דרך אמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרך אמונה
מידע כללי
מאת הרב חיים קניבסקי
סוגה חיבור הלכתי
הוצאה
תאריך הוצאה (1985-2002) א': תשמ"ה, ב' ו-ג': תשמ"ח, ד': תש"ן, ה': תשס"ג
מספר עמודים א': 296, ב': 391, ג': 423, ד': 429, ה': 687
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה בני ברק
מספר כרכים 5
קישורים חיצוניים
היברובוקס
הספרייה הלאומית 000973945
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דרך אמונה הוא חיבור הלכתי העוסק בהלכות המצוות התלויות בארץ ישראל שחיבר הרב חיים קניבסקי על ספר זרעים במשנה תורה לרמב"ם. הספר נחשב לחיבור הלכה מרכזי בתחום המצוות התלויות בארץ ישראל.

שם הספר מבוסס על דרשת ריש לקיש על הפסוק (ישעיהו, ל"ג, ו') ”'והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת' – אמונת זה סדר זרעים” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א')

תיאור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר דרך אמונה נכתב במתכונת ספר משנה ברורה, כשבבסיסו הוא מהווה פירוש על הלכות זרעים במשנה תורה להרמב"ם. הספר מפרש ומרחיב את דברי הרמב"ם עם ההכרעה המעשית להלכה בנושאים הנידונים על בסיס הספרות ההלכתית שנכתבה בעניינים אלו. מרבית ההכרעות מבוססות על הוראות החזון איש כפי שהעלה הרב קניבסקי מספריו או שמע מפיו.

בדומה למשנה ברורה, המורכב משלשת החלקים "משנה ברורה", "ביאור הלכה" ו"שער הציון", גם "דרך אמונה" נכתב בשלשה חלקים:

  • דרך אמונה - עיקר הספר ובו ביאור כל דברי הרמב"ם על פי הנושאים הנדונים, עם תמצות דברי המפרשים וליקוט דעת הראשונים והאחרונים ובפרט דעת החזון איש
  • ביאור ההלכה - הרחבה וביאורים להלכות שנכתבו בדרך אמונה, כולל פלפול עיוני בסוגיות מהתלמוד הקשורות לנושא הנדון
  • ציון ההלכה - ציון מקורות לפסקי הדינים ולעיתים הערות נוספות בהלכה

הספר כולל חמישה חלקים ומשמש כספר בסיסי להלכות המצוות התלויות בארץ.

את מרבית ההכרעות ההלכתיות בספר מבסס הרב קניבסקי על פסקי רבו החזון איש ומציין את מקורו בחלק "ציון ההלכה" שבתחתית העמוד. לצד המקור מובאים בציון ההלכה דעותיהם של פוסקים נוספים באם ישנה התייחסות בחיבוריהם לנושא הנדון. כאשר לא נמצאה התייחסותו של החזון איש לנושא כלשהו הנדון בספר, מכריע המחבר כפי שעלה לו מלימוד הסוגיא ומציין בציון ההלכה את מקורו.

למרות היותו חיבור הלכתי ובמתכונת המשנה ברורה מדגיש המחבר בשער הספר ובהקדמתו כי "ח"ו להורות הלכה למעשה מספר זה".

לפני הדפסתו עבר על הספר הרב דוב לנדו ראש ישיבת סלבודקה לבקשת המחבר[1].

מטרת כתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקדמתו מסביר המחבר את מטרת חיבורו וכותב שהפוסקים קיצרו מאוד בדיני המצות התלויות בארץ כי רובם לא התגוררו בארץ ישראל וענייני המצוות התלויות בארץ לא היו מעשיים עבורם. וגם השולחן ערוך שהביא חלק מהלכות התלויות בארץ הביא זאת בתמצות ובקיצור, כי בזמנו היישוב בארץ ישראל היה קטן מאוד והקרקעות לא היו בבעלות יהודית. וכיום שהיישוב בארץ ישראל התרחב ומרבית הקרקעות בבעלות של יהודים התעורר צורך מעשי יומיומי לבירור ההלכות הללו ולכן הוא חיבר את הספר.

בהתייחס לפסקי החזון איש בעניינים אלו כותב הרב קניבסקי בהקדמתו: ”"ובעזה״י זכינו בדורינו שמרן בעל החזו״א זצ״ל בירר בספרי ורוב עניני זרעים ובפרט הנוגעים למעשה אמנם ספריו צריכין לימוד עמוק כידוע והרוצה לדעת קיצור הדברים ותמציתם לא יוכל לידע אם לא ילמוד בעיון כל הענינים השייכים לזה וכל ספרי החזו״א על זרעים כי הם לא חוברו רק על סדר הג' ומאד קשה למצוא ההלכה וגם קצת מפוזר בשאר ספרי החזו״א וגם יש חלק מהדברים שמרן ז״ל לא דיבר בהן"”

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור כולל בהדפסתו חמישה חלקים, על פי נושאים שונים בהלכות התלויות בארץ:

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות כלאים - כולל כל דיני הרכבה, כלאי זרעים, כלאי הכרם, כלאי בהמה דהרבעה והנהגה ודיני שעטנז.

הלכות מתנות עניים - כולל כל דיני פאה, לקט, פרט ועוללות, שכחה ודיני צדקה.

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות תרומות - כולל כל דיני הפרשת תרומה, נתינתן, אכילתן, שמירתן ותערובתן.

חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות מעשר - כולל כל דיני מעשר ראשון, טבל ודמאי.

הלכות מעשר שני - כולל כל דיני מעשר שני, נטע רבעי, ערלה, ביעור ווידוי.

חלק רביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין - כולל כל הלכות ביכורים, חלה, מתנות, ראשית הגז, פדיון הבן ופדיון פטר חמור.

הלכות שמטה ויובל - כולל כל דיני שביעית, עבודתה ואכילתן בקדושה, שמיטת כספים, דיני יובל, בתי אחוזה, בתי ערי חומה וערי הלוויים.

חלק חמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השגות הראב"ד על סדר זרעים במשנה תורה
  • מקורות הרמב"ם על סדר זרעים
  • מכתבים מהחזון איש שלא פורסמו
  • רשימת הזרעים והפירות הנזכרים ברמב"ם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רות צביון, בית אמי, בני ברק תשע"ז 2016 עמ' 318