בידו
 | |
| החלק הגבוה של הכפר, מבט מנבי סמואל | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | אל-קודס |
| גובה | 824 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 834 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 806 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 6,368 (2006) |
| קואורדינטות | 31°50′02″N 35°08′43″E / 31.833888888889°N 35.145277777778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
בידו (ערבית: بدّو) היא עיירה פלסטינית בהרי ירושלים, המשתייכת לנפת ירושלים של הרשות הפלסטינית. העיירה מצויה כ-6 קילומטרים מצפון מערב לירושלים וסמוך לקוביבה, בית סוריכ והר אדר. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 התגוררו ביישוב 6,368 תושבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום התגלו חרסים מתקופת הברזל ב' (חרסים בודדים), ההלניסטית/הרומית (8%), הביזנטית (18%), המוסלמית המוקדמת (חרסים בודדים), ימי הביניים (64%), וכן מהתקופה העות'מאנית (10%).[1]
לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב יהודים כבר מהתקופה ההלניסטית ונמצא בו גם בית כנסת מסוף ימי בית שני.[2] סמוך לכפר נמצאת "ח'רבת דיאב", על ראש גבעה החולשת על הכפר, בה נתגלה בחפירות ארכאולוגיות מבנה בית אחוזה או חווה גדולה, הבנויה כמכלול אחד המשתרע על הכיפה והמדרון המזרחי. האתר כולל שלושה אגפים עיקרים. האגף המרכזי המצוי ברום הגבעה בצידו הצפוני של האתר. האגף הדרומי אשר בינו ובין האגף המרכזי מפרידה חצר קטורה. והאגף המזרחי הכולל סדרה של חדרים הבנויים במדרונו המזרחי של האתר[3].
סמוך לגרעין העתיק של הכפר מתוארכים חלק מהמבנים למאה ה-12, התקופה הצלבנית בארץ ישראל. בדרום הכפר מצויים שרידי מבנה דתי, שייתכן שנבנה על חורבות כנסייה צלבנית[4].
התקופה העותמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-16 השתייך הכפר לנפת ירושלים והוא נזכר בכתב ההקדשה של בית התמחוי של האסקי סולטאן משנת 1552.[5] לפי רשומות המס העות'מאני משנות ה-40 של המאה ה-16, תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה וזיתים.[6]
בשנת 1738, חוקר ארץ ישראל ריצ'רד פוקוק ביקר בכפר[7]. לפי ויקטור גרן, גרו בכפר 150 תושבים בשנת 1863[8].
בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-"כפר קטן על ראש גבעה, מוקפת במטעי זיתים מעל חורבות תיבנה. אספקת המים לכפר מגיעה ממעיין "עין תיבנה"[9].
בשנת 1896 אוכלוסיית בידו מנתה 546 תושבים[10].
בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במפקד אוכלוסין מ-1922 שנערך על ידי המנדט הבריטי, אוכלוסיית בידו מנתה 252 תושבים, כולם מוסלמים[11]. במפקד 1931 אוכלוסיית בידו מנתה 399 תושבים, ב-88 בתים. בשנת 1945 אוכלוסיית בידו מנתה 520 תושבים, אשר בבעלותם 5,392 דונם של קרקע, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, הכפר נכלל בשטח המדינה הערבית, וכוחות הלגיון הערבי השתלטו עליו.
במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העצמאות חנו באזור לוחמי עבד אל-קאדר אל-חוסייני שהתקיפו את השיירות היהודיות שנסעו בכביש תל אביב ירושלים. ב-20 באפריל 1948, במסגרת מבצע יבוסי, תקפו שלוש פלוגות מגדוד הפורצים של הפלמ"ח את הכפרים בית סוריכ ובידו. בתחילה נכבש בית סוריכ וחלק מבתיו פוצצו על יושביהם, ובעקבות זאת החלה בריחה מבידו. כיבוש הכפר הוטל על פלוגתו של אורי בן ארי. נערכו חילופי יריות בין הכפר לחיילי הפלוגה והוא הופגז על ידי הדווידקה, אך בסך הכל ההתנגדות בו הייתה מועטה והוא נכבש בקלות וללא קרב משמעותי. לאחר שנכבשו הכפרים פוצצו בתים נוספים בשני הכפרים ונלקח מהם שלל צבאי[12]. קיימות עדויות לכך שבמהלך מלחמת העצמאות, במסגרת מבצע צה"ל "שלח לחמך", התרחש ניסיון להרעיל את באר המים בכפר במטרה למנוע חזרה של הערבים למקום[13][14].
בעקבות הכישלון בקרב נבי סמואל, חמישה ימים לאחר מכן (ב-25 באפריל 1948), נסוגו כוחות הפלמ"ח מן האזור[15][16].
ב־13 במאי (יום לפני הקמת מדינת ישראל), נכבש מוצב "תחנת הראדאר" שליד בידו על ידי כוחות ההגנה[17], והוא נמסר לאחריות גדוד "בית חורון" מחטיבת עציוני בצירוף מגינים מקיבוצי הסביבה והוחל בעבודות ביצורים במוצב ומיקוש בסביבתו, בעיקר בדרך המובילה לבידו. ב-25 במאי תקפו כוחות ירדניים את המוצב מכיוון בידו, בתותחים ומרגמות והתקדמו לכיוון המוצב - ההתקפה נהדפה. למחרת, עם שחר תקפו הירדנים שוב את המוצב בכוח עדיף של משוריינים וכוחות חי"ר ובסיוע ארטילרי והצליחו לכבוש אותו מידי כוחות ההגנה[18]. באותו הערב נעשה ניסיון לכבוש את הגבעה בחזרה מהכוחות הירדנים על ידי כוחות פלמ"ח-הראל אלא שניסיון זה לא צלח. ב־1 ביוני נעשה ניסיון נוסף לכיבוש המוצב אך גם הוא נכשל. לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, נותר המקום בשליטה ירדנית.
לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת ששת הימים ב-1967 עברה בידו לשליטה ישראלית ללא התנגדות[19].
בשנת 1977 התיישב במחנה הצבאי הנטוש הסמוך לכפר (ששימש כבית ספר לקצינים של הצבא הירדני עד 1967), גרעין של מתיישבים יוצאי ברית המועצות. הדבר התאפשר על בסיס צו תפיסה של אדמות "לצרכים צבאיים"[20]. באוקטובר 1979 התקבלה החלטת ממשלה, במסגרת המגמה לעבות את ירושלים, על הקמת "מצפה גבעון" (גבעת "חדשה") כיישוב קבע[21]. זאת על סמך הטענה שהקרקע במקום הייתה בבעלות חברת "נחלת ישראל - רמה" ההיסטורית משנת 1921. בינואר 1980, עלו 35 מאנשי הגרעין להתנחל על שטח בן 70 דונם[22]. תושב בית איג'זא, צברי מחמוד אע'רייב, ממנו הופקעו קרקעות לשם הקמת בריכת מים ליישוב, עתר לבג"ץ נגד ההפקעה[23]. במהלך הדיון המשפטי בבית המשפט העליון התברר שבטאבו לא רשומה קרקע על שם חברת "נחלת ישראל - רמה", כי אם כ"רכוש ממשלתי" ירדני, כיוון שהקרקע הופקעה על ידי ירדן בשנות ה-60 לצורכי המחנה הצבאי הסמוך, אך הותר לתושבים במקום להמשיך ולעבד את האדמות. בראשית השליטה הישראלית נתפסה הקרקע הירדנית על בסיס "צו מס' 59", צו צבאי שהוצא לפיו כל הקרקעות והנכסים שהיו בבעלות השלטון הירדני יעברו לידי השלטון הצבאי הישראלי[24]. אע'רייב נאלץ לוותר על קרקע בשטח של 45 דונם, עם זאת הכיר הממשל הצבאי בבעלותו על 24 דונם ו-200 מ"ר ובתי ההתנחלות הוקמו מסביב לבית משפחת אע'רייב[25].
במהלך השנים, חלק מאדמות הכפר הופקעו על ידי ישראל לצורך בניית יישובים, ובהם חלקים מגבעת זאב וגבעון החדשה.
לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B אך 60% מהקרקעות החקלאיות של הכפר סווגו כשטח C.
גדר ההפרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן האינתיפדה השנייה בשנת 2003, החלה מדינת ישראל בהקמתה של גדר ההפרדה. צברי מחמוד אע'רייב, עתר לבג"ץ נגד תוואי הגדר שמנתק אותו מהכפר[26]. מצד שני עתרו תושבי גבעון החדשה נגד הצבת שער בגדר הביטחון, במקטע שבין יישובם לבין בית איג'זא[27]. ב-31 ביולי 2006 נדחו העתירות על ידי בית המשפט העליון, לאחר שקבע כי היות שבני המשפחה דחו את הצעת מערכת הביטחון לקבל פיצויים ולעזוב את ביתם, התוואי הנוכחי מידתי וראוי[28]. לאורך השנים אירעו עימותים אלימים בהפגנות נגד הקמת הגדר[29].
במרץ 2020 אירע בכפר מקרה המוות הראשון בראשות הפלסטינית ממגפת הקורונה.[30]
באוגוסט 2023 עצר השב"כ פעילי חמאס בכפר שתכננו פיגוע.[31] מאוחר יותר באותו חודש, ב-21 באוגוסט 2023, הרס המנהל האזרחי בית בבנייה, מפעל לייצור בלוקים, משרדים ובורות מים.[32] בפברואר 2024 פתח הממשל האמריקאי בחקירה בעקבות הריגתו של אזרח אמריקאי בכפר בידו.[33]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוחאי עופר, כח מסתערבים עצר פלסטינים שהתפרעו בכפר בידו, 28/9/2017, באתר nrg
- גילי כהן, שב"כ: נעצרה חוליית חמאס שפעלה באזור הר אדר ומעלה החמישה, באתר הארץ, 12 במרץ 2017
- טניה רינהרט, אלימות בבידו, 5 במאי 2004
- אפרת וייס, גדר ההפרדה: 17 פצועים בהפגנה בכפר בידו, 7 באפריל 2004
- הכפר בידו, ממערב לנבי סמואל, ארכיון תמונות יד בן צבי, הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 220, מסת"ב 965-406-007-8
- ^ בית כנסת מימי בית שני בחורבת דיאב שבמערב בנימין
- ^ הר אבן, בנימין "חורבת דיאב : יישוב כפרי במערב בנימין. " קדמוניות שנה מ"ט • חוברת 151 • תשע"ו / 2016
- ^ Pringle, 1993, p. 160 Pringle, 1997, p. 33.
- ^ רועי מרום, כתבי הֶ קדש מהתקופה הממלוכית־עות'מאנית כמקור למחקר גאוגרפי־היסטורי: וקפית ח'אצכי סולטאן (1552 לסה"נ), אופקים לגאוגרפיה 103-104, 2023, עמ' 6
- ^ Toledano, 1984, p. 291, has Biddu at location 31°50′10″N. 35°08′30″E
- ^ Pococke, 1745, vol II, p. 49, cited in Robinson and Smith, 1841, vol 3, p. 65
- ^ Guérin, 1875, pp. 105, 106
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II; p. 290
- ^ Schick, 1896, p. 124
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
- ^ בית סוריק ובידו נכבשו ונהרסו, הַבֹּקֶר, 21 באפריל 1948
- ^ Benny Morris, Benjamin Z. Kedar, ‘Cast thy bread’: Israeli biological warfare during the 1948 War, Middle Eastern Studies 0, 2022-09-19, עמ' 1–25 doi: 10.1080/00263206.2022.2122448
- ^
עופר אדרת, "תשאיר את החומר בבארות": המסמכים שמצביעים על הלוחמה הביולוגית של צה"ל ב-1948, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2022
- ^ יחידות ההגנה השתלטו על 2 כפרים ערביים באזור ירושלים, המשקיף, 21 באפריל 1948
- ^ כיבוש בית סוריכ ובידו, באתר אירגון ההגנה (ארכיון)
- ^ תחנת הראדאר בכפר בידו נכבשה, הצופה, 14 במאי 1948
- ^ פונתה תחנת הראדאר ליד כפר בידו, מעריב, 26 במאי 1948
- ^ מנחם תלמי, גם בידו השקטה כבר מטילה אימתה על רכב ישראלי, מעריב, 9 בפברואר 1988
- ^ אהרון דולב, בגבעון מקימים בית לסלפאק, מעריב, 9 בדצמבר 1977
- ^ החלטות הממשלה מס. 56 מיום כ"ג בתשרי תש"ם 79.10.14, מס. 145
- ^ התנחלות חדשה ליד גבעון, מעריב, 15 בינואר 1980
- ^ ברוך מאירי, עתר לבג"ץ נגד הפקעת קרקע לצרכי הישוב חדשה, מעריב, 17 בנובמבר 1980
- ^ מנשר מס' 2 של מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון. בעלות זו הוסדרה בהמשך בצו צבאי מס' 59
- ^ בג"ץ 277/84 צברי מחמוד אע'רייב נ' ועדת העררים לפי צו בדבר רכוש ממשלתי
- ^ בג"ץ 3758/04
- ^ (בג"ץ 5170/06
- ^ נדחו עתירות תושבים פלסטינים וישראלים נגד תוואי הגדר בסמוך לגבעון החדשה
- ^ ארנון רגולר, עמוס הראל, פלשתינאים: צה"ל ירה אש חיה אל המפגינים; כוחות הביטחון: היה ירי חי באוויר, באתר הארץ, 26 בפברואר 2004
- ^ גל ברגר, בשל קורונה: כפר סמוך לרמאללה הושם בעוצר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 במרץ 2020
- ^ טל לב רם, מקסדת הלוחמים: כך נעצרה חולייה שתכננה לבצע פיגועי ירי | צפו, באתר מעריב אונליין, 14 באוגוסט 2023
- ^ המנהל האזרחי הרס בית בבנייה, מפעל בלוקים וחדר חקלאי בכפר בידו שבמחוז רמאללה, באתר בצלם
- ^ גדעון לוי, אלכס ליבק, בכפר בידו שואלים: מי הרג את מוחמד חדור, ולמה?, באתר הארץ, 23 בפברואר 2024
 | ||
|---|---|---|
| ערים | מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת) | 
|
| מועצות מקומיות | אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם | |
| כפרים | אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמה • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד | |
| מחנות פליטים | מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
