ביוטכנולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבישי אינסולין

בִּיּוֹטֶכְנוֹלוֹגְיָהאנגלית: Biotechnology, בקיצור גם: "ביוטק" – Biotech) הוא תחום של מחקר ופיתוח יישומי, המשתמש בידע ביולוגי לפיתוח טכנולוגיות. פיתוחים ביוטכנולוגיים מנצלים את תהליכי החיים במערכות ביולוגיות לצורך ייצור מוצרים בתחומים מגוונים כגון רפואה, תעשייה, מזון, חקלאות, קוסמטיקה ועוד.

המערכות הביולוגיות שבהן משתמש הביוטכנולוג הן תאים או רקמות של צמחים, בעלי חיים, או מיקרואורגניזמים (חיידקים בעיקר), או חומרים מיצורים אלו (גנים, אנזימים, הורמונים, חלבונים וכדומה).

הביוטכנולוגיה התקדמה מאד בזכות הגילויים המהירים במדע הגנטיקה. חברות רבות העוסקות בביוטכנולוגיה זוכות להצלחה רבה, והתחום מעסיק מומחים מתחומים רבים בישראל ובעולם, ומשלב מחקר על תהליכי החיים (נשימה, תזונה, הפרשה, רבייה, תורשה ועוד), תנאי הגידול ואורח החיים של יצורים אלו, עם פיתוח של רעיונות וטכנולוגיות מתקדמות העוסקים בניצול תהליכים אלו לרווחת האדם.

תחומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי ההתמחות העיקריים בתחום הביוטכנולוגיה הם:

ניצול תהליכים ביולוגיים לתועלת האדם בתקופה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישול בירה

כבר בתקופה הקדומה יצר האדם וניצל תהליכים ביולוגיים לצרכיו: אפיית לחם, הכנת גבינות, יין, בירה, חומץ, עיבוד סיבי פשתן ומשי ועיבוד עורות. הידע עבר במסורת מדור לדור מבלי שהבינו את הצד המדעי של התהליכים. ידוע שמיקרואורגניזמים כגון חיידקים ושמרים מעורבים בתהליכים הללו. המטרה הקדומה לגבי המזון הייתה שימורו לזמן ממושך. באותה עת המזון לא היה זמין בכל עונות השנה ובכל מקום אליו נדדו; אחת השיטות שנוצלו היא החמצה (הורדת pH). החמצת המזון משמרת ומגנה עליו מפני קלקול (מעניקה לו חיי מדף ארוכים יותר), שכן הסביבה החומצית שנוצרת אינה מאפשרת לרוב המיקרואורגניזמים להתיישב על גבי המזון ולקלקל אותו.

לסביבה החומצית אחראיים התוצרים הסופיים של תהליכי התסיסה השונים: חומצה לקטית (חומצת החלב), חומצה אצטית (חומץ), חומצה פחמתית (תוצר התסיסה במקרה זה הוא פחמן דו-חמצני; כשהוא מגיב עם מים נוצרת חומצה פחמתית) ועוד.

לימודי ביוטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטה העברית, המכללה האקדמית תל חי ובמספר מכללות נוספות ניתן ללמוד לתואר ראשון (B.Sc או B.A) בביוטכנולוגיה[1], בחלקן ניתן ללמוד גם לתואר שני[2]. לימודים אלה משולבים לעיתים קרובות בלימודי הנדסת מזון. בטכניון, באוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטאות נוספות קיים מסלול להנדסת ביוטכנולוגיה בו מוכשרים מהנדסי ביוטכנולוגיה לעבודה בתעשייה ובמחקר.

התואר הראשון מאפשר השתלבות בשוק העבודה, אף שלרוב לעבודה מחקרית עצמאית או לתפקיד ניהולי בתחום נדרש תואר שני[3][4]. בין התפקידים המבוקשים נכללים מנהלי פרויקטים בביוטק, עובדי מו"פ, מנהלי ניסויים קליניים, ואנשי שיווק רפואי.

ברבים מבתי הספר התיכוניים בישראל מוצעת מגמת ביוטכנולוגיה. הלימודים מורכבים משלושה נדבכים: מקצוע מדעי (פיזיקה, כימיה, ביולוגיה), "מערכות ביוטכנולוגיה" (5 יחידות) ו-"יישומי ביוטכנולוגיה" (5 יחידות). חלק זה כולל מחקר ביוטכנולוגי במעבדה אקדמית וכתיבת עבודת גמר[5]. בעבר המגמה הייתה מורכבת מ-5 יחידות לימוד בתהליכי ביוטכנולוגיה ו-5 יחידות לימוד במקצועות כימיה וביולוגיה. בשנות האלפיים נכנס התחום אף ללימוד בסיסי גם בחטיבות ביניים, כמבוא ללימודים התיכוניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]