ג'ונתן ליטל
 | |
| ג'ונתן ליטל בשנת 2007 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1967 (בן 56) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
צרפת, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל, Lycée Fénelon, Paris |
| שפות היצירה |
צרפתית, אנגלית אמריקאית |
| יצירות בולטות |
נוטות החסד |
| תקופת הפעילות |
מ-1989 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ג'ונתן ליטל (Jonathan Littell; נולד ב-10 באוקטובר 1967 בניו יורק) הוא סופר אמריקני–צרפתי ממוצא יהודי המתגורר בברצלונה.
ידוע בזכות ספרו "נוטות החסד" (Les Bienveillantes), המתאר בגוף ראשון את קורותיו של איש אס אס בדיוני, שנמנה עם מבצעי מעשי הזוועה של הנאצים במהלך השואה. הספר זכה בפרסים ספרותיים חשובים, ועורר פולמוס במקומות בהם פורסם.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליטל הוא בנו של כותב ספרי המתח (בצרפתית) רוברט ליטל (אנ'). הורי הוריו היו יהודים שהיגרו מפולין לארצות הברית, בסוף המאה ה-19. ליטל רואה במוצאו רק "רקע היסטורי".[1] משפחתו של ליטל הגרה לצרפת כאשר היה בן 3. בגיל 13 שב לארצות הברית, אך בגיל 16 שב לצרפת להשלמת לימודי תעודת הבגרות (baccalauréat) שלו. סיים תואר ראשון ב-1989 ובאותה שנה פרסם ספר מדע בדיוני, המתרחש בקטקומבות בפריז בשם "Bad Voltage".[2] הספר יצא לאור באנגלית, ונכשל. בשנת 2006 פרסם ספר עיון העוסק במנגנוני המודיעין של הפדרציה הרוסית.
בין 1994 ל-2001 עבד ליטל בארגונים הומניטריים בינלאומיים כנגד הרעב. בינואר 2001 הוביל צוות של ארגון "הפעולה כנגד הרעב" בצ'צ'ניה, שם נפל צוותו קרבן למארב, במהלכו נפצע ליטל וחברו לצוות, קני גלוק מארגון רופאים ללא גבולות, נחטף.[3]
בשנת 2006 יצא לאור בצרפת, בצרפתית, ספרו נוטות החסד. הספר זכה להצלחה גדולה ומיידית ואף גרם לכך שלליטל תוענק אזרחות צרפתית, בזכות תרומה "לתהילתה של צרפת", אף שליטל עצמו מתגורר רוב הזמן בברצלונה.
בראיון שהעניק עם יציאתו לאור של תרגום עברי לספרו "נוטות החסד", מתח ליטל ביקורת על מדינת ישראל, והשווה את יחסם של חיילי צה"ל לפלסטינים ליחסם של הגרמנים ליהודים בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה.[1]
נוטות החסד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נוטות החסד (ספר)
"נוטות החסד", ספר שאורכו (בגרסת המקור הצרפתית) כ-900 עמודים, מתאר בגוף ראשון את סיפורו של קצין אס אס בדיוני בשם מקס אואה, המשרת בחזית המזרח במלחמת העולם השנייה ומשתתף באופן פעיל בפעולות השמדה והרג שונות, בעיקר של יהודים. ליטל עצמו מעדיף להתייחס לפעולות ההרג בשם "מדיניות ההשמדה הנאציונל-סוציאליסטית" וזאת בשל כך "שהיא כוללת גם את השמדת ההומוסוקסואלים, הצוענים, הנכים ועוד שורה של מיעוטים".[1] חייו הפרטיים של אואה מתוארים בפירוט רב. אואה, הומוסקסואל, המתאר בפירוט רב את יחסיו עם גברים, מעיד על עצמו כי קיים גילוי עריות עם אחותו. במהלך הספר מבצע אואה פשעים רבים, בנוסף להשתתפותו בפעולות ההרג במסגרת האס אס. בין היתר רוצח אואה את אמו ואת אביו החורג, את אחד ממאהביו, ואת ידידו הטוב ביותר.
עם צאתו לאור (2006), זכה הספר להצלחה מסחרית וביקורתית גדולה בצרפת, אך עורר גם פולמוס חריף, שהתעצם כאשר יצא לאור גם בגרמנית. בששת השבועות הראשונים לאחר הוצאתו לאור, נמכר הספר בצרפת ב-280,000 עותקים, ובאותה שנה זכה בפרס גונקור וב"פרס הגדול לרומן של האקדמיה הצרפתית". לצד השבחים הרבים להם זכה, ספג הספר ביקורות חריפות.
הספר תורגם לשפות שונות, בהן אנגלית (הוצאת הרפר וקולינס, 2008). תרגום לעברית יצא בהוצאת כנרת, זמורה ביתן, דביר, בשנת 2008, מלווה בחוברת בת 91 עמודים בשם "הפולמוס" בה מסביר ליטל את כתיבתו, ומנסה להגן על הספר מפני מבקריו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ונתן ליטל זכה בפרס גונקור, באתר ynet, 7 בנובמבר 2006
- שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, "נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל רואה אור בעברית, באתר הארץ, 19 במאי 2008
- עמנואל פינטו על הספר "נוטות החסד", באתר ynet, 2 ביוני 2008
ג'ונתן ליטל (1967-), דף שער בספרייה הלאומית
ג'ונתן ליטל, ברשת החברתית Goodreads
מכּתביו:
- הסופר ג'ונתן ליטל ביקר בארצו של רמזאן קדירוב, צ'צ'ניה, ארץ שבה אנשים נעלמים באמצע הלילה, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2009
- דיווח מיוחד מחומס - פרק 1: מרד התרנגולות, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
- דיווח מיוחד מחומס - פרק 2: 40 הימים של באבא עאמר, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
- דיווח מיוחד מחומס - פרק 3: כל טלפון הוא מוזיאון זוועות, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
- דיווח מיוחד מחומס - פרק 4: רופא, קורבן, תליין, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
- דיווח מיוחד מחומס - פרק 5: זיכרונות מבוסניה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אסף אוני, התליין מעניין אותי יותר מהקורבן, באתר הארץ, 29 במאי 2008
- ^ בריאיון ל"לה מונד" הביע ליטל צער על כך שהרומן ראה אור (J'ai regretté que Bad Voltage soit publié) וטען כי כתב אותו משום שהיה מחויב לחוזה. ר' כאן
- ^ Novelist Helps a Chechen Hit the Books in America - New York Times