גלישת שלג

גלישת שלג באתר אישגל, אוסטריה

גלישת שלג או סנואובורד (באנגלית: Snowboarding, נכתב גם סנובורד) היא פעילות פנאי וספורט אולימפי שכרוכה בירידה במדרון מכוסה בשלג בזמן עמידה על גלשן שלג המחובר לרגליו של רוכב.

גלישת שלג פותחה בהשראתם של הסקייטבורד, המזחלות, הגלישה והסקי. הוא פותח בארצות הברית בשנת 1960 והפך לספורט אולימפי בשנת 1998. הפופולריות שלו (כפי שנמדדה על ידי מכירות ציוד) הגיע לשיא בשנת 2007 ונמצאת בירידה מאז.

היסטוריה

ספורט גלישת השלג המודרני החל בשנת 1965 כאשר שרמן פופן, מהנדס במוסשגון, מישיגן, המציא צעצוע לבנותיו על ידי חיזוק שני מגלשים יחד וצירוף חבל לקצה אחד כדי שתהיה לגולש שליטה מסוימת בעת שעמד על הלוח והחליק במורד ההר. לצעצוע הוצמד הכינוי "סנורפר" (שילוב של שלג וגולש באנגלית "snurfer") על ידי אשתו ננסי. הצעצוע נעשה פופולרי בקרב חבריהן של בנותיו ושרמן הציע את הרעיון ליצרן, החברה ברונסוויק, שמכרה כמיליון סנורפר בעשור לאחר מכן. בשנת 1966 לבדה יותר מחצי מיליון סנורפר נמכרו.

בשלהי שנות ה-70, ארגן פופן תחרויות סנורפר באתר סקי מישיגן שמשכו חובבים מכל רחבי הארץ. אחד מהחלוצים הראשונים אלה היה טום סימס, שחיבב סקייטבורד. כתלמיד כיתה ח' בהדונפילד, ניו ג'רזי, בשנות ה-60, סימס בנה סנואובורד בבית הספר שלו על ידי הדבקת שטיח לחלק העליון של פיסת עץ והצמדת יריעות אלומיניום לתחתיתה. הוא ייצר סנואובורדים באמצע שנות ה-70 והסנואובורד הפך לספורט אולימפי בשנת 1998. מאמרים על המצאתו במגזיני המיינסטרים כמו ניוזוויק עזרו לפרסם את הספורט הצעיר.

לא כל החלוצים היו מארצות הברית; בשנת 1976, חובבי הסקייטבורד הוולשים ג'ון רוברטס ופיט מתיוס פיתחו סנואובורד משלהם לשימוש במדרונות הסקי היבש המקומיים שלהם.

כמו כן, בשנת 1977, ג'ייק ברטון קרפנטר, יליד ורמונט שנהנה לגלוש מגיל 14, הרשים את הקהל בתחרות גלישה במישיגן עם כריכות שנועדו להבטיח את חיבור רגליו ללוח. באותה שנה, הוא ייסד את חברת " סנואובורד ברטון" בלונדונדרי, ורמונט. "סנואובורד" היו עשויים לוחות עץ גמישים והיו להם מקומות לרגליים. מעט מאוד אנשים רכשו סנואובורד כי המחיר של הלוח נחשב גבוה מדי. בסופו של דבר סנואובורד ברטון תהפוך לחברה הגדולה ביותר בעסק.

התחרויות הראשונות שהציעו פרס כספי היו אליפויות סנורפר הלאומיות, שנערכו בפרק מדינת מוסשגון במוסשגון, מישיגן. בשנת 1979, ג'ייק ברטון קרפנטר, הגיע מוורמונט להתחרות עם סנואובורד בעיצובו. הייתה מחאה על כך שג'ייק נכנס עם לוח שאינו סנורפר. פול גרייבס, ואחרים, תמכו בזה שיורשה לג'ייק להתחרות. קריטריון חדש נוצר וג'ייק זכה בו כמתחרה יחיד. המירוץ נחשב לתחרות הסנואובורד הראשונה וההתחלה של מה שנהפך כעת לסנואובורד התחרותי. כמו כן זו הייתה תחרות הסנואובורד הראשונה שהציעה פרס כספי. בשנת 1980 עבר האירוע לפארק ספורט החורף פנדו ליד גרנד ראפידס, מישיגן בגלל חוסר שלג באותה השנה במקום המקורי.

כשהסנואובורד הפך לפופולרי יותר בשנות ה-70 וה-80, חלוצים כגון דימיטרי מילוויך (Dimitrije Milovich), ג'ייק ברטון קרפנטר (מייסדה של ברטון סנואובורד לונדונדרי, ורמונט), טום סימס (מייסד סנואובורד סימס), ומייק אולסון (מייסד סנואובורד גנו) הגיעו עם עיצובים חדשים ללוחות ומנגנונים שלאט לאט התפתחו לסנואובורד וציוד נלווה אחר שאנו מכירים היום.

בשנת 1982, מרוץ הסנואובורד הלאומי הראשון של ארצות הברית נערך ליד וודסטוק, ורמונט. במירוץ, שאורגן על ידי גרייבס, זכה גולש הקבוצה הראשון של ברטון - דאג בוטון.

בשנת 1983, באליפות העולם הראשונה נערכה תחרות חצי צינור בסודת ספרינגס, קליפורניה. טום סימס, מייסד סנואובורד סימס, ארגן את האירוע בעזרת מייק ז'ינטרי, מדריך סנואובורד בסודת ספרינגס.

בשנת 1985, גביע העולם הראשון נערך בצורס, אוסטריה, אירוע ששימש כזרז נוסף להכרה של סנואובורד כספורט תחרותי בינלאומי רשמי.

בשנת 1990, הפדרציה הבינלאומית לסנואובורד (ISF) הוקמה כדי לספק תקנות תחרות אוניברסליות. בנוסף, איגוד הסנואובורד של ארצות הברית (USASA) מספקת קווים מנחים ומפעילה תחרויות סנואובורד בארצות הברית כיום, אירועי סנואובורד פופולריים כמו משחקי החורף X, Air & Style, ארצות הברית הפתוחה, משחקים אולימפיים ואירועים אחרים המשודרים ברחבי העולם.

במשחקי החורף האולימפיים 1998 בנאגנו, יפן, סנואובורד הפך לאירוע אולימפי רשמי. הקנדי רוס רבגליאטי היה הראשון אי פעם לזכות במדליית זהב אולימפית לגברים בסנואובורד במהלך אולימפיאדת חורף 1998.

בתחילה, אזורי סקי אימצו את הספורט בקצב איטי יותר מאשר ציבור ספורט החורף. ואכן, במשך שנים רבות, הייתה איבה בין גולשי סקי וגולשי סנואובורד. בתחילה גולשי הסנואובורד גורשו מהאתרים על ידי פקידי הפארקים. לאחר מכן במשך כמה שנים גולשי הסנואובורד נאלצו לקחת הערכת כישורים קטנה לפני שהורשו לעלות על הרכבל שהוביל לאתרי הגלישה. זאת משום שחשבו שגולש לא מיומן עלול להוריד את השלג מההר. בשנת 1985, רק שבעה אחוזים מאזורי הסקי בארצות הברית אפשרו סנואובורד, עם שיעור דומה באירופה. כשהציוד והמיומנויות השתפרו, סנואובורד הפך מקובל יותר. בשנת 1990, היו אזורי סקי נפרדים גדולים במדרונות ההרים שהוקצו במיוחד לסנואובורד. כיום, כ-97% מכל אזורי הסקי בצפון אמריקה ובאירופה מאפשרים סנואובורד, וביותר ממחציתם יש מקפצות, מסילות וחצי צינורות. שנה מצוינת לסנואובורד הייתה 2004, עם 6.6 מיליון משתתפים. דובר התעשייה אמר כי "בני שנים עשרה הם גולשים טובים ממבוגרים." באותה הזדמנות אמר גם שרוב גולשי הסנואובורד הם בני 18–24 שנים וכי נשים מהוות 25% מהמשתתפים. בעונת הגלישה 2009–2010 היו 8.2 מיליון גולשי סנואובורד בארצות הברית ובקנדה. חל גידול של 10% גולשים בהשוואה לעונה הקודמת, והם היוו יותר מ -30% מכל משתתפי ספורט השלג. ב-2 במאי 2012, הוועד הפאראלימפי הבינלאומי הודיע כי סנואובורד אדפטיבי (שזכה לכינוי "פרא- סנואובורד") יצטרף לספורט הנכים והופעתו הראשונה כספורט עם מדליה לגברים ונשים יהיה במשחקי חורף הנכים 2014 שיתרחשו בסוצ'י, רוסיה.

סגנונות

מאז הקמתו של סנואובורד כספורט חורף ממוסד, התפתחו בתחום הסנואובורד כמה סגנונות שונים, כאשר כל אחד מהם כולל ציוד משלו וטכניקה מיוחדת משלו. הסגנונות הנפוצים ביותר כיום הם: גלישה חופשית, פריסטייל (סגנון חופשי), ומרוץ חופשי. סגנונות אלה משמשים גם לסנואובורד הפנאי וגם לסנואובורד המקצועי. למרות שכל סגנון הוא ייחודי, לפעמים יש חפיפה ביניהם.

Jibbing

"Jibbing" היא גלישה על משטחים שאינם סטנדרטיים, אשר בדרך כלל כוללת ביצוע טריקים. המילה "Jib" היא גם שם עצם ופועל, בהתאם לשימוש של המילה. כשם עצם המילה כוללת מסילות מתכת, קופסות, ספסלים, מדפי בטון, קירות, כלי רכב, סלעים ועצים. וכפועל היא מתייחסת לפעולה של קפיצה, החלקה או גלישה על גבי חפצים שאינם שלג. דבר המשפיע ישירות על ידי שחיקת הסנואובורד. משמעות המילה "Jibbing" היא טכניקת גלישה חופשית.

בדרך כלל משתמשים בטכניקה באתרי נופש המיועדים לסנואובורד אבל אפשר להשתמש בטכניקה גם בסביבה עירונית.

גלישה חופשית

גלישה חופשית היא גלישה תוך שינוי סגנונות סנואובורד שונים בתנועה חלקה, כך שהשילוב הופך לסגנון בפני עצמו.

פריסטייל

סנואובורד פריסטייל הוא סגנון הכולל ביצוע טריקים. בפריסטייל, הרוכב מנצל תוואי שטח טבעיים או מעשה ידי אדם כגון מסילות, מקפצות, קופסאות, או אינספור עזרים שונים על מנת לבצע טריקים. זהו מרוץ הכל כלול פופולרי שמייחד את ההיבטים היצירתיים של סנואובורד, בניגוד לסגנונות אחרים כמו סנואובורד אלפיני.

סנואובורד אלפיני

סגנון זה מתרחש בשלג קשה וצפוף או גלישות מהירות ומתמקד בפניות חדות, כמו גלישת גלים או סקייטבורד ארוך. הקפיצות כמעט ולא מתרחשות או שהן קטנות. סנואובורד אלפיני מהווה מחלק קטן מאוכלוסיית הסנואובורד הכללית, אך יש לו קהילה חברתית מקושרת היטב ויצרני לוח מיוחדים משלו. ציוד הסנואובורד האלפיני הוא מגף קשיחה הדומה למגף סקי ומערכת כריכה עם סנואובורד שהוא נוקשה וצר על מנת לשלוט עליו בפניות מהירות ועוצמתיות. גולש אלפיני מיומן יכול לחבר סיבובים רבים בריצה אחת תוך הצבת גופו בקירוב רב לאדמה בכל פנייה, בדומה לסקי מים. בהתאם לגורמים כמו קשיחות השלג, רדיוס הפניה ואישיות הגולש הפניה יכולה להיעשות באיטיות או במהירות. גולשים עושים חצאי עיגולים מושלמים בכל פניה, כאשר הסנואובורד הוא בניצב לכיוון הירידה והתחלת הפניה היא על שולי המדרון.

סגנון מדרון

המתחרים בסגנון מדרון נדרשים לבצע טריקים בזמן ירידה במדרון. הגולשים זזים מסביב, לאורך, לרוחב, מעל או מתחת לפני השטח. המסלול מלא במכשולים כגון תיבות, מסילות, מקפצות, זרוע של עגורן (כולל כל דבר שהסנואובורד או הרוכב יכולים להחליק עליו). הגולשים בתחרויות אלו בוחרים מסלול פרטי בתוך שטח הפארק. על מנת לנצח בתחרות בסגנון מדרון יש לבחור את הקו הטוב ביותר והקשה ביותר בשטח הפארק ולבצע בזה אחר זה טריקים על ידי המכשולים. רושם כללי הוא גם גורם בזכייה בתחרות בסגנון מדרון. הרוכב שביצע את הטריקים הקשים ביותר לא תמיד ינצח את הרוכב שביצע את הטריקים הקלים יותר.

Big air

תחרויות Big air הן תחרויות שבהם הגולשים נדרשים לבצע טריקים לאחר קפיצה ממקפצה הנבנית במיוחד בשביל אותו אירוע. מתחרים מבצעים טריקים באוויר, במטרה להשיג כמה שיותר גובה ומרחק, כל זאת תוך הבטחת נחיתה נקייה. תחרויות רבות דורשות מהרוכב לעשות טריק כדי לזכות בפרס אך כמה תחרויות מבוססות אך ורק על גובה ומרחק של ההשקה של הסנואובורד.

חצי צינור

חצי צינור הוא תעלה חצי עגולה שנחפרה בהר או רמפה מורכבת משלג הבנויה למטרה זו, עם קירות בגובה 2.5-7 מטר. מתחרים נדרשים לבצע טריקים בזמן הגלישה מצד אחד למשנהו ובזמן שהם באוויר מעל צידי הצינור.

Boardercross

Boardercross המכונה גם "Boarder X" ו- " סנואובורד X", הוא ספורט חורף מאוד פופולרי, אבל חדש יחסית, אשר החל בשנת 1980 והרוויח את מקומו כספורט חורף אולימפי רשמי בשנת 2006. ב־boardercross, מתחרים כמה רוכבים (בדרך כלל 4 עד 6) במסלול דומה למסלול מוטוקרוס אופנוע (עם קפיצות, סוללות עפר ומכשולים אחרים שנבנו מהשלג במדרון מושלג). שלא כמו תחרויות ראש-בראש מסורתיות, המתחרים משתמשים באותו השטח, וכתוצאה מכך לעיתים הם מתנגשים אחד בשני.

מרוץ סנואובורד

במרוץ סנואובורד, הגולשים חייבים להשלים ירידה הבנויה מסדרה של שערים הממוקמים בשלג במרחקים קבועים. שער מורכב ממוט גבוה, ומוט קצר, המחוברים על ידי פנל משולש. כאשר על הגולש לעבור סביב הצד הקצר של השער. ישנם 3 פורמטים עיקריים המשמשים במרוץ סנואובורד: אדם אחד, מסלולים מקבילים או מספר אנשים על אותו מסלול באותו הזמן (SBX).

תחרויות

בין תחרויות הסנואובורד הגדולות יותר אפשר למנות את: ה-"Air & Style", ה- "X-Trail Jam", התחרות הפתוחה בברטון, "Shakedown", אליפויות העולם של הפדרציה הבינלאומית לסקי (FIS), גביע העולם של הפדרציה הבינלאומית לסקי, משחקי חורףX- וה"Winter Dew Tou".

אירוע ה- "Superpark" של מגזין ה-"snowboarder" נוצר בשנת 1996. כשמעל ל-150 מהגולשים המקצועיים בעולם הוזמנו על מנת לקדם את סגנון הפריסטייל על הפארקים המתקדמים ביותר.

חלק מגישת תחרויות הסנואובורד היא להבטיח כיף מרבי, אירוע איכותי וקידום הסנואובורד. כמשקף את נקודת המבט הזו של תחרויות הסנואובורד, אפשר למצוא את "Anti Contests" שרעיונות אלו כוללים חלק גדול מהזהות שלו, ה"Holy Oly Revival" בפארק "Summit at Snoqualmie", ה"Nate Chute Hawaiian Classic" בוַייטְפִיש (באנגלית Whitefish), תחרויות ה"anti-contst" המקוריות, התחרויות העולמיות "Quarterpipe" וה"Grenade Games".

איגוד הסנואובורד של ארצות הברית (USASA) כולל שלוש חטיבות שונות של תחרויות הכוללות סנואובורד אלפיני, פריסטייל, ו"boardercross". התחרויות בסגנון האלפיני מורכבות מסללום ענק וסללום שבהם נבדקות הזריזות והיכולת לבצע פניות חדות של סנובורד. תחרויות הפריסטייל מורכבות מסגנון מדרון וחצי צינור. ב" boardercross " הרעיון הוא להיות הגולש הראשון במורד ההר כאשר הגולשים מתחרים אחד בשני דרך מסלול מכשולים עם סיבובים קשים ופוטנציאל גדול להיפגע. ל" USASA " יש 36 תחרויות סנובורד אזוריות שכל אדם יכול להתחרות בהן.

ראו גם

• גלישת חול

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גלישת שלג בוויקישיתוף

• גלישת שלג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)