בארות עודד
בארות עודד הן קבוצה של שבע בארות באפיק נחל עודד שבנגב המרכזי, מדרום לחלק המערבי של מכתש רמון, מעט צפונה להר עריף ומזרחה להר לוץ. גובהן 674 מטר מעל פני הים (חלק מהר הנגב), נקודת ציון מדויקת ברשת ישראל החדשה: 173579/487649, וברשת UTM: 665770/337317[1][א].
מדובר באחד ממקורות המים הבודדים באזור, ועל כן היה בעל חשיבות מיוחדת לבדואים שחיו בו ונדדו בו. שמו הערבי הוא ביר עידייד[2]. ברוב ימות השנה הבארות מכילות מים צלולים. יש המזהים את המקום עם הר הדגד ששימש תחנה במסע בני ישראל במדבר[3], בדרכם לחניה ביוטבתה[4]. ליד הבארות צומחים כמה עצי אשל. המקום שימש גם כאתר החניה השלישי עבור אנשי מסע ה-14 לאום רשרש בשנת 1945.
ב־8 במרץ 1949, במסגרת מבצע עובדה במלחמת העצמאות, נתקל כח של חטיבת הנגב בכח מצרי והתנהל קרב קצר[5]. לא ידועים פרטים נוספים על קרב זה.
מדרום לבארות ישנו ריכוז של קברים בדואים. בקרב הבדואים נהוג לקבור את המתים בסמוך לצמתים ולמקומות מרכזיים, ככל הנראה על מנת להקל על עלייה לרגל ועל שימור הקברים. בריכוז הסמוך לבארות נערמו אבנים מעל כל קבר, וערימות האבנים הוקפו במסגרת של אבנים גדולות יותר. הקברים, בהתאם לנוהג המוסלמי, מופנים כך שפני הנקבר פונים אל מכה[6].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עמוד ענן, "בארות עודד".
- ^ זאב זיוון, עִברות שמות מקומות בנגב, אריאל 150 - 151, 2001, עמ' 21 - 26
- ^ "ממצפה רמון לבארות עודד ובורות לוץ", באתר מדרשת שדה בוקר
- ^ במדבר ל"ג, ל"ג
- ^ המרכז לחקר כח המגן, יד יצחק בן-צבי, משרד ירושלים ומורשת, "אתרי מלחמת העצמאות – בארות עודד
- ^ ידין רומן ויעקב שקולניק, "מהר רמון להר כרכום", ארץ וטבע – המגזין הגאוגרפי הישראלי
