גרישה פייגין
 | |
| לידה |
דצמבר 1926 דאוגבפילס, לטביה |
|---|---|
| פטירה |
2016 (בגיל 89 בערך)  |
| תאריך עלייה | 1971 |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות | הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1943–1954 (כ־11 שנים) |
| דרגה |
 קפיטן (סרן) |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| מדליית העוז[1] | |
  | |
גריגורי (גרישה) פייגין(ברוסית: Григорий Исаакович Фейгин; (1926–2016) היה קצין בכוחות המזוינים של ברית המועצות. הוא היה במשך 15 שנה מסורב עלייה. בשנת 1971 עלה לישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירש פייגין נולד בדאוגבפילס, לטביה בדצמבר 1926. לאחר פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות ביוני 1941 הצליח להימלט מזרחה. התיישב בעיר זאינסק שבטטרסטן.
בשירות הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1943, והוא בן 16, התגייס פייגין לצבא האדום. הוא עבר קורס מפקדי כיתות ויצא לחזית הגרמנית. במהלך המלחמה השתתף בשחרור ורשה ובכיבוש ברלין. לאחר פציעתו ב-1945 עבר הכשרה בקשרות-תעופה ושירת ביחידת נ"מ. בנובמבר 1954 שוחרר פייגין מהצבא בדרגת סרן[2] עקב דעותיו ושאיפותיו הציוניות, כשבאמתחתו שבעה עיטורי הצטיינות.
מאבקו למען עלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו פנה פייגין לשלטונות ברית המועצות בבקשה להתיר לו לעלות לישראל. במשך 15 שנה נענה בשלילה 24 פעמים. באותה תקופה סבל התנכלויות מצד הקג"ב. עשרות פעמים הוא נעצר ונערכו חיפושים בביתו. בדצמבר 1970 עדיין היה בלתי מוכר לרוב הציבור בישראל. אז התרחש המקרה שפרסם אותו באחת. באקט של מחאה, החזיר פייגין את המדליות לממשלה הסובייטית. משהוחזרו אליו, חילק פייגין את המדליות לילדים ברחובות ריגה. המעשה הקיצוני גרר את אשפוזו בכפייה של פייגין בבית חולים פסיכיאטרי בריגה. פייגין שהה בבית החולים מספר 14 במשך כשלושה שבועות עד ששוחרר. ב-30 בינואר 1971 קיבל פייגין סוף סוף אישור יציאה מברית המועצות.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בפברואר 1971 נחת פייגין בנמל התעופה בלוד והתקבל על ידי פעילי עלייה שעלו לפניו, בהם דוד חבקין, חברים לעט ישראלים ונוער של בני עקיבא. ההתרגשות הייתה רבה. פייגין שלא ידע עברית נרתם מיד לעשייה ציבורית. עוד באותו חודש השתתף בוועידה היהודית העולמית על מצב יהודי ברית המועצות שהתקיימה בבריסל. במרץ 1971 הצטרף פייגין למפלגת העבודה. הוא התמנה למרכז ענייני הקליטה בסולל בונה. במשך שנים רבות שימש יושב ראש התאחדות עולי ברית המועצות. פייגין הוא אחד מסמלי העלייה מברית המועצות. במערכון "העולה המיליון" של הגשש החיוור (1971), נשאל העולה האם זה נכון שהוא החזיר להם את המדליות. במרץ 1971, הפגינו הפנתרים השחורים בירושלים. על אחד השלטים שהונפו בהפגנה נכתב "מתי אבוטבול יהיה פייגין?", במחאה על הפער בין התמיכה לה זוכים עולים חדשים לבין הזנחת העולים הוותיקים.
חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1956 נישא פייגין ליהודיה מפולין מתוך תקווה שהדבר יסייע בידו לצאת מברית המועצות, אך השניים התגרשו. לאחר עלייתו, באוקטובר 1971, נישא פייגין ליפה רייך, צברית שהייתה סגנית מלכת היופי כעשור קודם לכן. את החופה ערך הרב שלמה גורן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות אלכסנדרוביץ וגרישא פייגין, שנה אחרי הרעש, דבר, 25 בפברואר 1972
- מסמכים מתיק השרות של גרישה פייגין באתר "זיכרון העם" (רוסית)