דימתיל סולפוקסיד רדוקטז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דימתיל סולפוקסיד רדוקטז הוא אנזים המכיל מוליבדניום המזרז חיזור של דימתיל סולפוקסיד לדימתיל סולפיד. הוא מהווה רדוקטאז תחת תנאי סביבה ללא חמצן במספר בקטריות כשדימתיל סולפוקסיד מהווה מקבל האלקטרון בתגובה. במהלכה אטום החמצן נקשר למוליבדן ואז מחוזר למים.

התגובה שמואצת בעזרת האנזים

הרדוקטז לחומר הזה מיוחד לבקטריות וארכאונים. הם משמשים לזרחון חמצוני ללא חמצן ונשימה אנאורגנית של ליתותרופים על מנת לפרק אוקסיאניונים. הזירוז מתבצע על ידי העבר שני אלקטרונים ואטום חמצן אחד במהלך התגובה בה הוא נכח. האתר הפעיל כולל מוליבדן שנדיר בפעילות ביולוגית.

המבנה הרבעוני והאתר הפעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הרבעוני של האנזים מראה ארבעה דומיינים מסביב לאתר הפעיל וקופקטורים הצבועים בכתום
האתר הפעיל של הליגנד במצב חמצון מלא: שני ליגנדים פיראנופטרינדיתיולן, ליגנד שארית של סרין-147 וליגנד קבוצת אוקסי
שני כוונוני האתר הפעיל של האנזים המחוזר באופן מלא

אופן הקטליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התהליך המוצע לקטליזה של דימתיל סולפוקסיד רדוקטז

מיקום בתא ובקרתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-Rhodobacter sphaeroides האנזים מהווה תת-יחידה אחת ללא צורך בקופקטורים נוספים פרט לפטרין. ב-Escherichia coli הוא ממוקם בתוך הממברנה ומורכב משלוש תת-יחידות.

הוא מבוקר בעיקר בשלב השעתוק.

ההשפעה הסביבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוצר של התגובה אותה מזרז האנזים: דימתיל סולפיד הוא מרכיב במחזור הגופרית. הוא מתחמצן למלחי החומצה המתאנסולפונית ומהווה גרעין היווצרות העננים מעל האוקיינוסים איפה שחסר מקור התגרענות נוסף חשוב - אבק. היווצרות העננים הוא כלי מרכזי בהגברת אלבדו ושמירה על טמפרטורת האוויר. כך שהאנזים יכול לגרום לבקרת החזית האקלימית.