גמא בפרסאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
γ בפרסאוס
מיקומו של γ בפרסאוס בקבוצת פרסאוס
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים פרסאוס
שמות נוספים HD 18925
סוג כוכב כפול משתנה לוקה
בהירות נראית 2.93 כוללת[1]
עלייה ישרה 03ʰ 04ᵐ 47.79ˢ מילי-שניות קשת בשנה
נטייה ‏23.17″ ‏30′ ‏53°‏+ מילי-שניות קשת בשנה
משך מחזור השתנות 14 שנים ו-214 ימים[2]
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 1.43- כוללת
מרחק 243 שנות אור
74.5 פארסק[1]
מסה 2.7 מסת שמש
עוצמת הארה פי 320 כוללת מהשמש
מהירות רדיאלית 3.13±0.13 קילומטר לשנייה
היסט 22.2576±1.0641 אלפיות של שניות קשת
מתכתיות −0.19 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת
כוכבים נלווים γ בפרסאוס A,‏ γ בפרסאוס B
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
γ בפרסאוס A
נתוני תצפית
סוג ענק צהוב
בהירות נראית 3.13
סיווג ספקטרלי G8 III[2]
עלייה ישרה −4.685±1.954 אלפיות שניית קשת בשנה
נטייה −4.982±1.812 אלפיות שניית קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 1.23-[3]
מרחק 70.7955±3.8512 פארסק שנות אור
21.71±1.18 פארסק
רדיוס 25-21[4] רדיוסי שמש
מסה 2.7[3] מסות שמש
עוצמת הארה פי 265 מהשמש
טמפרטורה 4,950[2] K
מהירות רדיאלית 3.13±0.13 קילומטר לשנייה
היסט 22.2576±1.0641 אלפיות של שניות קשת
מתכתיות −0.19 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת
כוכבים נלווים γ בפרסאוס B
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
γ בפרסאוס B
נתוני תצפית
סוג תת-ענק לבן
בהירות נראית 4.37
סיווג ספקטרלי A2 IV[2]
עלייה ישרה −4.685±1.954 אלפיות שניית קשת בשנה
נטייה −4.982±1.812 אלפיות שניית קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 0.01[3]
מרחק 70.7955±3.8512 פארסק שנות אור
21.71±1.18 פארסק
רדיוס 3.2[4] רדיוסי שמש
מסה 1.65[3] מסות שמש
עוצמת הארה פי 85 מהשמש
טמפרטורה 9,250[2] K
מהירות רדיאלית 3.13±0.13 קילומטר לשנייה
היסט 22.2576±1.0641 אלפיות של שניות קשת
מתכתיות −0.19 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת
כוכבים נלווים γ בפרסאוס A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

γ בפרסאוס הוא הכוכב החמישי בבהירותו בקבוצת הכוכבים פרסאוס עם בהירות נראית מדרגה 2.93. למעשה מדובר בכוכב כפול משתנה לוקה במרחק של כ-243 שנות אור ממערכת השמש עם זמן מחזור ארוך של קרוב ל-15 שנים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

γ בפרסאוס מורכב מזוג כוכבים המקיפים זה את זה במסלול אליפטי מאוד כך שהמרחק ביניהם נע בין 2.3 יחידות אסטרונומיות ובין 19 יחידות אסטרונומיות (דומה למרחקו של אורנוס מהשמש) בזמן הקפה של 14 שנים ו-214 ימים.[3] מישור ההקפה משיק לקו הראייה אל הזוג ממערכת השמש ולכן בכל פעם שהכוכב הגדול מבין השניים עובר על פני השני הוא מסתיר אותו לחלוטין והבהירות הכוללת של הזוג יורדת ב-0.3 דרגות בהירות.[5] הליקוי המשני כמעט שלא מורגש כיוון שהכוכב השני קטן בהרבה מהכוכב הראשי ורק עובר על פניו בלי להסתירו. קרבתם הרבה זה אל זה לא מאפשרת לצפות בהם בנפרד והיותו של γ בפרסאוס כוכב כפול התגלתה לאחר שנמצאו שינויים מחזוריים במהירות הרדיאלית שלו. הליקוי הראשי שמסתיר את אחד בן הזוג הקטן מאפשר למדוד במדויק את הספקטרום של בן הזוג הגדול ובאמצעותו להעריך מתוך הספקטרום המשותף גם את תכונותיו של בן הזוג הקטן.

γ בפרסאוס A[עריכת קוד מקור | עריכה]

γ בפרסאוס A הוא המסיבי והבהיר מבין שני בני הזוג. זהו ענק צהוב מסוג ספקטרלי G8 III, מסתו כ-2.7 מסות שמש ורדיוסו כ-23 רדיוסי שמש. טמפרטורת פניו היא כ-4,900 קלווין והוא קורן בעוצמה של פי 265 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה ובערך פי 290 ממנה בצירוף הקרינה בתחום התת-אדום, זאת מכיוון שטמפרטורת פניו נמוכה בקרוב ל-1,000 קלווין מזו של השמש.[3] בליבתו של הכוכב כבר אזל המימן והוא עבר להתיך הליום לפחמן תוך כדי התקררות והתנפחות, בדרך להפוך לענק אדום. כשיאזל גם ההליום הוא צפוי להפוך לננס לבן.

γ בפרסאוס B[עריכת קוד מקור | עריכה]

γ בפרסאוס B הוא הקטן והעמום יותר מבין השניים, אך הוא חם בהרבה מבן הזוג. זהו תת-ענק לבן מסוג ספקטרלי A2 IV (לפעמים מסווג ככוכב הסדרה הראשית לבן מסוג ספקטרלי A3 V), מסתו כ-1.65 מסות שמש ורדיוסו כ-3.2 רדיוסי שמש. טמפרטורת פניו כ-9,250 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 85 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה ובערך פי 100 ממנה בצירוף הקרינה בתחום העל-סגול.[3] הכוכב נמצא בשלבי סיום של שלב היתוך המימן שבליבתו להליום והוא צפוי גם כן להתחיל בתהליך התקררות והתנפחות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 SIMBAD: γ Persei
  2. ^ 1 2 3 4 5 P. P. Eggleton & K. Yakut: Models for Sixty Double-Lined Binaries containing Giants, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 468, Iss. 3, p. 11 (2017)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 J. F. Ling, P. Magdalena & C. Prieto: Perturbations by Mass Loss in the Orbital Elements of γ Persei and α Centauri, Revista Mexicana de Astronomia y Astrofisica, Vol. 37, p. 183 (2001)
  4. ^ 1 2 R. E. Griffin: γ Per: Bright, but Ill-Understood, Binary Stars as Critical Tools & Tests in Contemporary Astrophysics, Proceedings of IAU Symposium #240, held 22-25 August, 2006 in Prague, Cambridge University Press, p. 645 (2007)
  5. ^ D. Pourbaix: γ Persei: a challenge for stellar evolution models, Astronomy & Astrophysics, vol. 348, p. 127 (1999)