האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס
The Autobiography of Alice B. Toklas
עטיפת הספר "האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס" במהדורה העברית; על הכריכה ציור שמן של טוקלאס לבושה בחליפה חומה וחולצה לבנה
מידע כללי
מאת גרטרוד שטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ביוגרפיה, אוטוביוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא אליס ב. טוקלאס, ביוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1933 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה זמורה-ביתן
תאריך 1986
תרגום מרטין גרטרוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס (באנגלית: The Autobiography of Alice B. Toklas) הוא ספר משנת 1933 מאת גרטרוד שטיין, אשר נכתב במסווה של אוטוביוגרפיה לכאורה של אליס ב. טוקלאס, שותפתה לחיים. בשנת 1998 דירגה ההוצאה לאור "הספרייה המודרנית" את הספר כאחד מ-20 ספרי העיון הגדולים ביותר בשפה האנגלית של המאה ה-20.[1]

סיכום הפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס ב'. טוקלאס ב-1949. צילום: קארל ואן וכטן

לפני שהגעתי לפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס ב. טוקלאס, בתור המספרת, אומרת שהיא למשפחה אמידה בסן פרנסיסקו. מאוחר יותר, היא פוגשת את גיסתה של גרטרוד שטיין במהלך השריפות והמשברים שבאו בעקבות רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906, ומחליטה לעבור לפריז ב-1907.

בואי לפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מדברת על התפקיד החשוב של הלין, עוזרת הבית של גרטרוד, במשק הבית שלהן בפריז. היא מדברת על ההכנות לתערוכת אמנות. היא מספרת על פיקאסו והמאהבת שלו, פרננד. פיקאסו ופרננד נפרדים, ופרננד עוברת למונפרנאס כדי ללמד צרפתית. אליס וגרטרוד מבקרות אותה שם.

גרטרוד שטיין בפריז, 1903-1907[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מספרת כיצד גרטרוד ואחיה, ליאו שטיין, רוכשים ציורים של פול סזאן ואנרי מאטיס מאמברואז וולארד, ואיך הם כולם נהיים חברים. היא מספרת על הקיץ שבילתה עם גרטרוד בפיאזולה, באיטליה, בעוד פיקאסו חוזר לספרד. חזרה בצרפת, גרטרוד רבה עם גיום אפולינר. מאוחר יותר, לפיקאסו יש ויכוח עם מאטיס.

גרטרוד שטיין לפני שהיא הגיעה לפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מספרת איך גרטרוד שטיין נולדה באלגני, פנסילבניה, ואז עברה לווינה, לפאסי, ומשם לניו יורק ולקליפורניה. שהיא למדה במכללת רדקליף, שם הייתה תלמידה של ויליאם ג'יימס. היא החליטה ללמוד לתואר שני באוניברסיטת ג'ונס הופקינס אך נשרה מהלימודים מתוך שיעמום, אז עברה לגור בלונדון, הייתה משועממת גם שם, חזרה לאמריקה, ובסופו של דבר התיישבה בפריז.

1907-1914[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מספרת סיפורים על מאטיס, אפולינר, ועוד אמנים קוביסטים. היא מספרת על חופשות באיטליה וספרד עם גרטרוד. הן עוברות לאנגליה ערב מלחמת העולם הראשונה להיפגש עם העורך של גרטרוד, ומשאירות את חברתן מילדרד אולדריץ' לבדה בפריז.

המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרטרוד ואליס מעבירות את השנים הראשונות של המלחמה באנגליה, ואז חוזרות בקצרה לצרפת כדי להציל את כתביה של גרטרוד. לאחר מכן הן חיות בספרד במשך זמן מה, ובסופו של דבר חוזרות לצרפת. שם הן מתנדבות בקרן האמריקאית למען הפצועים הצרפתים, ונוסעות ברחבי צרפת כדי לעזור לפצועים וחסרי בית. עד סוף המלחמה, פריז נראית להן כעיר שהשתנתה.

אחרי המלחמה, 1919-1932[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מספרת על מריבתה של גרטרוד עם ת"ס אליוט, לאחר שהוא מכנה אחת מעבודותיה כבלתי הולמת. היא מספרת על החברות שלה עם שרווד אנדרסון וארנסט המינגוויי, שעזר עם ההוצאה לאור של  The Making of Americans. בנות הזוג מתיידדות עם קליקה של אמנים רוסים, אבל הם לא מהווים תנועה אמנותית. מאוחר יותר, גרטרוד מעבירה הרצאה באוניברסיטת אוקספורד. אליס אז מספרת על עוד מסיבות עם אמנים. מאוחר יותר, הן מקצרות את הספר The Making of Americans לכדי 400 עמודים, ודי להוציא אותו במהדורה מסחרית, ומתחילות ללבן את הרעיון של כתיבת אוטוביוגרפיה.

"... הערות הן לא ספרות"

משמעות וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרטרוד שטיין הודתה שכתבה את העבודה הזו תוך שישה שבועות, כשמטרתה להרוויח כסף.[2] אך היא לא אהבה לכתוב מסיבה זו, ואליס לא חשבה שהספר יצליח בשל כך.[3] היה זה הראשון מבין כתביה להתפרסם בThe Atlantic, למרבה סיפוקה. המגזין פרסם את העבודה כסדרה של ארבעה חלקים.[4]

באשר לחבריה, קארל ואן וכטן אהב את זה; הנרי מקברייד חשב שזה מסחרי מדי; ארנסט המינגוויי אמר שהספר מעורר רחמים; מאטיס נעלב מהתיאורים של אשתו; ז'ורז' בראק סבר ששטיין לא מבינה כהלכה את תנועת הקוביזם. אחיה ליאו שטיין קרא לספר אוסף של שקרים.[5] אך ההצלחה המסחרית של הספר איפשר לשטיין לחיות חיים נוחים יותר.[6]

העבודה הזו נחשבת כאחת הנגישות ביותר של שטיין, ומספר מבקרי ספרות, כולל ג 'נט וינטרסון, מציינים כי שטיין יצרה בה פורמט חדש, הבונה על היסוד שהניחה וירג'יניה וולף בביוגרפיה הבדיונית, "אורלנדו", באינטרפרטציה החדשה שלה לז'אנר האוטוביוגרפיה.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים [עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "100 Best Nonfiction". Modern Library. 1998.
  2. ^ Souhami, Diana - Gertrude and Alice: Gertrude Stein and Alice B.Toklas, Rivers Oram Press/Pandora List, 20 Feb 1992, p. 187
  3. ^ Souhami, p. 189
  4. ^ Souhami, p.190-191
  5. ^ Souhami, p. 192-194
  6. ^ Souhami, p. 195
  7. ^ Ramsay, Tamara Ann (1998). Discursive departures: A reading paradigm affiliated with feminist, lesbian, aesthetic, and queer practices (with reference to Woolf, Stein, and H.D.) (M.A. thesis) Wilfrid Laurier University