גרוסולובה
 | |
| הכנסייה האורתודוקסית יוחנן השליח בווליקה מיכאיליבקה | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 אודסה |
| ראיון (נפה) | רוזדילנה |
| תאריך ייסוד | 1797 |
| שטח | 7.22 קמ"ר |
| גובה | 47 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 5,753[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 796.8 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 47°4′42″N 29°51′12″E / 47.07833°N 29.85333°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
גרוסולובה או גרוסולובו (באוקראינית: Гросулово, ברומנית: Grosulovo או Grosolova[2]), כיום וליקה מיכאיליבקה, היא עיירה בנפת (ראיון) רוזדילנה שבמערב המחוז אודסה שבאוקראינה, בשטח שהיה פעם בדרום-מערב האימפריה הרוסית. ביישוב נמצא מושב המנהל של הקומונה (הרומדה) וליקה מיכאיליבקה. בעבר היה בירת הראיון וליקה מיכאיליבקה. ב-2022 המספר המוערך של תושביו היה 5,303. העיירה שוכנת על גדות הנחל קוצ'ורחאן. בעבר הייתה בה אוכלוסייה יהודית ("שטעטל"). העיירה נודעה גם בשל הפוגרום ביהודים שאירע בה ב-1919, המונצח כיום בחצר בית הספר בורוכוב בשכונת בורוכוב שבגבעתיים, באנדרטה מעשה ידיה של בתיה לישנסקי.
בשנת 1946 בימי השלטון הסובייטי, הוחלף שם היישוב ל - Велика Михайлівка (וליקה מיכאיליבקה').[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הכפר - גרוסולובה - מקורו בשם בעל האחוזות גרוסול-טולסטוי (משמעות השם ברומנית, Grosul - ברומנית - "השמן").
ימי האימפריה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרוסולובה או הרוסולובה הייתה מיזוג של כמה יישובים שהתקיים בשנת 1797. השניים הגדולים יותר היו הכפרים בוהוסלבקה ומיכאיליבסקה, הידוע גם בשם גרוסולובה. עקב המלחמה הרוסית-עות'מאנית מ-1792 והסכם השלום ביאשי בשנת 1792 האזור שבין הבוג הדרומי לדנייסטר שהיה חלק מהאימפריה העות'מאנית הועבר לשליטת האימפריה הרוסית. הכפר בוהוסלבקה הוקם בסוף המאה ה-18 וגורסולובה הוקם ב-1793. המושל הרוסי ביקטרינוסלב העניק לקצין ו. לנסקי אדמות על גדות הנחל קוצ'ורגן. כעבור זמן מה הוא מכר חלק מהאדמות ללוטננט קולונל א. דודוביץ'. מאוחר יותר האדמות נרכשו על ידי הלטננט ממוצא רומני י. גרוסול-טולסטוי שהקים את הכפר גרוסולובה שנשא את שמו. גרוסול-טולסטוי הפך לאחד מבעלי הקרקעות העשירים במערב אוקראינה.
האזור היה תחילה חלק מהאוייזד טירספול שההשתייך עד 1795 למלכות המשנה של יקטרינוסלב. אחר כך עד 1803 היה חלק מפלך נובורוסיה ובין 1920-1803 חלק מפלך חרסון.[3] ברפורמה האגררית משנת 1861 האיכרים זכו לחלקות אדמה לא משמעותיות. רוב האדמות נותרו בחזקת צאצאיו של גרוסול-טולסטוי.[3] במחצית השנייה של המאה ה-19 הכפר צמח. הגיעו יהודים שעסקו בעיקר במסחר. הם בנו בתים וחנויות במרכז הכפר. הם הקימו גם בית כנסת ובית ספר יהודי. בירידים של יום א היו באים איכרים רבים מהסביבה.[3]
ב-1886 חיו ביישוב 351 אנשים. פעלו בו 17 חנויות ויריד דו-שבועי. וכן בית ספר.
פוגרום גרוסולובה 1919[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1917 פרצה ברוסיה המהפכה הגדולה אשר הפילה את שלטון הצאר והטילה את תושבי המדינה הענקית אל תוך תקופה ארוכה של מלחמת אזרחים אכזרית. המהפכנים "האדומים" נלחמו כנגד הכוחות "הלבנים" נאמני הצאר, ושני הצדדים לא בחלו מביצוע מעשי טבח נוראיים ביריביהם.[4]
במצב קשה במיוחד היו היהודים אשר התגוררו במערב רוסיה, בשטח השייך כיום לאוקראינה. הלאומנים האוקראינים שביקשו לנצל את מלחמת האזרחים על מנת להשיג עצמאות ראו ביהודים נטע זר, והאשימו אותם שהם "מורדים קומוניסטים". האנטישמיות המושרשת בקרב תושבי הארץ באה לידי ביטוי במלא אכזריותה, ורבות מן הקהילות היהודיות סבלו מפוגרומים.[4]
בכתבה שהתפרסמה בעיתון דבר ביום 3 במאי 1934 תיאר הכותב באריכות את מנת הייסורים אשר נפלה בחלקה של העיירה גרוסולובה[4]:
"רק" 3 פוגרומים עברו על העירה גרוסולובה, פוגרומים ממש, של שוד ורצח, אונס ושחיטה בהמון. אולם רוח פוגרומי, בהלות ומקרי רצח בודדים לא פסקו מהעיר ההיא במשך שנה תמימה. מראשית אדר תרע"ט ועד סוף החורף של שנת תר"ף נמשכו ימי הדמים, המהומות והזוועות. בזה הצטיינה גרוסולובה מכל אחיותיה הקרובות והרחוקות. היו קהילות יהודיות שעלו כולה על המוקד, נחרבו ונמחו לגמרי... אבל המשחית בא בחטף, פרע ורצח, טרף ושרף ומהר להיעלם לזמן מה ולפעמים גם ברח לבלי שוב עוד. לא כן גורל גרוסולובה – רבות וממושכות היו תלאותיה, שחיטותיה וענוייה, ויגונה לא סר מעליה ימים וירחים רצופים, עד אשר נתגבש ונתבסס השלטון הקומוניסטי ששם קץ לפרעות.
בפוגרום הראשון בפברואר 1919 הרג מנהיג צבא מקומי בשם פופוב 22 יהודים. בפוגרום השני לפני פסח הרג כח בלתי-סדיר של צבא פטליורה עוד 20 יהודים. בפוגרום האחרון בל"ג בעומר 1919 פשטו כנופיות מקומיות והרגו כ-20 איש נוספים.[5]
ניצולי הטבח יצאו למסע הארוך לארץ-ישראל.[6] הם הגיעו ליפו במעבורת האודסאית "רוסלאן" ונקלטו בקושי רב לחיים חדשים במולדת, שלא האירה להם פניה בשנים הראשונות. בני משפחתם וקהילתם, שכבר היו בארץ, פעלו למען קליטתם כאן ולמען הנצחת קורבנות הפוגרום.[6]
ימי השלטון הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 אפריל 1920 היישוב היה לחלק מהאוייזד אודסה בתוך פלך אודסה שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, אחת הרפובליקות של ברית המועצות. ב-1923 בוטלו האוייזדים והפלכים התחלקו ל"אוקרוהות". גרוסולובה או גרוסולובה היה לחלק אוקרוהת אודסה. במרץ 1923 הוקם הראיון גרוסלובה שמרכזו המנהלי היה גורוסלובה. ב-1930 בוטלו האוקרוהות והראיון גרוסלובה הפך לחלק מאובלסט אודסה.
במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי מלחמת העולם השנייה נכבש האזור על ידי רומניה והפך לחלק ממחוז טרנסניסטריה בשליטה צבאית רומנית. במקום הוקם מחנה הריכוז גרוסולובו אליו גורשו יהודים. מפקד מחנה גרוסולבו, סאבין מוטורה (Sabin Motora) הוכר כחסיד אומות העולם[7][8]
חזרת השלטון הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי המלחמה ב-1946 שונה שם היישוב מגרוסולובו ל"וליקה מיכאלובקה" או באוקראינית, וליקה מיכאיליבקה. הראיון שינה את שמו בהתאם לראיון וליקה מיכאיליבקה.
באוקראינה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-1991 אוקראינה הפכה לעצמאית. עד 18 ביולי 1920 הייתה וליקה מיכאיליבקה בירת הראיון שנשא אותו שם. ביולי 2020 במסגרת רפורמה מנהלית צומצם מספר הראיונים של מחוז אודסה לשבעה. אזור הראיון וליקה מיכאיליבקה סופח לראיון רוזדילנה.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מפקד האוכלוסין הסובייטי ב-1939 חיו ביישוב 1259 תושבים. ההרכב האתני היה כדלהלן: אוקראינים - 605 (48,05%), 522 יהודים (41,46%), 87 רוסים (6,91%) ו-16 רומנים ("מולדובנים") (1,27%) בולגרים - 10, פולנים - 3. [9]
בינואר 1989 מנה היישוב 6,235 תושבים. מספרם ירד ב-2022 ל-5,303. כיום רוב רובה של האוכלוסייה הם אוקראינים. יש גם תושבים רוסים, רומנים, בולגרים, בלארוסים, גגאוזים וגרמנים.[10] לפי המפקד ב-2001 94,38% מהתושבים היו דוברי אוקראינית כשפת אם, לעומת 4,49% דוברי רוסית.
הנצחת הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1929 התגוררו בארץ ישראל כעשרים משפחות של יוצאי גרוסולובה, אשר עלו לארץ בתחילת העלייה השלישית. ביוזמת אברהם פרלמן, אחד מן העולים אשר שכל בפרעות את אביו ושני אחיו, החליטו חברי הקהילה להקים אתר הנצחה לזכר החללים. הם אספו ביניהם סכום של 75 לירות, ונטעו חורשה בשטח של חמישה דונם במרומי ההר המשקיף על שכונת בורוכוב ממזרח. את האדמה הקצתה הקרן הקיימת לישראל בהסכמת מועצת שכונת בורוכוב, תל אביב תרמה את צינורות ההשקיה, ויוצאי גרוסולובה מימנו את רכישת 1300 העצים ונטיעתם על ראש הגבעה.
את תוכנית הנטיעה גיבש יוסף וייץ, איש הקרן הקיימת לישראל. הרעיון המוביל היה להשאיר מקום פנוי על ראש הגבעה בו יוקם עם הזמן בית הבראה שיספק פרנסה לאנשי שכונת בורוכוב.
חמש שנים מאוחר יותר, ביום 3 במאי 1934, הונחה אבן הפינה לאנדרטה שתוכננה להיבנות בין עצי החורשה. הרעיון היה לעצב את האנדרטה במתכונת שימושית של פינת ישיבה, בה ישולבו לוחות הזיכרון בתוך מבנה של פרגולה המטילה צל על ספסל מעוגל. מזרקה קטנה תוכננה לקרר את האוויר ולהנעים את שהייתם של המבקרים באתר האנדרטה.
התוכנית לא יצאה אל הפועל, ובמקומה נבנתה אנדרטה בה שולב תבליט פיסולי לצד לוח הנצחה. התבליט, מעשה ידיה את הפסלת בתיה לישנסקי, מציג את תושביה המוכים והנרדפים של גרוסולובה כשהם נמלטים על נפשם.[4]
בחלקו העליון של לוח ההנצחה נכתב: לזכר חללי הפרעות בגרוסולובה אוקראינה בשנת תרע"ט. אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי (איוב, פרק ט"ז, פסוק י"ח).[4]
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1971 פעלו בעיירה מפעל חמאה, מפעל יין, מפעל לעיבוד כותנה ומפעל מזון. ביולי 1995 ממשלת אוקראינה הפריטה את המיזם שפעל בעיירה בתחם האבטחה החומרית - טכנית.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הרכבת הקרובה (5 ק"מ מזרחה) היא נובובוריסיבקה. דרכה עוברת מסילת ברזל במחברת את אודסה ופודילסק. היישוב נמצא 17 ק"מ מרחק מתחנת הרכבת וסיולי קוט - על מסילת הברזל רוזדילנה - סלובודקה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אובידיו קראנגה, גרוסולובו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 687–688), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על מחנה גרוסולבה בטרנסניסטריה בעת מלחמת העולם השנייה
- מ.ס. וישניאקוב - הערך "וליקה מיכאיליבקה" - באנציקלופדיה של אוקראינה המודרנית כרך ד, 2005
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [1]
- ^ 1 2 Velyka Mykhaylivka, Ukraine, באתר JewishGen
- ^ 1 2 3 היסטוריה של הכפר וליקה מיכאיליבקה, הוצאת קראייווד
- ^ 1 2 3 4 5 משה רימר, בלוג "טיול בעיר", אתר "תפוז", 24 בספטמבר 2013, הערה: יש במקור "הרשאה לשימוש במידע"
- ^ אליעזר דוד רוזנטל, "מגילת הטבח", תל אביב 1928-1932. עמ' 40-41: גרוסולובה.
- ^ 1 2 המלצה וסיפור מופלא - "אין סודות בשכונה", באתר avimoshesegal.co.il 23 במרץ 2013
- ^ משואה 1997 עמוד 219-220
- ^ השואה בטרנסניסטריה:גְרוֹסוֹלוֹבוֹ, היום: Velikaya Mikhailovka, אתר ארגון עולמי של יהודי בוקובינה לדורותיהם
- ^ Демоскоп Weekly Приложение. Справочник статистических показателей
- ^ וישניאקוב 2005