גילדן דרום גרמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטבע של 2 טאלר מכסף = 3.5 גילדן דרום גרמני משנת 1847
זוג מטבעות בשווי 1 ו- ½ גילדן דרום גרמני, מהשנים 1845 ו- 1847

גילדן דרום גרמני היה מטבע, שהיה ההילך החוקי של מדינות דרום גרמניה בין השנים 1754 ל־1873. מדינות אלה כללו את בוואריה, באדן, וירטמברג, פרנקפורט והוהנצולרן כולל פרוסיה. הגילדן הדרום גרמני הוא נגזרת של הגילדן או הפלורין שהיו מבוססים על משקל זהב טהור שהיה ההילך החוקי באימפריה הרומית הקדושה במהלך ימי הביניים המאוחרים והעת החדשה המוקדמת. הגילדן הדרום גרמני נחלק ל־60 קרויצר (אנ'), כאשר כל 1 קרויצר שווה 4 פפניג או 8 הלר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "גילדן" הוא במילה שמשמעותה "זהב" או "מוזהב", שמקורו במתכות ממנו יוצרו המטבעות הראשונים, זהב וכסף. הסמל המקובל למטבע הגילדן הוא ƒ. הסמל נובע מהמטבע שנקרא פלורין.

המטבעות הראשונים יוצרו מזהב ומכסף. בשנת 1581 הגילדן הראשון שהוטבע כמטבע היה של הרפובליקה ההולנדית, הגילדן ההולנדי. הגילדן הדרום גרמני התבסס על הגילדן או הפלורין ששימשו באימפריה הרומית הקדושה בימי הביניים המאוחרים ובתקופה המודרנית הקדומה. הגילדן הדרום גרמני הופיע לראשונה כמטבע משותף של מדינות האימפריה הרומית הקדושה החל ממחצית המאה ה-18 .[1][2] במאה וחמישים השנים הבאות הגילדן הדרום גרמני הוגדר כחלק ממטבעות הרייך-טאלר Reichsthaler או מטבעות הכסף. הגילדן הדרום גרמני הכיל 0.6827 גרם זהב טהור או 9.9 גרם כסף. הגילדן הדרום גרמני שימש בדרום גרמניה ובאימפריה האוסטרית עד שהוצג תקן מטבעות הזהב בשנת 1873. [3]

לאחר איחוד גרמניה בשנת 1871, אימצה האימפריה הגרמנית שזה עתה הוקמה את הגולדמרק בשנת 1873, שהחל להתייצב למטבע היחיד בגבולותיה. סימן גולדמרק אחד, נרשם כ־ 1ℳ. הוא נחלק למאה פפניג. בתקופת המעבר בין המטבעות, 1 גולדמרק היה שווה ל־35 קרויצר או ½12 גילדן דרום גרמני. הגילדן הדרום גרמני החל להיסוג ולצאת מהמחזור במשך יותר משלוש השנים הבאות.

החל מ-1 בינואר 1876 בוטלו הגילדן הדרום גרמני והקרויצר, יחד עם כל צורות המטבע האחרים שהיו באימפריה הגרמנית.

הגולדמרק העשרוני הפך להליך החוקי היחיד בגרמניה, ב־ 4 באוגוסט 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נותק הקשר בין המארק לזהב, והוחלף על ידי הפפירמרק מנייר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Krause, Chester L.; Clifford Mishler (1991). Standard Catalog of World Coins: 1801–1991 (18th ed.). Krause Publications. ISBN 0873411501.
  • Pick, Albert (1990). Standard Catalog of World Paper Money: Specialized Issues. Colin R. Bruce II and Neil Shafer (editors) (6th ed.). Krause Publications. ISBN 0-87341-149-8.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ William Arthur Shaw, The History of Currency, 1252-1894: Being an Account of the Gold and Silver Moneys and Monetary Standards of Europe and America, Together with an Examination of the Effects of Currency and Exchange Phenonmena on Commercial and National Progress and Well-being, Putnam, 1896. (באנגלית)
  2. ^ William Arthur Shaw, p 364: Imperial Mint Ordinance of 1524 defines a silver piece = 1 Rhenish gold gulden. On p 363: the silver equivalent of the guld gulden... received the name gulden groschen.
  3. ^ William Arthur Shaw, p386 standards: #3 Leipzig 1690, #5 Convention 1753, #7 Kronenthaler 1820, #7 Prussian 1837, p372 carolus or 3 gulden 1741, p382 Vereinsthaler 1857.