דוד בן הרוש
 | |
| לידה |
29 בנובמבר 1924 מרוקו |
|---|---|
| פטירה | 15 בינואר 1999 (בגיל 74) |
| מדינה |
ישראל  |
| ידוע בשל | מייסד ויו"ר ליכוד יוצאי צפון אפריקה |
  | |
דוד בן הרוש (29 בנובמבר 1924 – 15 בינואר 1999) היה המייסד ויושב ראש של ליכוד יוצאי צפון אפריקה, שגרעין חבריו היה מוואדי סאליב. היה אחד הפעילים הבולטים באירועי ואדי סאליב, שהפך לסמל למאבק של המזרחים נגד הקיפוח והאפליה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן הרוש נולד במרוקו וסיים שבע שנות לימוד. לאחר מכן עבד בייצור ארנקים. הוא עלה לישראל ב-1948 במסגרת ההעפלה ונכלא למשך מספר חודשים במחנות בקפריסין. בישראל הוא התגורר בוואדי סאליב שבעיר התחתית בחיפה. לאחר שהשתחרר מצה"ל ב-1949 התגייס למשטרה ועבד כנוטר רכבת ישראל עד 1956, עת שוחרר מסיבות בריאותיות[1][2]. בסיוע משרד הביטחון התקבל לעבודה בחברת החשמל אך התפטר ב-1957. אז קיבל ממשרד הביטחון הקצבה לשם פתיחת בית קפה בוואדי סאליב. את בית הקפה "רוזוליו" נהגו לפקוד בעיקר עולים חדשים ממרוקו. ב-9 ביולי 1959 הגיעו אנשי משטרה לבית הקפה בעקבות קטטה ונהגו באלימות מופרזת. בהמשך לזאת, השתולל אחד מיושבי בית הקפה שהיה שיכור, נורה ברגלו, ונותר משותק בפלג גופו התחתון. בשכונה הופצה שמועה שהאיש נהרג. השמועה שימשה כזרז שגרם להתפרצות זעם ותסכול של תושבי השכונה, על הקושי הכלכלי ועל טענותיהם על אפליה וקיפוח מצד השלטון. בשכונה פרצו מהומות שגלשו למרכז חיפה, שם ניסו תושבי הוואדי, ובן הרוש בראשם, להגיע לשכונות הדר והכרמל וכן לפגוע במשרדי מפא"י וההסתדרות. המהומות דוכאו ביד קשה על ידי המשטרה והיו פצועים בשני הצדדים.
בן הרוש הורשע בהפרעה לשוטר והחזקת אקדח ללא רישיון לאחר שירה ירייה אחת באוויר כדי למנוע משוטרים להיכנס לדירה של אחד מחבריו ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל[3]. בערעור בפני יצחק כהן, אוגניה וינוגרדוב ויעקב אזולאי הופחת העונש ל-10 חודשים לאחר שבית המשפט קבע שמכיוון שהעבירות נעשו בשרשרת אחת של התרחשויות, העונשים על העבירות צריכים להיות חופפים[4]. בתום אחד מהדיונים במשפט תקף בן הרוש שוטר. בעקבות תקרית זו נגזרו עליו חודשיים מאסר בפועל. בסך הכל ריצה בן הרוש שישה חודשי מאסר בלבד וזאת לאחר שנשיא המדינה יצחק בן-צבי חנן אותו.
בעקבות האירועים מונתה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט משה עציוני כדי לבדוק את הגורם למהומות ומצבם של עולי צפון אפריקה בישראל. בן הרוש העלה את נושא האפליה בפני חברי הוועדה. בן הרוש הצביע על היד הנעלמה שטיפלה בחלוקת הרכוש הנטוש בוואדי. הוא הציע לוועדת החקירה לבדוק את אי השוויון בין העולה מאירופה והעולה ממרוקו.
בעודו במאסר התמודד בן הרוש בבחירות לכנסת הרביעית מטעם רשימת ליכוד יוצאי צפון אפריקה. הרשימה קיבלה כ-8,200 קולות וחסרו לה 1,200 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה.
לאחר יציאתו לחופשי עבר בן הרוש להתגורר בקריית חיים ונעלם מהנוף הפוליטי. על שמו רחוב בחיפה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יפעת וייס, וואדי סאליב: הנוכח והנפקד, ירושלים: מכון ון ליר בירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ז 2007
- רון שפיגל ואלי נחמיאס, "ואדי סאליב המיתוס ושברו": מאורעות ואדי סאליב במבט מחקרי חדש, הוצאת "לחמן", חיפה, 2009
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורה דרור, אני רוצה לעשות משהו פרודוקטיבי, מעריב, 24 בינואר 1960 כתבה בה מתאר דוד בן הרוש ממנהיגי אירועי ואדי סאליב את חוויותיו בבית סוהר דמון והתנאים בו.
- מודי בר און, "הכל אנשים: דוד בן הרוש", הטלוויזיה החינוכית
- בחירות 1959 ואירועי ואדי סאליב, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סופר דבר, בן הרוש מודה שארגן ההפגנה ביום ההתפרעות בואדי סאליב, דבר, 27 ביולי 1959
- ^ ש. שחורי, כתבה, דבר, 2 בנובמבר 1959
- ^ בן הרו נידון למאסר שנתיים, דבר, 23 בספטמבר 1959
- ^ הופחת עונשו של בן הרוש; חבריו זוכו מחוסר הוכחות, דבר, 1 בנובמבר 1959