בית גוברין (עיר קדומה)
 | |||||
| מערת פעמון בבית גוברין | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| קואורדינטות | 31°36′47″N 34°53′54″E / 31.613097°N 34.898297°E | ||||
|
(למפת השפלה רגילה)   בית גוברין  | |||||
  | |||||
בית גוברין היא עיר קדומה בשפלת יהודה, בין נחל גוברין לנחל מרשה, סמוך לקיבוץ בית גוברין. השם "בית גוברין" נזכר במקורות חז"ל, ומשמעו בארמית הוא "בית גברים". על פי המדרש ישבו במערות סביב היישוב ענקים, ומכאן שמה.[דרושה הבהרה] יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את העיר בשמה זה כלל, אלא מתייחס אליה בשמות "מרשה" ו"בּיתַבְּרִיס".[1] האסטרונום היווני תלמי (המאה ה-2 לספירה) הוא הסופר היווני הראשון שמזכיר את העיר בשמה זה: "בַּיְתּוֹגַּבְּרֵי" (βαιτογαβρει).[2] חשיבות העיר במיקומה על צומת הדרכים בין ירושלים לאשקלון ובין חברון לאשקלון.
ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על בית גוברין ומרשה הסמוכה כאתר מורשת עולמית.[3][4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימיו של המלך הורדוס (37 עד 4 לפנה"ס) ירשה בית גוברין את העיר מרשה כבירת חבל אדומיאה (חבל אדום, השתרע מדרום הר חברון ושפלת יהודה עד בקעת באר שבע וערד). בשנות המרד הגדול (66 עד 70 לספירה) היה במקום ישוב יהודי שנהרס במסע הכיבוש של אספסיאנוס. אספסיאנוס הרג כ-10,000 איש מתושבי המקום ושבה כ-1,000. לאחר הכיבוש הרומי נותר בעיר חיל מצב, בזכות תנאי המקום הנוחים לחניית כוחות.
בימי המשנה והתלמוד הייתה בה קהילה יהודית גדולה, שהעמידה תנאים ואמוראים נודעים.[5] במהלך הזמן פחת שיעורם של היהודים ביישוב, והכפר היהודי הפך ליישוב רומי בעל אוכלוסייה מעורבת. העיר נכללה בתקנתו של רבי יהודה הנשיא הפוטרת תושבי ערים מעורבות מתרומות ומעשרות.[6] באמצע המאה השנייה הוקם בעיר אמפיתיאטרון ובהמשך הוקמו אמות מים - האחת מגיעה מהר חברון, השנייה הוקמה לאורך הדרך המובילה מהשפלה לירושלים. בשנת 200 העלה הקיסר ספטימיוס סוורוס את מעמדה של העיר לעיר פוליס, ושינה את שמה ל"אלאותרופוליס" (ביוונית: Ἐλευθερόπολις, תעתיק: Eleutheropolis, "עיר בני החורין"). אז עלה מעמדה של העיר והיא שלטה על מחוז רחב.
עם תחילתה של התקופה הביזנטית (324 עד 638) מעמדה של אלאותרופוליס נעשה חשוב עוד יותר, והיא שלטה על שטחים נרחבים - מבקעת באר שבע ועד עמק האלה בצפון, ומים המלח במזרח עד מישור החוף במערב. בעיר הוקמו כנסיות ומנזרים, והיא אף מופיעה במפת מידבא כעיר גדולה מוקפת חומה, ובה מבני ציבור ומספר כנסיות.
בתקופה הערבית הקדומה יורדה אלאותרופוליס מגדולתה, ושמה הפך ל"בית ג'וברין", בהיגוי ערבי. במהלך המאות ה 8-9 נחצבו מערות הפעמון הגדולות של בית גוברין ושל לוזית, וע"פ חוקרים מסוימים חומר הגלם שימש לבניית העיר רמלה.
בשנת 1099 כבשו הצלבנים את א"י, ונאלצו להתמודד עם המצרים הפאטימים שגורשו מירושלים ונמלטו לאשקלון. סביב אשקלון, שאותה לא הצליחו הצלבנים לכבוש בשנותיהם הראשונות בא"י, הקימו מספר מצודות, אחת מהן היא מצודת גיבלין בבית גוברין שב-1136 הועברה יחד עם רכושה למסדר ההוספיטלרים. המתיישבים הפרנקים החלו להתגורר בסמוך למצודה לפני 1170. על פי בנימין מטודלה התגוררו בתקופה זו 3 משפחות יהודיות. ב-1173 התרחב מאוד היישוב במקום, והוא כלל פרנקים, נוצרים סורים ונוצרים יוונים. עוד ידוע כי התקיים מנזר יווני על שם ג'ורג' הקדוש בתקופה זו. לאחר כיבושה של אשקלון בשנת 1153 התיישבו במצודה בבית גוברין נזירים ממסדר ההוספיטלרים, שסולקו בעת הכיבוש המוסלמי (1187).
בתקופה העות'מאנית התקיים במקום יישוב ערבי - הכפר בית ג'יבריל / בית ג'יברין. במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האיזור.[7]
הכפר נכבש במלחמת העצמאות, וכל בתיו נהרסו לבד מבית המוכתר. קיבוץ בית גוברין עלה לקרקע ביום ה' סיוון תש"ט, 2 ביוני בשנת 1949[8], ממערב לבית גוברין הקדומה; ברחבת חדר האוכל של הקיבוץ מוצג כיום חלק מקורת גג מעוטרת (אפריז) של אכסניה מהמאה ה-4 עם הכיתוב: "בימיו של סלאוויס קינטיאנוס והקומס והדוכס המזהיר ביותר נבנתה האכסניה מהיסוד".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוס קלונר, אלן הובש ומיכאל כהן, "האמפיתיאטרון הרומי בבית גוברין", קדמוניות 133, 2007, עמ' 57–48
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
בית גוברין (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- תמונות
- סיור וירטואלי בבית גוברין - 360israel.co.il (אורכב 22.07.2013 בארכיון Wayback Machine)
- ז'אק נגר, בית גוברין, ח'רבת אל –מקרקש: שיחזור מחדש של פסיפס הציפורים, אתר רשות העתיקות – מינהל שימור, ינואר 2008- ינואר 2009.
- מידע על אתר בית גוברין, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
משה גלעד, ביקור בגלאון מטיס אותנו למאה ה–12 לפני הספירה, באתר הארץ, 26 בינואר 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר א, פרק שני, פסקה ו, סעיף 63; ספר ד, פרק שמיני, פסקה א, סעיף 447; קדמוניות היהודים, ספר יג, פרק ט, פסקה א, סעיף 257.
- ^ Ptolemy, Geographia, V, 15:5; M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CIV. Ptolemy (Claudius Ptolemaeus), p. 170
- ^ ההכרזה באתר של אונסק"ו
- ^ דליה מזורי, גן לאומי בית גוברין הוכרז כאתר מורשת עולמית, באתר nrg, 22 ביוני 2014.
- ^ כל מקום ואתר, בעריכת ברוך שראל, עמוד 56, הוצאת כרטא ירושלים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980
- ^ ירושלמי דמאי פרק ב', הלכה א'
- ^ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II", Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' עמ' 356-343
- ^ זאב וילנאי, "אנציקלופדיה לידיעת הארץ", הוצאת ידיעות אחרונות, תשט"ז, 1956, כרך א', עמוד 93
 | ||
|---|---|---|
| אתרים | העיר העתיקה בירושלים וחומותיה • מצדה • העיר העתיקה בעכו • העיר הלבנה בתל אביב • מערות בית גוברין ומרשה בגבעות יהודה (בית גוברין ומרשה) • בית שערים | |
| המקומות הבהאים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי | המרכז הבהאי העולמי: מקדש הבאב • אל-באהג'ה • בית הצדק העולמי | |
| תלים מקראיים | תל מגידו • תל חצור • תל באר שבע | |
| דרך הבשמים | עבדת • ממשית • חלוצה • שבטה • מואה הנבטית • חורבת קצרה • מצד נקרות • מצד גרפון • מצד סהרונים • מצד מחמל | |
| נחל מערות | מערת תנור • מערת גמל • מערת הנחל • מערת הגדי | |
