דונרטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןדונרטים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפי כיס
משפחה: נמיות כיס
תת־משפחה: דונרטים
סוגים

4

שם מדעי
Sminthopsinae
ארצ'ר, 1982
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דונרטים (שם מדעי: Sminthopsinae - אטימולוגית "דמויי עכבר") היא תת-משפחה של טורפי כיס זעירים במשפחת נמיות כיס, הכוללת 4 סוגים ו-30 מינים. בתת-משפחה זאת כלולים מינים זעירים אשר דומים לעכברים, לעומת תת-משפחת הדסיורים הכוללת מינים גדולים יותר אשר דומים לנמיות, חולדות או סנאים. תת-משפחת הדונרטים הוקמה בשנת 1982 והיא מחולקת לשני שבטים: שבט הדונרטים (Sminthopsini) ושבט הפלניגלים (Planigalini). הגדול בתת-המשפחה הוא ירבוע הכיס והקטן הוא פלניגל ארוך-זנב.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי הדונרטים חולקים ביניהם מספר קווי דמיון ברורים; הם בעלי ראש משולש וחרטום ארוך המותאם לנבירה בחול ובפסולת, ועיניים בולטות ושחורות המותאמות לראיית לילה. הפרווה הקצרה שלהם בצבעי אפרפר-חום חולי ומעניקה להם הסוואה בסביבת המחיה שלהם. רגליהם קטנטנות, וזנבם ארוך במיוחד ושעיר בקצהו. הדונרטים הם יונקים זעירים, מהקטנים שבכיסאים: טווח אורך גופם של המינים הוא 5–20 ס"מ וטווח משקלם 5–30 גרם. המינים בתת-המשפחת נכנסים לעיתים קרובות למצב של נמנום (Torpor), שהוא סוג של תרדמת זמנית אשר מאטה את קצב חילוף החומרים המהיר שלהם ובכך מאפשרת להם לחסוך באנרגיה בתקופות של מחסור במזון.

כל המינים בסוג הם פעילי לילה, אשר מתחילים לשוטט בחיפוש אחר מזון מיד עם רדת החשיכה. בשעות היום הם מנמנמים בתוך מחסה מוגן, לרוב בנקיקי סלעים, סדקים באדמה, או מחילה שנחפרה על ידם. תזונתם של הדונרטים מהחי, והם ניזונים בעיקר מסוגים מגוונים של חרקים. רובם המכריע של הדונרטים מצויים במידה זו או אחרת בסביבה מדברית צחיחה ובעלת שיחים נמוכים, אך יש מספר מינים המצויים באזורים טרופיים. האיום העיקרי לכל מיני הדונרטים נשקף מצד חתול הבית ושועל האדום שהובאו על ידי האדם ליבשת אוסטרליה.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דונרטים, באתר ITIS (באנגלית)