בנימין לאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין לאו
לידה 20 באוקטובר 1961 (בן 62)
תל אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקום פעילות ירושלים
השתייכות אורתודוקסיה מודרנית
מעסיק 929 - תנך ביחד עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים רב בית כנסת הרמב"ן; ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד; ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה; יו"ר אקים ישראל
רבותיו הרבנים יהודה עמיטל, אריה בינה, אהרן ליכטנשטיין, יואל בן נון.
אב נפתלי לאו-לביא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו (נולד בי' בחשוון ה'תשכ"ב, 20 באוקטובר 1961) הוא ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד. כיהן במשך 18 שנים כרב בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב לנפתלי לאו-לביא, ניצול השואה ואחיו של הרב ישראל מאיר לאו. אמו, ג'וּן, היא ילידת בריטניה, בת למשפחת אייזנמן-ברויאר. אחיו, עמיחי לאו-לביא, הוסמך כרב קונסרבטיבי[1], ומשמש כרב קהילה ליברלית בארצות הברית.

גדל ברמת גן ולמד בבית הספר סגולה בבני ברק ובישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. היה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא, למד בישיבת הר עציון, ושירת בצה"ל בחטיבת גולני.

סיים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד באוניברסיטה העברית, ותואר שני ודוקטורט באוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט, שנעשתה בהדרכתו של הרב פרופ' דניאל שפרבר, עוסקת בשיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף.

עם נישואיו לנועה בשנת 1985 עבר לקיבוץ סעד ושימש כמחנך בתיכון המשותף בקבוצת יבנה. בתוך כך השלים את לימודי הרבנות בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, ובשנת 1993 הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית לישראל[2]. בין השנים 1993–2000 שימש כרב קיבוץ סעד. במהלך שנים אלו יצא עם משפחתו לשליחות בת שנתיים בלונדון כרב תנועת בני עקיבא באירופה. כיהן כר"מ בישיבת הקיבוץ עין צורים למשך שנה אחת.

בשנים 1998–2012 לימד בבית מורשה בירושלים, וכיהן כראש בית המדרש לצידו של הרב ד"ר יהודה ברנדס. בשנת 2000 הקים את בית המדרש לנשים בבית מורשה ועמד בראשו במשך חמש שנים. בשנת 2005 הקים את בית המדרש לצדק חברתי בשיתוף עם ארגון במעגלי צדק (שהיה ממייסדיו) במגמה להכניס לשיח התורני סוגיות מתחומי החברה בישראל. פרסם מאמרים בכתב העת "אקדמות" בהוצאת בית מורשה.

בשנת 2000 עבר לגור בירושלים, והחל משנת 2002 שימש כרב קהילת רמב"ן בשכונת קטמון. בעבר שימש כרב בתי הספר הימלפרב ופלך בעיר. בשנת 2013 החל את עבודתו במכון הישראלי לדמוקרטיה כאחראי על פרויקט זכויות אדם ביהדות. במסגרת זו עסק בליווי מדיניות ציבורית במשרדי ממשלה ובארגונים חברתיים בתחומים הקשורים לפרויקט. הרצה בישיבה החילונית של בינ"ה. בשנת 2019 סיים את כהונתו כרב קהילת רמב"ן.

בין השנים 2007–2009 פרסם טור בימי שישי במוסף תרבות וספרות של עיתון "הארץ". הרב לאו הופיע במשך תשע שנים בימי שישי בערוץ הראשון בתוכנית פרשת שבוע יחד עם אבי רט.

בשנת 2014 זכה יחד עם אתי אנקרי בפרס הסובלנות הדתית מטעם מכון שכטר למדעי היהדות[3]. בשנת 2014 הקים הרב לאו את מיזם "929 - תנ"ך ביחד", מיזם לקריאה כלל-ישראלית של 929 פרקי התנ"ך מדי יום, ועומד מאז בראשו, כחלק מתפקידו כראש המיזם הוא הדריך שיעורים מכוונים לילדים ונוער וניהל מספר אירועים של המיזם בבית הנשיא. יוזם המיזם היה סגן שר החינוך, אבי וורצמן, ובסבב הראשון עמדה בראשות המיזם, לצד הרב לאו, העיתונאית גל גבאי[4].

ב-2018 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[5].

ב-20 ביוני 2021 בחרה האספה הכללית של אקים ישראל את הרב בני לאו לכהן כיו"ר העמותה[6].

פעילותו והשקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הלימוד שלו מבוססת על שילוב של עולם התורה הקלאסי עם עולם המחקר האקדמי, שילוב המתבטא בסדרת הספרים "חכמים" שכתב, שבה מחוברים המקורות התלמודיים להקשר ההיסטורי, ובשיעורי התנ"ך שהוא מעביר במסגרות שונות. הוא עוסק רבות בניסיון לקרב בין הציבור החילוני לדתי. הוא ביקר את חוסר ההישמעות לכללי הפסיקה ההלכתית של היהדות הקונסרבטיבית[7]. תוכנית ההלכה שהקים בבית מורשה יועדה לגברים ולנשים והתמקדה בשאלות של הלכה ומודרנה.

הרב לאו תובע מהציבור הדתי השתלבות אזרחית מלאה במדינת ישראל על כל מערכותיה. כתוצאה מהשקפה זו הוא תופס את "ההסדר" כמסגרת שנועדה ליחידים המצטיינים בלימוד התורה.

בתקופת ההתנתקות הופיע בפני חיילי צה"ל שעברו הכנה מנטלית לקראת הפינוי על מנת לשכנעם שלא לסרב פקודה, וכדי לתאר להם את השקפת עולמם של המתיישבים. זאת אף על פי שהתנגד לתוכנית וטען כי "תהליך קבלת ההחלטה של ראש הממשלה על ההתנתקות היה חד צדדי ולא דמוקרטי". בסרט וידאו שהוצג בפני החיילים הביע את השקפת עולמו במילים: "אני לא דתי בגלל שאני ציוני ואני לא ציוני בגלל שאני דתי. אני גם וגם, וזה מה שיוצר את כל התסבוכת הזו". את הנוער שפעל והפגין נגד התוכנית בדרכים בלתי חוקיות תיאר בדוא"ל ששלח ליונה גודמן, מזכ"ל בני עקיבא בעבר, כ"אוסף נערים ונערות מוסתים על ידי קומץ שחצנים, שאינם מהססים לפגוע ברקמת החיים של המדינה, מאיים להבעיר עלינו את הבית"[8]. בליל תשעה באב ה'תשע"ב (2012) חזר בו מהמילים. נמנה עם החותמים על העצומה המתנגדת לכל סוג של סרבנות פוליטית.

בפברואר 2012, כשהרב אלישיב אושפז בבית החולים ונאבק על חייו, פרסם הרב לאו בדף הפייסבוק שלו קריאה "להתפלל שהרב אלישיב ימצא שקט ומנוחה ויסתלק מכל ייסורי הגוף", בהסתמכו על דברי הגמרא במסכת נדרים ומקורות נוספים[9]. בעקבות הסערה שעוררו דבריו בכלי התקשורת החרדיים, אמר כי דבריו הוצאו מהקשרם וכי המסר בדבריו היה "לא לומר לקב"ה ולדרוש ממנו תעשה כך או אחרת, אלא תעשה הטוב בעיניך"[10].

בינואר 2013 ביקר את אגודת אפרת: ”האגודה לוחמת נגד כל סוגי ההפלות והופכת כל הפלה לרצח. ... במהלך המלחמה הזו נגרמים נזקים רבים לנשים, לזוגות ולמשפחות. מקרים שבהם ההלכה הסבירה הייתה מתירה הפלה אך העמדה הקתולית של אגודת אפרת משפיעה על דעת הקהל הדתי ואינה מאפשרת כל דיון ענייני בנושא.” בתגובה הכחישה האגודה כי אמרה אי פעם שהפלה היא רצח[11][12].

במאי 2013 כתב, על רקע פרשת נשות הכותל, שהתעטפות בטלית והנחת תפילין בידי נשים אינה איסור הלכתי ואף מוכרת מהמקורות, אך אין הוא תומך בשום הפגנה או הפגנה שכנגד ברחבת הכותל המערבי[13]. באותו חודש כתב בעניין מועמדות הרב דוד סתיו לרב הראשי לישראל: "הציונות הדתית הייתה אמורה להתמוגג מנחת ולשאת אותו על כפיים. אך כשהשלטון ניתן בידי רבנים - הקנאה והכבוד מעוורים את עיניהם ומחבלים במעשה ידי עצמם"[14].

בנובמבר 2014 קרא למאבק על זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית[15]. עם זאת, באוקטובר 2015 כתב כי אינו עולה להר הבית והוסיף: "אני בוער מכאב וכעס על אנשים שברגל גסה עולים להר כדי להראות שהם הריבון. גם אם יש כיפה על ראשם הם מחללי קודש באופן הנורא ביותר". עם זאת הדגיש כי האיסור לעלות להר הבית אינו רק הלכתי, אלא מונע גם משיקולים חברתיים ומדיניים[16].

באוגוסט 2014 תקף לאו את ארגון להב"ה שהפגין נגד חתונת ערבי ויהודיה. לדבריו, כדי לראות לאן תוביל פעילות הפגנתית מעין זאת: "ניתן לראות את השכנות שלנו - שמנהלות שלטון טרור דתי". הוא הוסיף כי להב"ה "מחבל במדינת ישראל, בחברה הישראלית, וגורם נזק איום ליחס של החברה הישראלית לתורה וליהדות"[17].

במרץ 2016 התבטא נגד החלטתו של ערוץ 20 לא לאפשר את שידוריו של דב אלבוים בערוץ במסגרת מיזם 929: "בעלי הערוץ משקפים בעיני יהדות חלולה של ספרי קודש ללא קדושה, של מעטפת חיצונית המתהדרת במורשת ומחללת את ערכי התורה הספוגה באחריות קפדנית לכבוד האדם באשר הוא". הוא כתב שהערוץ, כמו ענף תודעה יהודית של הרבנות הצבאית, מבטאים "יהדות בכוחניות"[18].

ביוני 2019 הנחה את טקס לווייתה של נחמה ריבלין[19].

נישואין חד-מיניים ונישואיים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2016, בעקבות פרסום סקר על התמיכה בנישואים אזרחיים, אמר שיהודים רבים "בוחרים בנתיבי מילוט מהרבנות רק בגלל ששוללים מהם את אפשרות הבחירה. פתיחת המסלול החלופי ישחרר את סיר הלחץ הזה ויחזיר הרבה צעירים יהודים לנישואים בדרכי אבותם [...] כל זה בלי לדבר על אותם רבבות שאינם יכולים להינשא ברבנות כלל ושעבורם נישואים אזרחיים הם הכרח"[20].

בעצרת שנערכה לאחר מצעד הגאווה בירושלים באוגוסט 2015 שבו נרצחה שירה בנקי, אמר לאו: "אף אחד, אף אחת, אסור לו לגור בארון. ארון זה מוות. (...) אנחנו צריכים לדאוג שאף ילד או ילדה, נער או נערה, גבר או אישה, לא יפחד לגור בבית פתוח ומלא חום. זו אחריות שלנו בשם התורה, בשם אלוהי ישראל, בשם העם שמבקש לחיות כאן על פני האדמה הזו"[21].

באוקטובר 2020 פרסם לאו מאמר שבו כתב שנישואים חד-מיניים הם עניין של בחירה אישית, קרא לקרובי המשפחה להשתתף בהם, והמליץ לזוגות חד-מיניים על הבאת ילדים, בנימוק שהרצון של כל אדם בזוגיות להביא חיים לעולם הוא טבע עמוק ועל כן אסור לדכא אותו. לדבריו בני זוג להט"בים וילדיהם צריכים להיות חברים בקהילה כמו כל אדם אחר[22]. רבנים ואחרים מתחו עליו ביקורת, בנימוק שהוא מנוגד להשקפת עולמה של היהדות[23], וכמה מזקני רבני הציונות הדתית, בהם הרב יעקב אריאל והרב חיים שטיינר, חתמו על מכתב מחאה תחת הכותרת "אין מקיפין בחילול השם"[24].

בינואר 2018 נכח זמן קצר בחתונה של גבר שעובד עמו והתחתן עם חברו לחיים, כדי לברך. הוא נימק זאת בכך שהוא רואה ערך בזוגיות כשלעצמה, אף בין בני אותו המין, וכי הבדידות מגדילה את הסיכוי שיתאבדו. עם זאת אמר שאין מקום לקידושין בין בני זוג מאותו המין[25].

השקפות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת ה-21, התנגד הרב לאו בחריפות להתמודדותן של הבית היהודי והאיחוד הלאומי – תקומה ברשימה משותפת עם מפלגת עוצמה יהודית של תלמידי הרב מאיר כהנא. הוא השווה את החוקים שביקש הרב כהנא לקדם לחוקי נירנברג שקדמו לשואה, והכריז שיילחם נגד הצבעה למפלגה המשותפת משום שהצבעה לה היא תמיכה בגזענות[26][27].

במרץ 2021, כיממה טרם הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הביע הרב לאו תמיכה ברשימת כחול לבן בראשות בני גנץ[28][29].

בספטמבר 2023 מתח ביקורת על אישים בציונות הדתית שתמכו בעמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח.[30]

דת ומדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתראיינו לעיתון דה מרקר במרץ 2021, התבטא הרב לאו נגד עירוב של הדת והפוליטיקה, ואמר: "אני בעד הפרדת דת ופוליטיקה. כל חוק שמנסים לחוקק כדי לחזק אלמנטים דתיים רק פוגע בדת. הדוגמה הטובה ביותר היא חוק החמץ - יותר אנשים אוכלים חמץ בגלל החוק. ביום שבו יחוקקו 'חוק יום הכיפורים', אנשים יתחילו לנסוע."[31]

התבטאות זו ממשיכה את הקו שביטא עשור קודם, בריאיון באתר וואלה במאי 2011, שם קבע כי "הרבנות הראשית היא גורם מפריע". לדבריו, קבוצה של פוליטיקאים מחליטה מי יהיה הרב הראשי או המקומי, כשלא בהכרח ישנם חיבור והתאמה לקהילות בשטח[32][33]. דברים מעין אלו אמר הרב לאו גם בערב יום הכיפורים 2013 בריאיון איתו בישראל היום[34].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב לאו נשוי לנועה (בתו של ידידיה כהן), סגנית ראש המדרשה במדרשת נשמת העומדת בראש תוכנית יועצות ההלכה במדרשה. לזוג שישה ילדים. בנם הבכור, ידידיה, הוא רב היישוב אלון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ממרן עד מרן, 2005, הוצאת ידיעות ספרים. הספר, המבוסס על עבודת הדוקטורט של הרב לאו, מנתח את שיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף. הספר נכתב בתיאום עם הרב ומקורביו, וקיבל את הסכמתו[35].
  • חכמים, סדרה בהוצאת בית מורשה, ספריית אלינר וידיעות ספרים. הסדרה עוסקת בניתוח דמויות התנאים ומשנתם, על פי סדר המשניות בפרקי אבות ומבקשת לקרוא בתורתם קריאת כיוון לתקופתנו. כרך א', העוסק בימי בית שני, יצא לאור בשנת 2006. כרך ב', "ימי יבנה עד מרד בר כוכבא", יצא לאור בשנת 2007. כרך ג', "ימי גליל", יצא לאור בשנת 2008. כרך ד', "ממשנה לתלמוד", יצא לאור בשנת 2011, כרך ה', "ראשית הישיבות בבל ובארץ ישראל", יצא לאור ב-2017.
  • אתנחתא – קריאות בפרשת השבוע (שני כרכים), יצא בשנת 2009 בהוצאת ידיעות ספרים. נערך מתוך הטור שלו בעיתון "הארץ".
  • ירמיהו – גורלו של חוזה, ידיעות ספרים, 2010
  • אסתר – קריאה במגילה – מביא מקורות היסטוריים מסביב למגילת אסתר ובונה את סיפור המגילה על פיהם. הוצאת ידיעות ספרים, 2011.
  • עושים סדר במשפחה – הגדה של פסח לילדים. הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
  • ישעיהו – כציפורים עפות, ביחד עם הרב יואל בן נון. הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
  • שמואל – בקודש חזיתיך, הוצאת ידיעות ספרים, 2014
  • שמונה נביאים – בעבותות אהבה, הוצאת ידיעות ספרים, 2016
  • תהילה – קריאה במזמורי תהילים, הוצאת ידיעות ספרים, 2017
  • שיבת ציון – כיונים אל ארובותיהם, הוצאת ידיעות ספרים, 2022
  • כל אחד ממקומו – מדריך ליהדות מעשית (עריכה משותפת עם יקיר שגב), הוצאת ידיעות ספרים, 2016

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי יהודה לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל יוסף לאו
 
משה חיים לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי לאו-לביאישראל מאיר לאויהושע הגר-לאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנימין (בני) לאו
 
עמיחי לאו-לביא
 
משה חיים לאו
 
דוד לאו
 
משה הגר-לאו
 
עידית איצקוביץ


אילן יוחסין של משפחת קרליבך


אלכסנדר זוסמן אדלר
 
חנה אדלר (בת אפרים פישל יואל)
 
יוסף צבי קרליבך
 
סילי קרליבך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסתר קרליבך (גר')
 
שלמה קרליבך (ליבק)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלה רוזנק
 
מרדכי יהודה רוזנק
 
הרטוויג נפתלי קרליבךשמשון קרליבךאפרים קרליבךוילהלם זאב (וילי) כהן
 
מרים כהן
 
צילי נויהאוז
 
ליאופולד נויהאוז (גר')עמנואל קרליבך
 
יוסף צבי קרליבך
 
אלכסנדר קרליבך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק צבי רוזנק
 
 
[א] אליהו חיים קרליבך (אנ')
 
שלמה קרליבךפליקס קרליבךעזריאל קרליבךאלכסנדר כהן (מהנדס)חיים כהןליאו כהןשלמה כהן-אברבנאליוליוס קרליבךשלמה קרליבך (משגיח)מרים גיליס-קרליבך
 
ג'וליוס קרליבך (גר')
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיכאל רוזנק
 
 
(לעץ משפחתה)
הדסה קרליבך (צר')
נשמה קרליבך
 
ליביה (בת פינחס קהתי)
 
יצחק אורי כהן
 
ידידיה כהן
 
 
אריאל כהן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבינועם רוזנק
 
שי פירון
 
ברוריה פירוןנועה לאו
 
בנימין לאו
 
 
 
  • מופיעים בעץ רק המפורסמים לבית משפחת קרליבך, אבות המשפחה או חוליה המקשרת בין דורות
  1. ^ אחיו התאום של שלמה קרליבך


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים ופרסומים של הרב לאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צביקה קליין, בן דודו של הרב הראשי הוסמך לרב קונסרבטיבי, באתר nrg
  2. ^ הרב בני לאו – ביוגרפיה, באתר בית הכנסת הרמב"ן
  3. ^ אתי אנקרי והרב בני לאו זכו בפרס עידוד הסובלנות, באתר "סרוגים", 24 בנובמבר 2014
  4. ^ מאחורי הקלעים - צוות 929, באתר מיזם 929 - תנ"ך ביחד
  5. ^ מקבלי תואר כבוד, באתר של אוניברסיטת בר-אילן
  6. ^ ברכות ליו"ר הנבחר של אקים – הרב ד"ר בני לאו, באתר אקים
  7. ^ הרב בני לאו, ההלכה הלכה לאיבוד – הכרות עם התנועה הקונסרבטיבית מתוך עיון בכתבי "ועד ההלכה", דעות 6, טבת תש"ס, דצמבר 1999, באתר נאמני תורה ועבודה
  8. ^ תמר רותם, מוכרחים לעצור, באתר הארץ, 2 ביוני 2005
  9. ^ יצחק רבינוביץ, כיכר השבת, ‏הרב בני לאו: "נתפלל שהרב אלישיב יסתלק מייסורי הגוף", באתר "סרוגים", 15 בפברואר 2012
  10. ^ אפי אברהם, ‏הרב לאו: לא אמרתי שאני מתפלל שהרב אלישיב ימות, באתר "סרוגים", 16 בפברואר 2012
  11. ^ סטאטוס בדף הפייסבוק שלו
  12. ^ יאיר אטינגר, הרב בני לאו נגד אגודת אפרת: "חסרת אחריות", באתר הארץ, 7 בינואר 2012
  13. ^ הרב בני לאו על נשות הכותל: התעטפות בטלית - מסורת עתיקה, באתר כיפה, 19 במאי 2013
  14. ^ עדו בן פורת, הרב בני לאו: מנגנון השמדה עצמית, באתר ערוץ 7, ‏27/05/13
  15. ^ יונתן אוריך, הרב לאו: להיאבק על הזכות להתפלל בהר הבית, באתר nrg‏, 16 בנובמבר 2014.
  16. ^ סטטוס בפרופיל האישי של הרב בני לאו ברשת החברתית פייסבוק; גיל קלנר, ‏הרב בני לאו: "האיסור לעלות להר הבית - פסיקה פוליטית", באתר "סרוגים", 18 באוקטובר 2015
  17. ^ חנן גרינווד, הרב בני לאו: ארגון להב"ה מעוניין להשליט משטר טרור דתי, באתר כיפה, ‏17 באוגוסט 2014
  18. ^ סטטוס בפרופיל הפייסבוק האישי של בני לאו ברשת הפייסבוק; גיא עזרא, הרב לאו במתקפה חריפה: למה אני מתנגד לערוץ 20, סרוגים, 06.03.16
  19. ^ יפעת אריאלי, שידור חי מלוויתה של נחמה ריבלין, באתר בלב החדשות, ‏2019-06-05
  20. ^ הרב בני לאו: נישואין אזרחיים - הכרח שהתעלמות ממנו אינה מתקבלת על הדעת, באתר כיפה, י"ח אב תשע"ו, 22/08/2016
  21. ^ הרב בני לאו: אי אפשר לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה, באתר כיפה, ‏2015-08-02
  22. ^ הרב בני לאו, "לא טוב היות האדם לבדו" זוגיות ומשפחה לבני ובנות הקהילה הלהט"בית, באתר www.facebook.com, ‏10/10/2020
  23. ^ הרב שמואל אליהו, בחירה חופשית בדרך של הרב בני לאו או של אלוקים, באתר ערוץ 7, ‏13/10/20;
    הרב שאול דוד בוצ'קו, בין האדם לאלוקיו, באתר ערוץ 7, ‏18/10/20;
    הרב בנימין טבדי, מי רוצה לצאת ממצרים? תגובה לרב בני לאו, באתר ערוץ 7, ‏14/10/20;
    ד"ר רינה אזולאי, כמה מילים על התמודדות ההומואים הדתיים- תגובה למאמרו של הרב בני לאו, באתר כיפה, ‏12/10/20;
    מכבסת המילים לא תעזור/תגובה לרב בני לאו, באתר סרוגים, ‏12/10/20
  24. ^ אריה יואלי, ‏זקני הרבנים במחאה נגד הרב בני לאו: "הזדעזענו מחילול השם", באתר "סרוגים", 29 באוקטובר 2020
  25. ^ משה ויסטוך, ‏מדוע השתתפתי בחתונת הומואים: הרב לאו מסביר, באתר כיפה, 21 בינואר, 2018
  26. ^ ג'רוזלם פוסט, ‏הרב בני לאו תקף בבית הכנסת: "הצבעה לבית היהודי היא הצבעה לגזענות", באתר מעריב אונליין, 24 בפברואר 2019
  27. ^ בני לאו, בין יהדות לגזענות, באתר מקור ראשון, ‏כ"ז באדר א' תשע"ט
  28. ^ חדשות כיפה, ‏הרב בני לאו מפרסם למי יצביע: "חצי יובל נמנעתי כמעט לגמרי משייכות פוליטית", באתר כיפה, 22 במרץ, 2021 9:29
  29. ^ ערוץ 7, רב קהילת רמב"ן לשעבר ומייסד מיזם 929 מביע תמיכה בבני גנץ: "איש מדינה שמעמיד את עצמו לטובתה. 40 שנה הוא ער כשכולנו ישנים", באתר ערוץ 7, 22 במרץ 2021
  30. ^ בני לאו, ‏הרב בני לאו לחבריו הרבנים: "אבדה לכם הבושה?", באתר "סרוגים", 22 בספטמבר 2023
  31. ^ אתר למנויים בלבד רותם שטרקמן, "מה, אתם פסיכים? בשביל זה הקמנו את המדינה", באתר TheMarker‏, 19 במרץ 2021
  32. ^ מוטי לוי‏, הרב בני לאו: "הרבנות הראשית היא גורם מפריע", באתר וואלה!‏, 9 במאי 2011
  33. ^ הרב בני לאו קורא לצמצם את החקיקה הדתית ולהרחיק פוליטיקאים הדת, באתר Hiddush
  34. ^ הדת צריכה להשתחרר מהפוליטיקה, באתר ישראל היום
  35. ^ שלמה דשן, דמותו האניגמטית, באתר הארץ, 1 בינואר 2006