בתי זיבנברגן
בתי זיבנברגן[1] (לעיתים: זיבנבירגן; ביידיש: זיבנבערגער הייזער) ובשמה המלא: בתי זיבנברגן וסילאדי הייתה שכונה[2] יהודית בירושלים, בין שכונת בתי אונגרין לשכונת שמעון הצדיק[3].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השכונה הוקמה בידי כולל זיבנברגן וסילאדי בסמוך לבית מנדלבאום ולקתדרלת סנט ג'ורג'[4], על מגרש בן 3,450 אמות שנרכש במחיר שני פרנק לאמה בשנת ה'תרס"ח, 1908[5], ונבנו בה שלושים דירות שנועדו לשם מגורים זמניים עבור חברי הכולל מחוסרי היכולת. לשם מימון הרכישה, מכר הכולל "מניות" במחיר של בין 20 ל-3,000 כתרים. מי שתרם 3,000 כתר זכה לרשום דירה שלמה בשכונה על שמו וזכאי היה לגור בה אם יעלה בעצמו לארץ ישראל וירצה בכך. כלפי חלק מן התורמים התחייב הכולל, לפי דרישתם, לארגן קבוצה של עשרה אנשים ללימוד משניות מדי יום במשך שלושים הימים שלאחר פטירת התורם[6].
עשר הדירות הראשונות נחנכו כבר בשנת ה'תרע"א, 1911[7]. בניין יתר בתי השכונה נמשך לאורך עשרים השנים הבאות. את שירותי הקהילה והדת קיבלו התושבים בשכונת האם בתי אונגרין, עד לשנת 1938, אז הוקם בשכונה בית כנסת עצמאי.
השכונה ננטשה בתקופת מלחמת העצמאות ותושביה נמלטו למערב העיר. לאחר מלחמת ששת הימים נהרסו בתי השכונה בידי גורמים ישראליים[8].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלונה ורדי (עורכת), מדריך ישראל החדש, כרך 12: ירושלים, עמ' 97.
- יצחק שפירא, ירושלים מחוץ לחומה : תולדה והווי, ירושלים תש"ח. בתי זיבנבירגן עמ' 50–51.
- בנימין קלוגר, ירושלים שכונות סביב לה : השכונות מחוץ לחומה [...] יסודן ומפעלן [...] בצירוף פנקסי התקנות, ירושלים תשל"ט. בתי זיבנבירגן תרס"ח, עמ' 175–178.
- פנחס גרייבסקי, אבני זיכרון בשכונת בתי זיבנבירגן וסילאדי, פריטים תסג-תעא. בתוך: הנ"ל, אבני זיכרון, ג, ירושלים תרפ"ט
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר", עמ' 299.
- מפקד התושבים היהודים בירושלים - תש"ז - שכונות: רחביה, שערי חסד, בית ישראל, בתי זיבנברגן, ה'תש"ז-1947, באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זיבנבירגן הוא שמה היידי של טרנסילבניה.
- ^ ירושלים, מפת שמות הרחובות - 1925 מפה סרוקה עם סימון השכונה, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ מפת ירושלים, 1925 עם סימון שלוש השכונות, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ ישעיהו פרס, תחיית ירושלים העברית ותולדות ישובה עד הכיבוש הבריטי, בתוך: הנ"ל, מחקרים בידיעת הארץ וטיפוגרפיה מקראית, ירושלים: קרית ספר, תשכ"א. עמ' 53.
- ^ פרטי שטח המגרש ומחירו לפי פנחס גרייבסקי, מגנזי ירושלים, ה, ירושלים: דפוס סלומון, תר"ץ. עמ' יח.
- ^ יהודי סילאדי וארץ ישראל, בתוך: דוד גלעדי (עורך), ספר יהודי סאלאז'-סילאדי, תל אביב תשמ"ט. עמ' 158–163.
- ^ מוריה מיום ג' אדר ה'תרע"א, מצוטט אצל יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה, להלן "קישורים חיצוניים".
- ^ שמואל אורנשטיין (אבן-אור) ושמעון רובינשטיין, אגודת ישוב ירושלים העתיקה, תר"ץ (1929–1930), בתוך: מנחם ירושלים: אסופת זיכרון לזכר ר' מנחם אמיתי. עמ' 196: כולל זיבנבירגן וסילאדי. בניגוד לאמור במדריך ישראל החדש, להלן "לקריאה נוספת".