בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת, מוזיאון  |
| כתובת |
אמסטרדם |
| מיקום |
עיריית אמסטרדם |
| מדינה |
הולנד |
| נוסח תפילה | נוסח הספרדים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1676 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1676 |
| אדריכל |
דניאל סטלפרט |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הבארוק |
| קואורדינטות | 52°22′03″N 4°54′19″E / 52.3675°N 4.905278°E |
|
www | |
|
(למפת אמסטרדם רגילה)   בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם | |
  | |
בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם (בהולנדית: De Portugees-Israëlietische Synagoge van Amsterdam, בלדינו: La Esnoga de Amsterdam) הוא בית כנסת של קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל, שהיגרו להולנד בעקבות רדיפות האינקוויזיציה, וצאצאיהם. בית הכנסת נבנה לפני למעלה משלוש מאות שנים. בית הכנסת מכונה "אֵסנוגה" (פירוש מילה זו בלדינו הוא בית כנסת) ובהולנדית "סנוחֶה" Snoge.
בניית בית הכנסת, שיפוצו ועיצובו[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בדחיפתו של הרב יצחק דה פונסקה אבוהב נקנתה (בסיוע יצחק דה פינטו) ב-12 בדצמבר 1670 האדמה עליה נבנה בית הכנסת הפורטוגזי. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל אליאס באומן אשר אף פיקח על בנייתו. הבנייה החלה ב- ו' באייר ה'תל"א (17 באפריל 1671). כעבור שנה הופסקה הבנייה למשך כשנתיים בגלל מלחמות ומשבר כלכלי ומדיני. העבודה חודשה ב-27 במאי 1674 ובי' באב ה'תל"ה (2 באוגוסט 1675) נחנך בית הכנסת בתפילה חגיגית.
מעל הכניסה לבית הכנסת חרוטה כתובת, באותיות עבריות, בה מצוטט פסוק ח' ממזמור ה' בספר תהילים: 'בשנת "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" לפ"ק'. מלבד המשמעות הברורה שיש לתוכן הפסוק בעניין בניית בית הכנסת עצמו, בחלק הראשון של הפסוק אפשר למצוא את שמו של הרב אבואב, הרב הראשי שהגה את רעיון בניית בית הכנסת הפורטוגזי: "...אבוא ביתך". בנוסף, המילה 'ביתך' בגימטריה היא 432 ומרמזת על שנת ה'תל"ב.
בית הכנסת בנוי על כלונסאות עץ העומדים במים, ואפשר לשוט בסירה מתחתיו (למטרות אחזקה בלבד).
מסביב לבית הכנסת נבנו מבנים נמוכים היוצרים מעין חומה. המבנים כוללים את בית הכנסת החורפי (ששימש עד מלחמת העולם השנייה כישיבה), משרדים, ארכיון, מגורים של עובדי המקום, ספריית "עץ חיים", מקווה ובית טהרה. המבנים סוגרים בתוכם חצר פנימית ששימשה חצר משחקים בטוחה ומוגנת לילדי המתפללים.
במהלך השנים עבר בית הכנסת מספר שיפוצים, אך אלו לא פגעו באופיו המיוחד:
- בין השנים 1852–1854 הוחלפו החלונות ונבנתה כניסה כפולה בעץ.
- בין השנים 1955–1959 הסבו את חדר הלמוד של ישיבת "עץ חיים" לבית הכנסת החורפי.
בבית הכנסת הגדול אין תאורה חשמלית ועד היום הוא מואר על ידי נרות, לעומתו בית הכנסת החורפי מחומם ויש בו תאורה חשמלית. המושבים הועברו אליו מבית הכנסת הספרדי המאוחד (נבנה בשנת 1639), התפילות בבית הכנסת החורפי מתקיימות מ"שבת בראשית" ועד "שבת הגדול" כלומר, משמחת תורה ועד פסח. ביתר ימות השנה מתקיימת התפילה בבית הכנסת הגדול.
בבית הכנסת הגדול אין מזוזה, שלא כנהוג במרבית בתי הכנסת, ועל פי ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך[1] שבית כנסת חייב במזוזה רק אם יש אנשים שמתגוררים בו, ובמקום שאין ישנים ואין אוכלים, אין צורך במזוזה. ארון הקודש (ההיכל) והבימה (התיבה) מסודרים בבית הכנסת הגדול, על פי המנהג הספרדי האיברי, זה מול זה, כל אחד בקצה אחר של בית הכנסת. הם עשויים מעץ ג'קרנדה (סיגלון) שנתרם על ידי משה קוריאל.
בית הכנסת היווה מודל לחיקוי ובתי כנסת אחרים בפזורה הספרדית של מערב אירופה נבנו לפי מתכונתו (למשל בית הכנסת שער השמים ברחוב בוויס-מרקס בלונדון שנבנה ב-1701).
במאה ה-17 נערך בבית הכנסת טקס שבו הוסר החרם שהטילה הקהילה היהודית על הפילוסוף אוריאל דה קוסטה, לאחר שהלה חזר בו מהתקפותיו על היהדות הרבנית. במהלך הטקס הוא הולקה שלושים ותשע מלקות, ובסוף תפילת השבת הוא הושכב על מפתן בית הכנסת וכל בני הקהילה צעדו החוצה על גבו.[2]
התפילה בבית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפילה בבית הכנסת היא לפי מנהג הספרדים על פי המסורת של הספרדים במערב אירופה, דהיינו מיעוט עד כדי אי הימצאות של אלמנטים קבליים מאוחרים בתפילה. לדוגמה בסידורי הספרדים שנדפסו באמסטרדם ושימשו את הקהילה לא נדפסה תפילת מודה אני שכן מדובר בתוספת מאוחרת. אף על פי כן, תפילת קבלת שבת נאמרת בבית הכנסת. התפילה נאמרת במבטא ההולנדי, בו הגייה של האות גימ"ל שאינה דגושה, נשמעת ככ"ף רפויה ואילו הגיית האות עי"ן היא כעין נו"ן גרונית.[3]
ברכת כהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר אהל יעקב,[4] נידון בשאלה הזו: המנהג הקדום בקהילה הייתה שהכהנים נושאים כפים רק בימים טובים, ושוכנעו על ידי שבתי צבי לברך בכל שבת. עכשיו ששבתי צבי יצא לתרבות רעה, האם להמשיך לברך בכל שבת, או לחזור למנהג המקורי ולברך רק בחגים? תשובת הרב יעקב ששפורטש היא שיש להם לחזור למנהג הישן ולברך רק בחגים, אבל משום מה, המשיכו לברך ברכת כהנים בכל שבת, וכן נוהגים שם עד היום.
פעילות בית הכנסת כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשואה נשלחו למחנות ההשמדה ונרצחו מעל 100,000 יהודי אמסטרדם, לאחר השואה חזרו עשרות בודדות של מתפללים לבית הכנסת הפורטוגזי. בשנות ה-70 וה-80 עקב מעבר של רוב יהודי העיר לפרברים, לא נותרו כמעט מתפללים קבועים ובית הכנסת הפך לפעיל בשבתות בלבד. במקביל הוקם "סניף" של בית הכנסת בפרבר אמסטלפיין. אף על פי שבית הכנסת משתייך לעדה הפורטוגזית ההולנדית, מרבית המתפללים בו כיום הם מהגרים ישראלים, המשתייכים לעדות המזרח וכן תיירים יהודים. כמו כן פועל במקום מרכז מבקרים ומוזיאון על תולדות בית הכנסת.
ברחבה שמול בית הכנסת, הוצבה אנדרטת 'הסוור', שעוצבה על ידי הפסל ההולנדי מרי אנדריסן, לזכר שביתת פברואר 1941, בה מחו מאות אלפי פועלים באמסטרדם כנגד פעולות הנאצים כנגד יהודי העיר, ושילוחם למחנות הריכוז.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
אמסטרדם | ||
|
יהדות | ||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם- הקלטות של קטעי תפילה במסורת של היהודים הספרדים באמסטרדם
- / בול נדיר מ-1943 שבו נראה בית הכנסת
- / סדרה של 3 בולים שהוציאה ישראל ב 1970. בבול הימני נראה בית הכנסת
- עופר אדרת, בית הכנסת שהטיל חרם על שפינוזה הכריז על מומחה שחוקר את כתביו "אישיות לא רצויה", באתר הארץ, 30 בנובמבר 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רפ"ו, סעיף ג'
- ^ משה זאב סול, לקסיקון מחשבת ישראל: אישים ומפעלם, ראובן מס, 1989, עמ' 202
- ^ לפירוט מלא של אופן ההגייה בקהילה ראו כאן. הגייה מיוחדת לג' רפויה השתמרה גם בקהילות בהן השפה המדוברת הייתה ערבית אך הגייתה הייתה דומה להגיית האות غ בערבית ואילו הגייתה ככ' רפויה ייחודית להולנד, והיא בזיקה להגיית האות G בהולנדית. הגיית העין כנון גרונית לעומת זאת, משותפת לכלל הקהילות הספרדיות של מערב אירופה וליהדות איטליה, ראו הגייה ספרדית.
- ^ מאת יעקב ששפורטש, אמשטרדם תצ"ז, סי' סח.
.jpg)
