גוסטב שטרזמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוסטב שטרזמן
Gustav Stresemann
לידה 10 במאי 1878
ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה 3 באוקטובר 1929 (בגיל 51)
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה
מקום קבורה Luisenstadt Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה מפלגת העם הגרמנית
בן או בת זוג Käte Stresemann (20 באוקטובר 19033 באוקטובר 1929) עריכת הנתון בוויקינתונים
קנצלר רפובליקת ויימאר ה־8
13 באוגוסט 192330 בנובמבר 1923
(15 שבועות ו־5 ימים)
פרסים והוקרה
פרס נובל לשלום (1926) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גוסטב שְטְרֶזֶמַןגרמנית: Gustav Stresemann; ‏10 במאי 18783 באוקטובר 1929) היה מדינאי ופוליטיקאי גרמני, קנצלר גרמניה וחתן פרס נובל לשלום. שטרזמן הגיע לשיא השפעתו בזמן רפובליקת ויימאר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרזמן נולד בברלין בשנת 1878 למשפחה מהמעמד הבינוני. אביו היה בעל אכסניה וסוחר בירה. הוא למד כלכלה באוניברסיטת לייפציג. בשנת 1902 שטרזמן ייסד את איגוד התעשיינים בסכסוניה.

דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1906 עד 1912 היה ציר מטעם המפלגה הליברלית הלאומית ברייכסטאג ובשנית בין השנים 19141918.

שטרזמן תמך בליברליזם במדיניות הפנים של גרמניה, ובקו לאומני קיצוני במדיניות החוץ שלה. בין השאר תמך בבנייתו של צי מלחמה גדול, דרש לספח שטחים לגרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה וצידד במלחמת צוללות בלתי מוגבלת.

בשנת 1917 הפך לראש סיעת הליבראלים הלאומנים ברייכסטאג, והיה מתומכיו הנלהבים והעיקריים של אריך לודנדורף.

עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה התפצלה מפלגתו של שטרזמן, והוא עמד בראש הפלג הימני שלה, שנקראה מפלגת העם הגרמנית. בבחירות של שנת 1919 זכתה מפלגתו ב־19 צירים לאספה המכוננת החדשה. שטרזמן התנגד לחוקת ויימאר ולחתימת חוזה ורסאי. בשנת 1920 זכתה מפלגת העם הגרמני, בראשותו של שטרזמן, ב־65 מושבים ברייכסטאג. שטראזמן ריכך את דעותיו והפגין תמיכה במבנה החדש של המדינה הגרמנית.

כקנצלר גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באוגוסט 1923 התמנה שטרזמן לקנצלר ושר החוץ של גרמניה, בתמיכתה של ממשלה רחבה.

למרות שממשלתו של שטרזמן החזיקה מעמד רק 102 ימים, במובנים רבים היא הצליחה לייצב את שלטון הרפובליקה:

  • שטרזמן חיזק את התעשייה, עצר את האינפלציה והביא לייצוב המטבע הגרמני, המארק.
  • הפלגים הקומוניסטים בתורינגיה וסקסוניה דוכאו על ידי הצבא.
  • הוא הורה לחדש את תשלום הפיצויים לצרפת ולהפסיק את השביתה בחבל הרוהר.
  • המשטרה דיכאה את המרידות בבוואריה. הצבא, ובראשו הגנרל הנס פון זקט, עמד לצד השלטון.
  • המשטרה השתלטה על הפוטש במרתף הבירה - הצבא מנע מאדולף היטלר ואנשיו להשתלט על בכירי ממשלת בוואריה במרתף בירה במינכן ומשם להכריז על מהפכה. המורדים נעצרו ונשפטו.
  • ארצות הברית הסכימה לתת לגרמניה הלוואות ותנאי אשראי נוחים.

כשר החוץ הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילת ממשלתו המשיך שטרזמן לשמש כשר החוץ בכל ממשלות גרמניה, עד למותו בשנת 1929. בכהונות אלה ניסה לנסח מחדש את חוזה ורסאי על מנת לשפר את מעמדה ומצבה של גרמניה, בהצלחה לא מבוטלת. תחת ניצוחו נעשו הישגים נכבדים בתיקון יחסה של גרמניה עם המערב: בשנת 1924 נחתמה תוכנית דוז שהובילה לפתרון בעיית פיצוי המלחמה וכיבוש חבל הרוהר, בשנת 1925 נחתמו הסכמי לוקרנו שסידרו את גבולה המערבי של גרמניה, בשנת 1926 הכניס את גרמניה לחבר הלאומים וחתימה על הסכם קלוג-בריאן בשנת 1928.

שטרזמן זכה על הישגים דיפלומטיים אלה בפרס נובל לשלום, במשותף עם אריסטיד בריאן הצרפתי, בשנת 1926.

יחד עם פיוס המערב הצליח שטרזמן לשמור על קשרים טובים עם ברית המועצות ובשנת 1926 חתם עם נציגה על חוזה ברלין, שהבטיח שמירה הדדית של נייטרליות במקרה של מלחמה משני הצדדים.

שטרזמן נפטר בשנת 1929 מהתקף לב בגיל 51.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטב שטרזמן בוויקישיתוף



הקודם:
וילהלם קונו
קנצלר גרמניה
1923
הבא:
וילהלם מרקס