו חקוקים עליו. אז שם לב כי לא לבד הוא. לצד האבן כרעה אשה שפופה. אפורת שיער, עטויה בלואי סחבות ושבורת שיניים. הורין הביט באשה ולבו נכמר עליו. כי גם אם רבו עליה התלאות ועשו בה שמות, עדיין זיהה את רעייתו, זו שנקראה אלדוון, היפה מכל בנות התמותה.

"אלדוון!" קרא אליה הורין. היא התקרבה אליו ברגליים כושלות והוא אסף אותה בזרועותיו. "סוף סוף הגעת", אמרה לו. "חיכיתי זמן רב כל כך". -"זו הייתה דרך אפלה. הגעתי מיד כשיכולתי". אז אמרה לו אשתו כי הוא איחר את המועד, שכן ילדיהם אבדו. "כן", ענה לה הורין. "אבל את לא אבדת". "לא". אמרה לו מורוון. "עייפתי, ועם השקיעה אלך. הם אבדו". אז אחזה בו אשתו ובקשה ממנו שיספר לה כיצד ילדיהם מצאו האחד את השנייה, אם ידע. אך הוא לא רצה לצער אותה בסיפור הדברים, הוא החזיק בה ושתק. עם השקיעה נאנחה מורוון ואחזה בידו ומתה. והורין יושב ואוחז בה דומם ועולמו חשוך עליו.

בלילה קם הורין וקבר את רעייתו. על קברה הניח אבן גדולה, עליה חקק את המילים: כאן נחה גם מורוון אלדוון

לאחר מכן נאמרה נבואה כי אבן האומללים תשרוד לנצח בטהרתה.

וכך היה. גם לאחר תום העידן הראשון, גם כאשר כל בלריאנד התנפצה ושקעה תחת גלי הים, טול מורוון עודנו ניצב מעל לגלים, זיכרון עולם למאבקם העיקש וגורלם המר של בני משפחת הורין...

המסע האחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכן הלך הורין אל נרגותרונד שהייתה ריקה לאחר מות הדרקון. שם פגש הורין את מים, הגמד שהיה בעל בריתו של טורין בימים בהם הנהיג את הכנופיה, ולבסוף בגד בו והסגירו לידי האורקים. הורין המית את מים ונכנס לנרגותרונד, שם הייתה ערימת האוצר שליקט לו הדרקון משלל הביזה של כל רכוש נרגותרונד.

את נרגותרונד יצא הורין ובידיו אך ורק פריט אחד מכל האוצר הגדול - הנאוגלמיר. זו הייתה מחרוזת נהדרת של פנינים גדולות, חפץ אמנות יקר מאוד ועשוי מלאכת מחשבת. כך שם פעמיו לדוריאת ועמד לפני המלך תינגול, אליו השליך את הנאוגלמיר בלעג על אשר שמר בצורה כל כך מוצלחת, את בני משפחת הורין ששהו בדוריאת. המלך שהבין אל לבו של הורין, שתק. אך המלכה מליין דיברה אל הורין וביקשה ממנו לא לחשוב רעות עליהם, שכן את כל הידע שלו רכש דרך עיני מורגות', וכל פעולה קיבלה רושם רע יותר דרך עיניו של מורגות'. אז הבין הורין כי צודקת היא, ובהבינו בצורה נקיה יותר את אשר ארע, שוב שטף בו גל של עצב גדול כשהבין את כל מה שעולל לו מורגות'. לכן התכופף והרים את הנאוגלמיר, התנצל וביקש מתינגול שיקבל מידיו את החפץ ההוא על אשר גידל את טורין בדאגה ובכבוד וטרח רבות למען מורוון וניינור.

לאחר מכן עזב הורין את דוריאת ונדד זמן מה, בכאב גדול ובלא תכלית לחייו, עד שלבסוף השליך את עצמו לים ומת. כך בא אל קיצו גדול הלוחמים מקרב בני האדם[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כריסטופר טולקין בחר לא להכליל חלק זה בספר ילדי הורין (בהתאם להערת המתרגם בעמ' 240 של המהדורה העברית). פסקה זו, שמתאר את קורות הורין לאחר מות אשתו, נלקח למעשה מפרק 22 של הסילמריליון.