בן הכט (אוניית מעפילים)
בן הכט (או אבריל) הייתה אוניית מעפילים שאורגנה על ידי אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, מהבודדות שלא על ידי אנשי המוסד לעלייה ב' לאחר מלחמת העולם השנייה. נקראה על שם הסופר היהודי האמריקאי בן הכט, אשר הכנסות מחזהו המצליח "דגל נולד"[1] הוקדשו ל"הליגה האמריקנית למען ארץ ישראל חופשית" (שמה המקורי באנגלית: "American League For a Free Palestine") של הלל קוק, אשר מימנה את רכישת האונייה. לאחר סיום המנדט הבריטי הוכנסה האונייה לשירות בחיל הים ושמה הוסב לאח"י מעוז ק-24.
תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ארגוסי" - בבעלות פרטית ובשירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונייה נבנתה בשנת 1931 בגרמניה כיאכטה במספנות חברת "קרופ" (בגרמנית: Krupp) כיאכטה פרטית, בעלת תפוסה של 800 טון, ונקראה בשם "ארגוסי" ("Argosy“). במהלך מלחמת האזרחים בספרד היא שימשה את הרפובלקנים להברחת נשק. היא נמכרה לצי האמריקאי ב-1942 (בו נקראה: USS Cythera PY31)[2], ושימשה בין השאר לניסויים של גילוי צוללות בעזרת סונאר[3].
"אבריל" - "בן הכט"[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכישה והכנה להפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1946 נרכשה האונייה מעודפי צי ארצות הברית שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, על ידי הלל קוק שנודע גם בשם פיטר ברגסון, ועל שמו גם נקראה קבוצת ברגסון - קבוצת פעילים רוויזיוניסטים בארצות הברית[4]. התרומות שנאספו הועברו לרוכשים על ידי "הועד העברי לשחרור לאומי" (באנגלית: "The Hebrew Committee of National Liberation"). הרכישה התבצעה באמצעות חברת "TYRE SHIPPING CO" חברה ניו יורקית בבעלות אלכסנדר וילף, שהיה סגן יושב ראש "הליגה האמריקנית למען ארץ ישראל חופשית"[5]. הסכום הנדרש לרכישה נאסף על ידי הליגה אצל נדבנים, וכן מהכנסות המחזה של בן הכט בשם "דגל נולד" ("A flag is born")[6][7]. שמה כאשר נרכשה היה "אבריל" ("Abril").
ב-27 בדצמבר 1946 היא הפליגה דרך האוקיינוס האטלנטי לצרפת, כשהיא נושאת דגל של הונדורס. בפורט דה בוק היא הוסבה לקליטת מעפילים. רב החובל היה הרי הרשקוביץ, יהודי אמריקאי שהתנדב לעזור למפעל ההעפלה. לצדו צוות של 24 ימאים, בהם כעשרה יהודים מתנדבים, ושני נורווגים בעלי אזרחות אמריקאית. בספינה הוקמה "מפקדה" ובה שמונה חברים: מפקד הספינה, מפקד צבאי – אחראי על הקשר עם הבריטים במקרה עימות, "מקשר", מעין שר החוץ, שתפקידו קיום הקשר עם אנשי הצוות האמריקאים, מפקד חוליית שירותים (Quartermaster) לטיפול באספקה, אחראי ניקיון, אחראי על החלפת משמרות וחלוקת הזמן ורופא. מלווי האונייה מטעם המוסד לעלייה ב' היו אנשי הפלי"ם: שמחה ברלין ומשה שוורץ.
האונייה היא אחת מתוך 10 אוניות המעפילים המכונות "האוניות האמריקאיות" של מפעל ההעפלה – אוניות שנרכשו בארצות הברית/קנדה ואשר גודלן יחסית לספינות שנרכשו באירופה אפשר שינוי משמעותי בהיקף ההעפלה אחרי מלה"ע[8] (מורי גרינפילד – מתנדב באחת מהן – כתב עליהן ספר בשם "הצי הסודי של היהודים").
המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המעפילים נאספו על ידי אנשי המוסד לעלייה ב'. חלקם שהו קודם במחנות פליטים באזור האמריקאי של גרמניה, והם יצאו באופן גלוי ממינכן דרך קרלסרוהה, באישור הצבא האמריקאי והצירות הצרפתית בפרנקפורט. בליל 23–24 בפברואר 1947, חצו 535 מהם את הגבול הצרפתי ליד קל (Kehl). הם הוסעו ברכבת לגרנובל לשם הגיעו ב-24 בפברואר. 10 מהם נמלטו ולא הפליגו. 4 אחרים נשארו לטיפול רפואי. 45 מעפילים נאספו בגרנובל בעת שהותה של הקבוצה. 40 הגיעו ישירות לנמל פורט דה בוק. לפני ההפלגה כונסו יחד, שרו את התקווה ואת המנון בית"ר, והשמיעו ברכות לשלטונות הצרפתיים, ובחצות יצאו לנמל.
ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונייה הפליגה ב–1 במרץ 1947 בשעה 16:00 מצרפת. על פי העיתון "דבר" על סיפונה הפליגו כ-599 מעפילים: 385 גברים, 194 נשים ו-20 ילדים[9]. האונייה התגלתה על ידי כוחות צבא בריטים בשבת, 8 במרץ[10]. בשעה 10:00 חגו מעל הספינה שני מטוסים בריטים. ב-11:00 הגיעו שתי משחתות בריטיות שנצמדו לספינה משני צדיה, במרחק 50 מייל מהחוף. צוות הספינה החליט להתעלם מהמשחתות ומהקריאות ברמקול לכניעה. כוונתו הייתה להמתין במים בינלאומיים עד לרדת החשיכה, ולהפליג במהירות אל החוף. בשעה 17:30 הצטרפו משחתת נוספת ופריגטה.
בשעה 16:30, במרחק כ-13 מייל מהחוף, נחסמה דרכה על ידי שתי המשחתות. כ-100 חיילים בריטים מצוידים בנשק, רימוני גז מדמיע, אלות וכידונים, קפצו אל הסיפון. חלקם החזיקו זרנוקי מים. לא הייתה התנגדות של ממש מצד המעפילים. בשעה 19:30 הובאה הספינה לנמל חיפה.
ב-10 במרץ 1947 דווח בעיתון "דבר" כי המעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין ביום הקודם[9]. על פי העיתון "דבר", עם הצטרפותם של מעפילי האונייה עלה מספר המעפילים בקפריסין למעל 10,000, המספר המקסימלי שנקבע למחנות[11].
כ-20 בני אדם, מצוות הימאים והמלווים, נעצרו על ידי הבריטים בכלא עכו[12][13]. וכן הוחזקו במעצר שלושה מנוסעי האונייה שהוצגו כעיתונאים;[14] שניים מהם גורשו לאחר מספר ימי מעצר, והשלישית המתינה בכלא לקבלת רישיון עלייה[15]. ב-30 במרץ, לאחר התערבות דיפלומטית, גורשו הימאים אזרחי ארצות הברית לארצם.
ממשלת המנדט החרימה את האונייה, לאחר הליך משפטי[16].
הסופר בן הכט הודיע בתגובה לגירוש המעפילים לקפריסין, שהוא כותב עוד הצגה שהכנסותיה יוקדשו למימון אוניית מעפילים נוספת[17].
בחיל הים הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
 | |
| אח"י מעוז (ק-24) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | קורבטה, |
| צי | חיל הים הישראלי, מקודם צי ארצות הברית |
| דגל הצי |
 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Krupp Germania Werft |
| הושקה | 1931 |
| תקופת הפעילות | ספטמבר 1948 – 2010. (כ־61 שנים) |
| אחריתה | נמכרה ושימשה להובלת תיירים באיטליה. עומדת למכירה בנמל נאפולי, 2010 |
| מלחמות וקרבות |
 מלחמת העצמאות |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 1.050 טון |
| אורך | 71.5 מטר |
| רוחב | 9.15 מטר |
| שוקע | 3.14 |
| מהירות | מרבית 18 קשר. |
| גודל הצוות | 70 ימאים וקצינים |
| טווח שיוט | 3,000 מיל ימי |
| הנעה | 2 מנועי דיזל-חשמל, 1,200 כוח סוס |
| צורת הנעה | מדחף יחיד |
לאחר עזיבת הבריטים, שופצה אוניית המעפילים ובספטמבר 1948 הוכנסה לשירות בחיל הים הישראלי מפקדה היה מילה ברנר וניתן השם אח"י מעוז ק-24[18].
מפקדים וצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקד הראשון היה מילה ברנר סגנו היה יוסף אלמוג. המפקד השני היה רס"ן אולי וצלר ואחריו נפתלי רוזן ויצחק דביר.
הצוות כלל 70 ימאים לוחמים. מהם אלחוטנית מיכל דוניה שהחליפה בסוף אוקטובר 1948 אלחוטן שחלה. מילאה את תפקידה בצורה מעולה על אף התנאים הקשים. לאחר שחרורה נישאה ב-15 בדצמבר 1949 למפקד האנייה מילה ברנר.
פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיבוע אל-אמיר פארוק - באוקטובר 1948 נשאה את סירות הנפץ של החבלנים הימיים בפיקודו של יוחאי בן-נון להטבעת אניית הדגל המצרית האמיר פארוק.
הצלת ספינת העולים נרקיס - ב-11 בנובמבר 1948 יצאה הספינה 'נרקיס' מחוף ליד פמגוסטה עם מעפילים ממחנות המעצר בקפריסין שהבריטים מנעו את עלייתם. בעת היציאה איבדה את העוגן היחיד שהיה לה. מזג האוויר הפך לסערה דרומית מערבית המים חדרו לחדר המכונות והמנוע נדם. הספינה נסחפה מזרחה. האלחוטן שידר קריאת אזעקה.
המעוז בפיקודו של מילה ברנר סיירה בדרום החוף של ישראל בצהרי 12 בנובמבר הוזעקה להצלת ה"נרקיס". המעוז פנתה בכל המהירות ובבוקר 13 בנובמבר גילתה את ה"נרקיס" בקרבת החוף הסורי. ההתקרבות והעברת חבל הגרירה היוו ימאות מסובכת בגלים החזקים. בהתחלת הגרירה ניתק החבל וברנר חזר על הביצוע עד שהצליח להרחיק את ה'נרקיס' מהחוף ולמשוך אותה לנמל חיפה[19].
מפקדי האוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| רב-סרן | תקופת תפקוד כמפקד הספינה | הערות | תמונה |
| הרי הרשקוביץ | 1946 | בהעפלה | |
| מילה ברנר | 1948 |  | |
| אולי וצלר |  | ||
| נפתלי רוזן |  | ||
| יצחק דביר |  |
בשירות אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אח"י מעוז שירתה בחיל הים עד שנת 1955 ואז נמכרה לחברה איטלקית, ושימשה במשך שנים רבות כמעבורת במפרץ נאפולי. כיום הספינה עדיין בשירות פעיל כיאכטה תחת השם "Santa Maria Del Mare" ונושאת דגל איטלקי. גוף האוניה עבר שינויים[20].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (USS Cythera (PY-31))
- ספינה עמדה להטרף, 'חיל הים' פברואר 1949, עמ' 12–13.
- חיים לזר, "אנית המעפילים 'בן-הכט'", מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים, ח (תשנ"ה), עמ' 5–17.
- הירש גודמן ושלמה מן, חיל הים מתוך צה"ל בחילו "אנציקלופדיה לצבא וביטחון", הוצאת רביבים, 1982 עמ' 36, 46-43.
- יהודה ואלך (עורך), אטלס כרטא לתולדות ה"הגנה", ירושלים: הוצאת כרטא, 1991, עמ' 83.
- ראובן אהרני, מֻטּוֹת תֹּרֶן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה, המרכז לתולדות כוח המגן ה'הגנה' ע"ש ישראל גלילי, תשנ"ח 1997, עמ' 22–23.
- דניאלה רן, מילה ברנר הוצאת מערכת קיבוץ דליה, 2002, עמ' 70–76.
- שי חורב, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ: ההעפלה הרביזיוניסטית והאזרחית ביבשה ובים, חיפה: דוכיפת, תשע"ב 2012, עמ' 187–191.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפור הפלגת 'בן הכט', באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
- בן הכט, באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים
- תיקי זיהוי אישיים של מעפילי האוניה "בן הכט" באתר ארכיון המדינה
- ילדים מ"בן הכט" במחנה המעצר בקפריסין, באתר infocenters
- משה גורמן ואריה בן-אלי, ספינה עמדה להטרף, "חיל הים" ח' שבט תש"ט, עמ' 12.
- רן בר-יעקב, "דגל נולד" בימי מאבק, עת-מול 244, פברואר 2016
- חומר סרוק באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל:
- האניה בן הכט (אבריל) - קטעי עיתונים ופרסומים (כולל מהשנים 1949–1953, 1985, 2001, 2007), ארכיון עלייה ב', תיק כ 6 - 5/ 21
- דו"ח של ערי ז'בוטינסקי על הפלגת "בן-הכט", 10.3.1947, ארכיון ראובן הכט, מדור עלייה ב', תיק פ 124 - 7/ 4
- אנית המעפילים "בן-הכט" (אבריל), ארכיון מטה אצ"ל לגולה, תיק כ 18 - 4/ 5
- פריטים מאוסף התצלומים (רשימת תוצאות חיפוש לפי השאילתה: "בן-הכט", עם מילות המפתח: "העפלה", "קפריסין גירוש")
- The Voyage of The Ben Hecht The Bergson Group, The David S. Wyman Institute for Holocaust studies.
קישורים לפעילות באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבה בנייה מחדש של היאכטה סנטה מריה דל מארה 16 בדצמבר 2009.
- SANTA MARIA DEL MARE MYSHIPS.ORG 2011
- SUPERYACHT TIMES price 1,750,000
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ י. יציב, נולד דגל, דבר, 15 בנובמבר 1946
- ^ Dictionary of American Naval Fighting Ships, V. 4: L-M, page 682
- ^ Research Analysis Group, Physics of sound in the sea, page 366
- ^ ראו: על קבוצת ברגסון, באתר יד ושם.
- ^ ראו: בנימין יפה, לדמותה של קבוצת ברגסון, דבר, 26 בדצמבר 1946
- ^ ראו: על המחזה "A flag is born".
- ^ ראו: תמונות סביב "דגל נולד".
- ^ על חשיבות "האוניות האמריקאיות" במפעל ההעפלה ראו: מח"ל בהעפלה, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
- ^ 1 2 המעפילים גורשו, דבר, 10 במרץ 1947
- ^ ראו: נתפסה אנית מעפילים, דבר, 9 במרץ 1947.
- ^ 10832 מעפילים בגלות קפריסין, דבר, 11 במרץ 1947.
- ^ נאשמים בניהוג אנית המעפילים, דבר, 11 במרץ 1947.
- ^ עובדי אבריל נשארו במעצר, דבר, 18 במרץ 1947.
- ^ צו על תנאי, דבר, 17 במרץ 1947.
- ^ עולים, דבר, 21 במרץ 1947.
- ^ דרישה להחרים את ספינות המעפילים, דבר, 3 בספטמבר 1947.
- ^ בנימין יפה, על החתירה תחת התנועה הציונית, דבר, 16 באפריל 1947.
- ^ ראו: על אח"י מעוז ק-24, בשירות חיל הים, באתר חיל הים.
- ^ דניאלה רן, מילה ברנר עמ' 90-87.
- ^ סנטה מאריה דל מארה באתר Boat International.com
_1939.jpg)
