בני ציון (תלמוד תורה)

בני ציון היה תלמוד תורה ליוצאי עדות המזרח ששכן בשכונת הבוכרים בירושלים, רבים מרבני עדות המזרח למדו בתלמוד תורה זה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד תורה הוקם על ידי הרב אברהם אמינוף תלמודי בשנת ה'תרנ"ה - 1894.

התלמוד תורה שכן בבית הכנסת שושנים לדוד בין המלמדים היו הרב רפאל שלמה לניאדו, רבי יצחק מלמד והרב יוסף חיים מועלם, וכונה "תלמוד תורה הכללי". תלמוד התורה נועד לבני עולים מארצות המזרח: מרוקו, עיראק, איראן, בוכרה, תימן ועוד.

בשנת תרע"ט בעקבות מלחמת העולם הראשונה שקע המוסד בחובות כספיים וכמעט הגיע לסגירה, בשל כך פנו מנהלי הת"ת לאגודת ישראל בבקשה שייקחו חסות על המוסד. אגודת ישראל הסכימה בתנאי שימונה רב דוקטור. לאחר שחכמי העדה הביעו התנגדות נחרצת, שלחה אגודת ישראל את הרב משה פרוש שינהל את הת"ת. עם בואו למקום שינה את שם הת"ת ל"בני ציון".^[1]

בהמשך עבר תלמוד התורה למבנה ברחוב דוד 5, בשכונת הבוכרים בירושלים. לתלמוד התורה נפתחו שני סניפים נוספים בנחלאות ובמושבה הגרמנית.

בצוות המוסד כיהנו המלמדים; יוסף חיים שרבאני, שלמה מערבי, שאול שרבאני, חיים שבילי, יעקב בלוי, יוסף מועלם, בנימין ג'רג'י, יצחק רוזנטל ועוד.