בית לותר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית לותר
Augusteum und Lutherhaus Wittenberg
בית לותר בוויטנברג
בית לותר בוויטנברג
בית לותר בוויטנברג
אתר מורשת עולמית
אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 4, 6
חלק מתוך אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
סוג מוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ויטנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מידות
שטח 0.16 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°51′51″N 12°39′09″E / 51.8642°N 12.6525°E / 51.8642; 12.6525
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית לותרגרמנית: Lutherhaus) הוא מבנה מוזיאון בעיר ויטנברג במדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה, המשמש כאנדרטת הנצחה לרפורמטור מרטין לותר. הבניין נבנה ב-1504 כחלק מאוניברסיטת האלה-ויטנברג, והיה ביתו של מרטין לותר במשך רוב חייו הבוגרים ואתר משמעותי בתולדות הרפורמציה הפרוטסטנטית. לותר התגורר כאן כשכתב את 95 התזות שלו.

האוגוסטום (Augusteum) הוא הרחבה לבניין המקורי שנבנה לאחר מותו של לותר כדי לאכלס סמינר לכמרים פרוטסטנטיים (שפעל עד 2012) וספרייה שעדיין קיימת. שער הכניסה של האוגוסטום מוביל לחצר פנימית, בה היה בעבר הגן הבוטני של האוניברסיטה, ואל ביתו לשעבר של מרטין לותר. כיום שוכן בבניין המוזיאון לתולדות הרפורמציה ובאוספיו הנרחבים תמונות, כתבים ומוצגים מתקופת הרפורמציה. שני המבנים הוכרזו ב-1996 כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו, חלק מהאתר אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג.

האוגוסטום
הסלון של לותר בבניין

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פתיחת האוניברסיטה בשנת 1503 קיבלו הנזירים של מסדר הנזירים האוגוסטינים (.O.S.A) מסקסוניה אדמות שהיו שייכות בעבר לבית החולים הייליגגייסט (Heiliggeisthospital, "בית החולים של רוח הקודש") שנמצא בסמוך לשער אלסטר (Elstertor). שם הם החלו בבניית קלויסטר, המכונה "המנזר השחור" (Schwarze Kloster) בגלל צבע גלימות הנזירים, שהיה אמור להיות בית מגורים ואקדמיה לאוגוסטינים שלומדים בוויטנברג.[1] בשנת 1507, לאחר הסמכתו ככומר במנזר בארפורט, נשלח מרטין לותר על ידי ראש מסדר האוגוסטינים, יוהאן פון שטאופיץ (Johann von Staupitz), להמשיך את לימודיו במנזר החדש בוויטנברג, והוא התמקם בתא בפינה הדרומית-מערבית של המנזר החדש. בשנת 1512 סיים את לימודיו כדוקטור לתאולוגיה והיה חלק מהפקולטה התאולוגית של אוניברסיטת ויטנברג, בעל תפקיד רשמי של דוקטור לתנ"ך (Professur für Bibelerklärung). הוא החל לפתח ולהטיף לעיקרי היסוד של הרפורמציה הפרוטסטנטית ופרסם את 95 התזות שלו בזמן שלימד כאן.

לותר התגורר עם האוגוסטינים במנזר השחור עד 1521, אז נאלץ להסתתר בטירת וארטבורג עקב מתחים פוליטיים סביב הרפורמציה הפרוטסטנטית שלו. כאשר התחזקה מלחמת האיכרים הגרמנית, ננטשו חלקים מאוניברסיטת ויטנברג, כולל המנזר. בשנת 1524, לאחר שחזר לותר לוויטנברג, העניק הנסיך הבוחר מסקסוניה את בתי המגורים הריקים של המנזר השחור למשפחת לותר, שם התגורר עד למותו בשנת 1546. כאן התחיל מרטין לותר החל משנת 1531 את השיחות שלו עם תלמידיו שהתפרסמו לאחר מותו כ"שיחות השולחן" (Tischreden). לותר לימד וכתב לאורך כל תקופתו שם, כולל תיקונים רבים בתרגום התנ"ך שלו. הוא גם הרחיב והוסיף את לותר, ובמיוחד בנה את קתריננפורטל (Katharinenportal), כניסה מגולפת שהייתה מתנת יום הולדת לאשתו.

לאחר מותו של לותר באייסלבן, נמכר בית לותר לאוניברסיטה בשנת 1564 על ידי יורשיו. בתוך שנה החלו שיפוצים גדולים שהפכו את בית לותר לפנימייה. התווסף גרם המדרגות הלולייני החיצוני המרשים, חדר האוכל קיבל תקרה מקומרת חדשה, והאולם הגדול, שהיה אולם ההרצאות של לותר, שופץ. הסלון המכונה לותרשטובה (Lutherstube, "הסלון של לותר"), נותר כשהיה, אם כי הוא שימש לעיתים קרובות לאירוח אורחים חשובים.

בשנת 1760, ויטנברג הותקפה על ידי אוסטריה במהלך מלחמת שבע השנים, ובניינים חשובים רבים, במיוחד כנסיית הטירה (שלוסקירכה, כנסיית העיר), נפגעו קשות. אף על פי שבית לותר שרד וספג נזק מינימלי בלבד, זו הייתה תחילתה של תקופת הידרדרות. בין השנים 1761–1813 הוא שימש כבית חולים צבאי, במיוחד בשל המלחמות הנפוליאוניות. לאחר מכן הוא נמסר לסמינר המלכותי (Königliche Predigerseminar), מאחר שאוניברסיטת ויטנברג פורקה והפכה לחלק מאוניברסיטת האלה-ויטנברג. עם זאת, הקיסרות לא הצליחה להשתמש בבניין, והוא הפך לבית ספר חינם לעניים והמשיך להידרדר. לבסוף, המצב האיום של הבניין הפך ליותר מדי גרוע מכדי שאפשר היה להתעלם ממנו, ופרידריך אוגוסט שטילר נשכר לשיקום ובנייה מחדש של בית לותר בין השנים 1853 ל-1856.[1] למעט כמה תיקונים קלים וחפירות מסוימות, הבניין והשטח נשארו כפי ששטילר סיים לשפץ אותם.

אוגוסטום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוגוסטום הוא הרחבה לבית לותר שהוזמנה על ידי אוגוסט הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה בשנת 1564 כספרייה, אם כי העבודה בפועל לא החלה עד 1579 בהנחייתו של הנס אירמיש (Hans Irmisch). הבניין היה מוכן לשימוש בשנת 1598, אז הועברה לשם ספריית האוניברסיטה מהטירה הסמוכה. בשנת 1686 התווסף אולם להצגת אנטומיה (Theatrum Anatomicum). בעקבותיו, בשנת 1736, הוקם מוזיאון בשם אנטומיקום (Anatomicum), שהיה למעשה אוסף של דגימות מוכנות ומוזרויות אנטומיות, שרובן מתנות מאוגוסט השלישי, מלך פולין.

האוגוסטום המשיך לצבור חשיבות לאוניברסיטה ולעיר ויטנברג. אוספים ספרותיים נוספים נוספו והביאו את האוסף הכולל ל-16,000 ספרים באמצע המאה ה-18. נוספה גלריה של הנסיכים הבוחרים של סקסוניה, כולל תרשימי יוחסין למלכי דנמרק, בראונשוויג וברנדנבורג. עוד נוספו חדרי סטודנטים ומשרדים רבים החל משנת 1725.

גם האוגוסטום הושפע מהידרדרות של בית לותר, אם כי לא באותה מידה. זה היה חלק מבית החולים הצבאי במהלך מלחמת שבע השנים, ובשלב מסוים שימש כממגורה. עם זאת, הוא יכול היה לשמש כחלק מהסמינר המלכותי, בניגוד לבית לותר, וכך נחסכה ממנו מרבית ההידרדרות. הוא המשיך לפעול לאורך המאה ה-19 כמדרשה, ושימש גם כדי להגן על הארכיונים מכנסיית הטירה, שכמעט נהרסה במהלך מלחמת שבע השנים. הוא שימש עד 2012 כסמינר לותרני והיה שייך לארגון הגג של הכנסיות הפרוטסטנטיות בגרמניה (Evangelische Kirche in Deutschland). ב-2017 עבר המבנה לידי מדינת סקסוניה-אנהלט בתמורה למסירת כנסיית הטירה לארגון הגג של הכנסיות הפרוטסטנטיות בגרמניה.

מוזיאון בית לותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השיפוץ של שטילר, התקבלה ההחלטה לפתוח מוזיאון בבית לותר המתעד את הרפורמציה ואת חייו של לותר. התערוכות הראשונות נפתחו לקהל בשנת 1883, והיו מוגבלות בעיקר לקומה השנייה, בעיקר סלון לותר. החל משנת 1911 התרחב המוזיאון בהדרגה לכל הבניין. לציון 500 שנה להולדתו של מרטין לותר, ובמלאת 100 שנה להקמת המוזיאון, נערכו הרחבות ושיפוצים גדולים בשנת 1983. בשנת 2002 הושלם אזור כניסה חדש שתוכנן על ידי חברת האדריכלות פיץ והוה (Pitz & Hoh) מברלין. סגנונו המודרני מאוד תוכנן, כלשונם של האדריכלים, לאפשר "לתפקוד ולהיסטוריה להיראות ניצבים זה מול זה",[2] וזכה בפרס האדריכלות של מדינת סקסוניה-אנהלט.

בית לותר הוא כיום המוזיאון הגדול בעולם הקשור לרפורמציה.[3] הוא מכיל חפצים מקוריים רבים מחייו של לותר, כולל דוכן המטיף שלו מהכנסייה העירונית של ויטנברג, גלימת הנזיר שלו, כמה ציורים של לוקאס קראנאך האב, וספרי תנ"ך וביבליה רבים, קונטרסים, וכתבי יד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית לותר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 History of the Luther House’s architecture
  2. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  3. ^ "Stiftung Luthergedenkstätten in Sachsen-Anhalt". אורכב מ-המקור ב-4 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)