בית הכנסת בנערן

בית הכנסת בנערן
שרידי הפסיפס בנערן בשנת 2006
שרידי הפסיפס בנערן בשנת 2006
מיקום
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°54′47″N 35°28′09″E / 31.91305556°N 35.46916667°E / 31.91305556; 35.46916667
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית הכנסת העתיק בנערן ממוקם כחמישה ק"מ צפונית ליריחו, סמוך לכפר נועימה, בגדה המזרחית של ואדי מכוך, אשר נבנה ככל הנראה במאה ה-6, בימי יוסטיניאנוס הראשון או השני.

גילוי בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום נתגלה בפעם הראשונה בשנת 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, במהלך הפגזה טורקית על האזור[1]. בשנת 1921 נחשף הפסיפס על ידי נזירים דומיניקנים. בעקבות החשיפה נלקחו חלקים מהפסיפס, הכוללים כתובות הקדשה בארמית ומנורות שבעת קנים, למוזיאון בבית הספר למקרא של הדומיניקנים בירושלים. במרוצת השנים התכסו השרידים בעפר ונעלמו מן העין. האתר נתגלה שוב על ידי יחידה של צה"ל שהתאמנה במקום בשנות ה-70. באתר נמצאה גם אבן שהייתה כנראה בסיס לתיבה.[2]

שתיים מהכתובות מוצגות היום במוזיאון רוקפלר. חלק מהפסיפסים, ובהם שרידים מדמותו של דניאל, נלקחו על ידי אלעזר ליפא סוקניק לבית הנכות במכון לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית. אחת המנורות שליד ארון הקודש שוחזרה ומוצגת כיום במוזיאון ישראל.

כיום האתר נטוש, אך מגודר ונעול. הפסיפס עדיין במצב טוב יחסית. האתר שוכן בתוך חורשת עצים גדולה ולידו מסעדה ובית מלון.

הפסיפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצפת הפסיפס גדולה מעט יותר מזו בבית הכנסת שלום על ישראל ובה גלגל המזלות, זוג איילות, חיות וציפורים שונות. פניהן של הדמויות המופיעות בפסיפס הושחתו, כנראה במאה ה-8, בהשפעת תנועה יהודית איקונוקלאסטית אשר מרכזה היה בגליל. החוקר אשר עובדיה סובר כי בהשפעת אותה תנועה, רצפת הפסיפס של בית הכנסת ביריחו, אשר נבנתה במאה ה-7, איננה כוללת דמויות כלשהן. עם זאת, יש החולקים על פרשנות זו ועל קיומה של תנועה איקונוקלאסטית בקרב יהודי ארץ ישראל.[3]

כתובת הקדשה בפסיפס בית הכנסת בנערן. נמצאת כיום במוזיאון השומרוני הטוב

כתובת הקדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולי רצפת הפסיפס, בחלק הצפוני של האולם, משובצת כתובת הקדשה בארמית: ”דכירה לטב חליפה ברת רבי ספרה דאתחזקת בהדין אתרה (קדי)שה אמן”. תרגום לעברית: "זכורה לטוב חליפה בת רבי ספרה, שנדבה לזה המקום (הקד)וש, אמן".[4]

למעלה מכתובת ההקדשה, בתוך מסגרות בדגמים גאומטריים, תוארו דמויות בעלי חיים, ובהם אריה, תאו, תרנגול, טווס ועוד.

גלגל המזלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות סרטן מתוך גלגל המזלות
כיתוב "סרטן" מתוך גלגל המזלות

במרכז הגלגל - דמות אישה במרכבה בעלת שני גלגלים. סביבה - סמלי המזלות, שנים-עשר הסמלים של חודשי השנה ושמותיהם. בפינות, מארבעת עברי גלגל המזלות, שובצו סמלי תקופות (עונות) השנה.

ארון הקודש והמנורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארון הקודש מופיע באמצע ובצדיו מנורות, כל אחת ברוחב 240 ס"מ, עליהן תלויות עששיות של נר התמיד. מעל המנורות כתובות התורמים.

מעל המנורה שמימין כתוב: "דכי (ר)... דכ (י)ר לטב מרות. (ק)טינה ויע (קב) ברה דהנות מתחזקין דה (דן) אתרה קדיש (ה) א (מן)". תרגום הכתובת לעברית: "זכור... זכור לטוב מרות... קטינה ויעקב בנו שהם מתחזקים לזה המקום הקדוש. אמן".

מעל המנורה שמשמאל כתוב: ” "דכיר לטב מרי (תא) בר כרוס (פדה דאייתון) חולקהון בה (דן אתרה קדישה)”. תרגום הכתובת לעברית: "זכור לטוב מרי (תא) בן כרוספדה (שהביאו) חלקם לזה (המקום הקדוש). אמן".[4]

דניאל בגוב האריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחת לארון והמנורות היה ציור המציג את דניאל בגוב האריות. מדניאל נשארו רק שתי ידיו המורמות. למעלה מימין כתוב: "דניאל שלום". למטה מימין כתוב: "דכיר לטב שמואל" (בעברית: "זכור לטוב שמואל").

בין דניאל והאריה השמאלי ישנה כתובת ארמית: "דכיר לטב בנימין פרנסה בר יוסה. (ד)כירין לטב כל מן (ד)מתחזקה ויהב או (ד)יהב בהדן אתרה (ק)דישה בן דהב בן (כס)ף בן כל מקמ(?) (ו)הוא לאיתון חלקהון בהדן אתרה קדושה, אמן". תרגום הכתובת לעברית: "זכור לטוב בנימין הפרנס בן יוסה. זכורים לטוב כל מי שמתחזק ונותן או שנתן לזה המקום הקדוש בין זהב בין כסף בין כל דבר ואלו שהביאו חלקם לזה המקום הקדוש, אמן".[4]

מנורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסיפס משובצת מנורה נוספת ומעליה כתוב: "דכיר לטב פינחס כהנה בר יוסטה דיהב טימי פסיפסה מו דידה ומרושת. דכירה לטב רבקה אתתה פינחס". תרגום הכתובת לעברית: "זכור לטוב פנחס הכהן בן יוסטה, שנתן מחיר הפסיפס משלו ואת הכיור. זכורה לטוב רבקה אשת פנחס".[4]

הזיהוי עם נערן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני גילוי המקום סברו שבאזור הזה שכנה העיר היהודית הקדומה "נַעֲרָן", הנזכרת בתנ"ך, בכתבי יוסף בן מתתיהו, באונומסטיקון של אוסביוס, במדרשים ובתלמוד. מציאת הפסיפס היוותה חיזוק לסברה זו.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בנערן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל נערן בדרך עפרתה, הארץ, 7 בינואר 1929
  2. ^ אריאל בולשטיין, לשנה הבאה במעברות הירדן, באתר ישראל היום, 25 מאי 2018
  3. ^ שמואל קליין, תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל: מחתימת התלמוד ועד ישוב א"י. תל אביב: מצפה, תש"י 1950
  4. ^ 1 2 3 4 "יהודה ושומרון" מאת ד"ר זאב וילנאי, הוצאת "ספריית השדה", 1968
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', 894-895