בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית
 | ||||
.jpg) | ||||
| מאפיינים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שטח שיפוט |
| |||
| מדינה |
 ארצות הברית | |||
| ערכאה מעל | בית המשפט העליון של ארצות הברית | |||
| היסטוריה | ||||
| תקופת הפעילות | 1891–הווה (כ־133 שנים) | |||
| שופטים | ||||
| מספר שופטים | 29 | |||
| גאוגרפיה | ||||
| כתובת | סן פרנסיסקו, קליפורניה | |||
 | ||||
בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית הוא אחד מבתי המשפט לערעורים במערכת בתי המשפט הפדרלית של ארצות הברית.
בית המשפט התשיעי הוא אחד מ-12 בתי משפט הפדרליים לערעורים אשר סמכותם מתוחמת על פי קריטריון גאוגרפי – כלומר שהם מוסמכים לדון בערעורים בזכות על פסקי דין של בתי משפט פדרליים מחוזיים במדינות וטריטוריות ספציפיות של ארצות הברית. מביניהם, הוא הגדול ביותר מבחינת היקף שטחי השיפוט שלו כמו גם מבחינת מספר שופטיו: הוא דן בערעורים על פסקי דין מתשע מדינות במערב ארצות הברית ובנוסף משתי טריטוריות שלה, ומוקצים לו 29 תקני שופטים (נכון ל-2017). ככזה יש לבית המשפט התשיעי השפעה רבה ביותר על החיים בארצות הברית.
שטחי השיפוט של בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית המשפט התשיעי הוקם על ידי הקונגרס בשנת 1891 וניתן בידו השיפוט על שש מדינות. שטחי שיפוטו הלכו והתרחבו על פי החלטות הקונגרס כפי שבאו לידי ביטוי בחקיקתו, כמתואר להלן:
- 1891 (הקמת בית המשפט) – סמכות על מדינות קליפורניה, איידהו, מונטנה, נבדה, אורגון ווושינגטון
- הוספת שטחי שיפוט:
- 1900 – הוואי (באותה עת טריטוריה)
- 1912 – אריזונה
- 1948 – אלסקה (באותה עת טריטוריה)
- 1951 – גואם (טריטוריה)
- 1977 – איי מריאנה הצפוניים (טריטוריה)
הרחבת שטחי השיפוט של בית המשפט נבעה ממיקומו במערב ארצות הברית – אזור אשר מספר תושביו והמדינות שבו הלך ועלה בשלהי המאה ה-19 ובמאה העשרים, יותר מאשר בכל חלק אחר של ארצות הברית. בעת הקמתו השתרע שיפוטו של בית המשפט על 3.3% מאוכלוסיית ארצות הברית. בשנת 2009 כבר עלה שיעור זה ל-19.72% מאוכלוסייתה.
בית המשפט התשיעי היה מוסמך לדון גם בערעורים על פסקי הדין של בית המשפט הפדרלי לסין במהלך שנות קיומו (1906–1943).[1]
המשמעות של היקף שטח שיפוט בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח השיפוט הגאוגרפי הרחב של בית המשפט משתרע על פני אזורים עירוניים צפופים כמו גם על אזורים כפריים המיושבים באופן דליל יחסית, ועל כן אופי העניינים הנדון בפניו הוא מגוון מאוד.
תוצאה נוספת הנובעת ממספר שופטיו של בית המשפט היא חוסר יכולתו לדון במשפטים בהרכב מלא של כל שופטיו (en banc) – הליך נדיר יחסית השמור לדיון במקרים בעלי חשיבות מיוחדת ומיועד לקבוע הלכות אחידות של בית המשפט. במקום זאת מתכנס בית המשפט במקרים מיוחדים לדיון בהרכבים של עד 11 שופטים. ממצב זה נובעת האפשרות שהרכבים רחבים של בית המשפט יפסקו פסיקות מנוגדות ביחס לעניינים דומים.
ניסיונות לחלוקת שטח שיפוט בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-1993 נעשו מספר ניסיונות להביא לחלוקת שטח השיפוט של בית המשפט התשיעי בינו לבין בית משפט פדרלי חדש לערעורים. עד כה לא הגיעה אף אחת מהצעות אלו לכלל מימוש.
בדצמבר 1998 הקים הקונגרס ועדה לבחינת חלוקת בית המשפט, בעקבות הצעת חוק שעברה בסנאט שקראה לפיצולו אך נתקעה בבית הנבחרים. הוועדה ייעצה לא לפצל את בית המשפט, ותחת זאת להקים שלושה יחידות משנה בבית המשפט, שיקלו על עבודתו.[2] ההצעה לא קודמה.
במרץ 2007 העידו שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית אנתוני קנדי וקלרנס תומאס בפני ועדה של בית הנבחרים האמריקאי כי מוסכם בין שופטי בית המשפט עליון כי שטח השיפוט של בית המשפט הוא גדול מידי ומן הראוי שיחולק.[3]
מרבית ההצעות קוראות לחלוקת בית המשפט לשניים: בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים, שיפעל בקליפורניה, הוואי, גואם ואיי מריאנה הצפוניים, ובית משפט חדש, בית המשפט הפדרלי השנים עשר לערעורים, שיפעל באלסקה, אריזונה, איידהו, מונטנה, נבדה, אורגון ווושינגטון.
מקומות השיפוט של בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשכן הראשי של בית המשפט ממוקם בעיר סן פרנסיסקו שבמדינת קליפורניה. הוא פועל בקביעות גם בהיכלות משפט בערים סיאטל שבוושינגטון, פורטלנד שבאורגון ופסדינה שבקליפורניה. לעיתים מתכנסים הרכבים של בית המשפט לדיון גם באתרים נוספים. בפועל נדונים העניינים שבפני בית המשפט על פי החלוקה הבאה, המיועדת להקל על בעלי הדין ובאי כוחם את הגישה אליו:
- סיאטל ופורטלנד – ערעורים מאלסקה, איידהו, מונטנה, וושינגטון ואורגון
- סן פרנסיסקו – ערעורים מצפון קליפורניה, נבדה, אריזונה והוואי
- פסדינה – ערעורים מדרום קליפורניה.
ספריית בית המשפט משרתת את שופטיו, את שופטי בתי המשפט הפדרליים המחוזיים שתחתיו ואת סגל העזר שלהם – כ-400 שופטים ו-5,000 עובדים נוספים. הסניף הראשי שלה ממוקם בסן פרנסיסקו, והיא מקיימת שמונה סניפי משנה בכל אחת משמונה המדינות הנוספות שבשטח השיפוט של בית המשפט.
שופטי בית המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמתו הוקצו לבית המשפט התשיעי שני תקני שופטים. במקביל להתרחבות שטח השיפוט הגאוגרפי שלו ולעלייה במספר התושבים שבו הגדיל הקונגרס בהדרגה את מספר תקני השופטים של בית המשפט. ב-1940 היו בו שבעה שופטים, ב-1980 – 23, ובשנת 2009 הועמד מספרם על 29.
מרבית שופטיו לשעבר של בית המשפט התשיעי כיהנו בו עד תום חייהם. שלושה שופטים פרשו ממנו לשם כהונה במשרות פדרליות בכירות:
- השופט ג'וזף מקנה (Joseph McKenna) מונה ב-1897 לתובע הכללי של ארצות הברית ולאחר מכן כיהן כשופט בבית המשפט העליון (בשנים 1898–1925).
- השופטת שירלי הפסטדלר (Shirley Hufstedler) מונתה ב-1979 למזכירת החינוך הראשונה של ארצות הברית בקבינט של הנשיא קרטר (כיהנה עד 1981).
- השופט אנתוני קנדי מונה ב-1988 לשופט בית המשפט העליון. הוא היחיד משופטי בית המשפט התשיעי שמונה אי פעם ישירות לשופט בבית המשפט העליון.
בשנת 1981 התכנס בסן פרנסיסקו הרכב של שלוש שופטות של בית המשפט התשיעי. הייתה זו הפעם הראשונה שהרכב שופטים של בית משפט פדרלי לערעורים כלשהו בארצות הברית כלל שופטות בלבד.[4]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר בית המשפט התשיעי
- פורטל בית המשפט התשיעי, באתר ויקיטקסט (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לאותו בית משפט הייתה סמכות אקס-טריטוריאלית אזרחית ופלילית לגבי אזרחי ארצות הברית ששהו בסין.
- ^ J.S. Nelson, Federal Courts. Proposed Changes to the Ninth Circuit and the Federal Courts of Appeals. Final Report of the Commission on Structural Alternatives for the Federal Courts of Appeals; and S. 253, the Ninth Circuit Reorganization Act, Harvard Law Review 113, ינואר, 2000, עמ' 822-827 (באנגלית), JSTOR 1342292
- ^ America and the Courts. C-SPAN. 17 במרץ 2007. Event occurs at 48:30. נבדק ב-8 באפריל 2023.
{{cite AV media}}: (עזרה) - ^ ראו: מסמך מאת ראש ההרכב.
בקרת זהויות  |
|
|---|