בעיית קרוב-רחוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בעיית קרוב-רחוקאנגלית: Near-Far Problem) מתייחסת לתופעה אופיינית בהתאבכות גלים במערכות המבוססות על תקשורת אלחוטית, ובפרט בתחום ה-CDMA. בתחום החסימות האלקטרוניות, בעיית קרוב-רחוק מנוצלת כאמצעי להתערבות מפריעה בתקשורת.

בעיית קרוב-רחוק היא מצב בו מתקבל במקלט אות חזק, בעל יחס אות לרעש גבוה, באופן כזה שאינו מאפשר הבחנה באות חלש יותר.

בעיה זו קשה לטיפול במיוחד במערכות CDMA, כאשר הגופים המשדרים חולקים את תדירויות השידור ואת זמן השידור. מנגד, מערכות FDMA ו-TDMA פחות רגישות לבעיית קרוב רחוק.

אנלוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכימה של משדר עם שני מקלטים במרחקים שונים.

נניח שני אנשים מעוניינים לשוחח בחדר. אם החדר ריק מאנשים, הם יכולים לנהל שיחה בשקט ואף במרחק אחד מהשני. לעומת זאת, אם השניים ישהו בבר רועש והומה אדם, הם ידרשו להגביר את עוצמת הקול על מנת לנהל את השיחה.

כעת נניח שבאותו בר יהיה עוד זוג אנשים שירצו לדבר - הם גם ידרשו להרים את הקול ואף להתגבר על השניים הראשונים. הבעיתיות היא שבעקבות כך כולם יגבירו עוד ועוד את עוצמת הקול שלהם על מנת לתקשר אחד עם השני או לחלופין יאלצו כולם להיות מאוד קרובים אחד לשני על מנת לתקשר.

באותו אופן כך המשדר צריך לשדר בעוצמה חזקה יותר למקלט רחוק על מנת להתגבר על משדרים אחרים וקרובים בסביבת המקלט.

ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.