גדי לופו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדי לופו
לידה 5 באוקטובר 1958 (בן 65)
עַכּוֹ, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גדי לופואנגלית: Gadi Lupu; נולד ב-5 באוקטובר 1958) הוא משורר וסופר ישראלי הכותב שירי אהבה, שירה היסטורית, שירי הספד וקינה לחיילים שנפלו במערכות ישראל, וכן על העבר הצלבני והעות'מאני של העיר עכו ופרקים בהיסטוריה הצבאית של ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לופו נולד בעכו. הוא בעל השכלה אקדמאית בתחום ההיסטוריה מאוניברסיטת חיפה. בלימודיו התמקד בהיסטוריה של יוון העתיקה ורומא.

כתב עד כה שלושה עשר ספרי שירה, שני רומנים היסטוריים ואוטוביוגרפיה. שיריו הוקראו במהלך השנים בתוכנית "בימת שיר" של אורלי מורג בקול המוזיקה והוזכרו בעיתון הארץ, בעיתונים אחרים ובאתרים, בקבוצת השראה צפונית, המתכנסת אחת לחודש בקפה מנדרין

במרכז הכרמל חיפה, ובמקורות שונים.[1]

לופו הוא כותב פורה בפייסבוק ופרסם עד היום מאות רבות של שירים שכתב במסגרת הזאת וגם סיפורים בעיקר אוטוביוגרפים

בשנת 2006 קיבל מלגה מקרן עמו"ס שליד לשכת נשיא המדינה.

גדי לופו נשוי לעכסה לבית נייגר, ד"ר לביולוגיה מולקולרית, ואב לשניים.

ייחודו הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת הספר "דבש החולמים", גוונים, 2014 – הציור "הילאס והנימפות" מאת הצייר האנגלי ג'ון ויליאם ווטרהאוס (1896)

בשירי אהבה וארוטיקה שחיבר מנסה גדי לופו להמשיך את דרכם של המשוררים אריה זקס ויעקב שטיינברג וליצוק לתוכם תכנים חדשים בתבניות עתיקות.[2] את ההשראה לשיריו הוא שואב מנשים שונות ששימשו לו כמוזות במהלך חייו ומרקע היסטורי ומספרים שונים.

אחד המוטיבים המשפיעים על שירת האהבה של גדי לופו הוא מעשה שמשון המשמש כמודל על להשראה המחברת בין חלומות וחולמים, דבורים ודבש, ונשים. כל ספר הוא מעין מסע פואטי שעורך המשורר בגוף ובנפש, לתור אחר אמת נעלמת שהוא חפץ לגלותה. המוטיב השמשוני עובר כשתי וערב בספריו השונים החל מנשיקת הנחש דרך השירים לשמשון ועד יופי ודבש החולמים.

מוטיב אחר שמשפיע על שירתו הוא אישה כמוזה כמקור השראה. במוטיב זה ניכרת השפעה חזקה של תרבות יוון ורומא החל מהסיודוס והומרוס ועד לאובידיוס שכתבו את יצירותיהם בעידוד ובהשראת המוזות להן סגדו. מוטיב זה אף הוא עובר כשתי וערב בספריו השונים, החל ממתנות הלשון דרך האגם הכחול ועד ליופי ודבש החולמים.

המוטיב השלישי הוא השירים שנכתבים בעקבות הדמויות והנופים במיתולוגיה היוונית-רומית. למשל שירים על פרוטאוס, אודיסאוס, מנמוסינה, פנדורה, פלמדס, "גשם של זהב" ונהר הלתה בספרו מתנות הלשון, או הרמס, סירנות ו"מרכבות האלים" בספרו יופי, והילאס ואורפיאוס בספרו דבש החולמים.

המוטיב הרביעי – שירים שנכתבים בעקבות גיבורים היסטוריים: המלך הורדוס, נירון קיסר, גיום דה בוז'ה,[3] טורקוואטו טאסו, קאראווג'ו וארטמיזיה ג'נטילסקי. גדי לופו מנסה להעלות מחדש לתודעה את השירה ההיסטורית (אנ') שהיא כמעט קול גווע בימינו אך קסמה בעבר לדורות רבים והיוותה מרכיב תרבותי חשוב. בשירתו ההיסטורית על עכו הצלבנית מנסה המחבר לצייר בצורה פיוטית ופלסטית את הגדולה שאפיינה את עכו כבירת הצלבנים במאה ה-13, לקראת נפילת העיר בשנת 1291, לתאר את העיר בגבול הדק שבין מציאות לדמיון ולבטא יופי – קולות שנדמו בימינו.

נוסף לכך מאופיינת כתיבתו של לופו גם בכתיבת רומנים היסטוריים שהם מעין ביוגרפיות שבהן הגיבור מספר בגוף ראשון את קורות חייו מילדותו עד מותו. כך הם ספריו על חיים פרחי הנקרא "זכרונות המועלם מעכו" ו - על האלוף שמואל גונן גורודיש הנקרא "אני גורודיש"

לופו גם כתב אוטוביוגרפיה על חייו עד גיל שלושים המסופרת בגוף ראשון בצורה של סיפורים קצרים המהווים כל אחד פרק בפני עצמו. הכתיבה הסיפורית שלו מושפעת מאהבת הסיפור והמשיכה אליה עוד מימי ילדותו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבן שתיה, חיפה: הוצאת כרמל, 1996
  • נשיקת הנחש, ירושלים: הוצאת כרמל, 2005
  • בני האלמוות, ירושלים: הוצאת כרמל, 2006
  • היכן היית בשואה, אלוהים?, תל אביב: גוונים, 2008
  • שמשון, תל אביב: גוונים, 2009
  • הדרך לאלוהים, תל אביב, גוונים, 2010
  • עכו, תל אביב, גוונים, 2011
  • מתנות הלשון, תל אביב: גוונים, 2011
  • האגם הכחול, תל אביב, גוונים, 2012
  • יופי, תל אביב, גוונים, 2013
  • דבש החולמים, תל אביב, גוונים, 2014
  • עכו הצלבנית: שירים היסטוריים, תל אביב, גוונים, 2015
  • האביר מעכו: שירים היסטוריים על גיום דה בוז'ה, תל אביב, הוצאת צבעונים, 2016
  • חיים פרחי: זכרונות המועלם מעכו, תל אביב, הוצאת צבעונים, 2017
  • הילד מעכו: סיפורים אישיים (תל אביב, הוצאת צבעונים, 2021)
  • אני גורודיש. ישראל, הוצאת בין המילים 2024

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גדי לופו בוויקישיתוף

משיריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העיתונאי ובלש התרבות העברית אלי אשד מזכיר את הספר בני האלמוות שעוסק בין היתר בחיי נצח, במאמרו באתר "יקום תרבות", ראו: אידאולוגית הנצח של "הבה להבא", 2 בפברואר 2012. כמו כן הוא מזכיר ספר זה במאמרו "חזון חיי הנצח ופיתוחי הטכנולוגיה המדעיים שיביאו לכך", מעריב, 3 בדצמבר 2012. חוקרת התלמוד ד"ר עירית אמינוף מצטטת שיר "נחשיו של שמשון" מתוך ספרו של גדי לופו נשיקת הנחש, בספרה שמשון הלך אחר עיניו: שמשון בראי התלמוד והמדרש, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2010, עמ' 108. שיר אחר של המשורר "הדייגים האלמותיים מעכו", מתוך ספרו עכו מובא באתר "אל-עכו" של מורה הדרך אריאל הדרי.
  2. ^ "תבניות עתיקות" – שירי אהבה מימי הביניים של יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול, אבן חזם אל-אנדלוסי וגם של המשוררים הרומים אובידיוס, קאטולוס ואחרים.
  3. ^ 17 שירים נכתבו בספריו של גדי לופו עכו ועכו הצלבנית על גיום דה בוז'ה (אנ'), המאסטר הגדול ה-21 של מסדר הטמפלרים בשנים 12731291 (עד למותו בעת המצור על עכו).