בריכת יער

בריכת יער
מידע כללי
סוג שלולית חורף עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°24′40″N 34°53′56″E / 32.41108°N 34.89886°E / 32.41108; 34.89886
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בריכת יער המוכרת גם בשם הישן בריכת עטא (מערבית: בירכּת עטא או באנגלית: Birket Ata), היא שלולית חורף, המתמלאת מים בעונת החורף.

ברכת יער

צמחייה מיוחדת נמשכת אליה ובעלי חיים אופייניים לה שוהים בה. היא חלק מפארק השרון, גן לאומי לצד כביש 4, כביש תל אביב חיפה. הבריכה היא שריד לביצות, שכיסו את כל האזור. הביצות האלה יובשו וברכת עטא היא השריד הגדול ביותר לביצות אלה.

יער בריכת עטא הוא חלק מיער חדרה שהתפרסם באידיליה "ביער בחדרה" של המשורר דוד שמעוני.

תיאור המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת יער היא שטח קערורי המוצף מי-גשם בחורף. מי גשמים מתנקזים אליה מהשטח הקרוב, בייחוד מכיוון מזרח. זרמי המים נתקלים במחסום החוליות ונאגמים. קרקע הבריכה וסביבתה הקרובה, היא קרקע כבדה, המורכבת מטין מיובש, המונע את ספיגת המים וכך נוצר אגן הניקוז ובעקבותיו הבריכה. בקיץ הבריכה מתייבשת כמעט לגמרי בשל שאיבת המים להשקיית עדרי צאן ובקר של משפחות בדואיות אחדות שהגיעו למקום בשנות ה-70 מהנגב. הסביבה של פארק השרון מורכבת מחולות הסופגים את המים בקרקע, באופן יעיל ביותר ולכן גודלה של הבריכה אינו גדול.

בבריכה ובביצה שסביבה גדלה צמחייה אוהבת מים ועופות הבאים לַחְנוֹת בה, לבלות את החורף ואף לדגור במקום. הצמח האופייני לביצה הוא בוציץ סוככני, השולט ומהווה חגורה בפני עצמו. עוד אפשר להבחין במקום באגמון האגם, דוחן זוחל ודמסון כוכבני.

פרק מתולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הבריכה מבט ממערב - 1970

בריכת יער היא שריד לביצות חדרה. באזור זה היו במאה הקודמת ביצות. מקור ליתושי הקדחת שפגעה ביישובים הערבים עד כלותם ואשר עשו שמות במתיישבי חדרה הראשונים. כדי להילחם בקדחת החליטו אנשי חדרה למסור חלק מאדמות הביצות לידי הנדיב הידוע, הברון רוטשילד.

בשנת 1895 הסכים רוטשילד, לאחר הפצרות רבות של מתיישבי חדרה ואגודת חובבי ציון, מייסדת המושבה, להתחיל בנטיעת האקליפטוס באזור הביצה. הסופר משה סמילנסקי ממייסדי חדרה מספר כי בקיץ 1896 הגיעו מאות "פועלים שחורים ממצרים, מומחים ליבוש ביצות ומנוסים בו וניגשו אל המלאכה". חלקם נפגעו ממחלת המלריה ובסופו של דבר נטעו במקום עצי אקליפטוס רבים והביצות יובשו. בעיתון מאותה תקופה מסופר:

העבודה במושבה (חדרה) לייבש הבצות, אשר לקח עליו הנדיב, הולכת בזריזות: מאתיים אלף אלוני אקליפטוס יטעו שמה במרחק חמשה-עשר מטר בין אילן לאילן, למען יוכלו לזרוע בין האילנות.

78 טיולים ברחבי ישראל, צבי אילן, עם עובד, תל אביב, 1977

מדריך זאב וילנאי משנת 1941 מספר כי "בימות הגשמים, בעונה גשומה מאד, המים מהביצה הזאת היו שוטפים את הכביש" (כביש חיפה-תל אביב, כביש 4, נסלל בשנת 1936).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]