אשת הרב אשת הבישוף
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | חיותה דויטש, דוד יעקבסון |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן היסטורי |
| הוצאה | |
| הוצאה | פרוזה ספרים |
| תאריך הוצאה | 2021 |
| מספר עמודים | 320 |
אשת הרב, אשת הבישוף הוא רומן היסטורי שנכתב במשותף על ידי חיותה דויטש ודוד יעקבסון ויצא לאור באוקטובר 2021 בהוצאת משכל (ידיעות ספרים). במרכז הספר, עומד סיפורה של יואנה הלוי, שנשארה נאמנה ליהדותה אף על פי שבעלה, שלמה הלוי, שהיה רב העיר בורגוס שבספרד, הפך למומר המכונה פבלו דה סנטה מריה, יחד עם חמשת ילדיהם.[1][2]
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרכז העלילה של הספר "אשת הרב, אשת הבישוף", עומדת יואנה הלוי, בת לאצולה יהודית, שחיה בספרד בסוף המאה ה-14, ואשתו של שלמה הלוי, תלמיד חכם ורב העיר בורגוס, איש אמונו של מלך קסטיליה. הסופרים עוקבים אחרי יואנה בכל התחנות החשובות בחייה: יואנה נולדה למשפחת בנבנישתי, שנחשבה למשפחה מיוחסת. לפני לידתה, אמה התאבלה על מות שני בניה במגפה השחורה. כשבגרה, נישאה בשידוך אך גם מתוך אהבה לשלמה הלוי, תלמיד חכם מיוחס ונערץ. בעלה הפך לרב העיר בורגוס, וגם איש הכספים ואיש אמונו של מלך קסטיליה.[2]
בשנת 1391, כאשר שמע הלוי שפורעים נודדים ברחבי המדינה על מנת לפגוע ביהודים, הוא ניסה לייצר מקום מוגן ליהודים, אך המבצר שהכין לא עמד בפרץ מול אלימות הפורעים ויהודים רבים מקהילתו נרצחו. לאחר כישלונו בהגנה על קהילתו, החליט הלוי להמיר את דתו יחד עם חמשת ילדיו. הוא אף הצטרף לכמורה, כתב ספרים תאולוגיים נוצרים והתקדם בסולם הדרגות הקתולי עד לדרגת בישוף של בורגוס. אך למרות הבדידות והפרידה מילדיה שנכפו עליה, אשתו יואנה נשארה נאמנה ליהדותה. בעלה לא נתן לה גט עד סוף ימיה ואף דרש שתיקבר לצידו, ליד הכנסייה.[2]
"אשת הרב, אשת הבישוף", הוא גם סיפורה של רות, דמות בת ימינו, בשנות השישים לחייה, החווה את אתגרי מגפת הקורונה ומתמודדת עם בעלה המזדקן, השוקע בתהומות מחלת האלצהיימר. היא גם נקרעת בין הרצון לשהות עם אמה בערוב ימיה לבין הצורך לטפל בבעלה. במקביל, היא מתעניינת בתולדות יהדות ספרד ונעזרת ברפי, היסטוריון מסתורי, עמו היא עושה היכרות ברשת. היא חוקרת את דמותה של יואנה, ומתארת את תהליך הכתיבה של רומן היסטורי, המנסה לשחזר בצורה מדויקת אך חופשית, מציאות מלפני 600 שנה.[2]
תיאור הדמוית[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברומן היסטורי זה, המחברים מתארים את יהדות ספרד בשלהי המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15. "תור הזהב" של יהדות ספרד שהחל במאה ה-9, הסתיים במאה ה-14. באמצע מאה זו, התפשטה מגפת הדבר השחור והרגה כשליש מאוכלוסיית אירופה, ופגעה גם במשפחתה של יואנה. בשנת 1391, התחילה שרשרת של פוגרומים שנמשכו לסירוגין כמאה שנה והסתיימו בגירוש ספרד בשנת 1492.
באותה תקופה, הלחץ על היהודים להתנצר היה כבד, ורבים מתוכם המירו את דתם לנצרות. אך סיפורו של שלמה הלוי יוצא דופן גם על רקע זה, בגלל היותו רב חשוב ומכובד, מנהיג רוחני של קהילתו, שיהודים רבים התייעצו איתו וחיכו למוצא פיו, שלאחר שהמיר את דתו, הפך לבישוף, שמטיף נגד היהודים וכותב ספרי תיאלוגיה נוצריים בעלי השפעה.[3]
מקורות השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקבסון סיפר שקיבל השראה מסרט הקולנוע האמריקני "The Way" (אנ'), בו גיבור הסרט למסע "קמינו דה סנטיאגו" (אנ'), מערכת דרכים אירופית המובילה אל סנטיאגו שבספרד. הוא יצא בעצמו למסע ובמהלכו, הוא התוודע לעושרה של יהדות ספרד בימי הביניים ולדמותו של שלמה הלוי. אבל אז הוא גם שם לב שלא ניתנה כלל תשומת הלב לדמותה של אשתו, אישה ממשפחה עשירה ומיוחסת, שנישאה לתלמיד חכם מיוחס ואיבדה את ילדיה לנצרות, אך נשארה נאמנה ליהדותה. אז גם החליט יעקובסון לחפש את קברה, וגילה שהיא נקברה במנזר על שם פבלו הקדוש, אף על פי ששמרה על יהדותה, שכן זכות ההחלטה על מקום קבורתה הייתה בידי בעלה, שממנו לא קיבלה גט.[3]
יעקובסון העיד על עצמו: "הרגשתי שאני חייב לגאול אותה, שמגיע לה לצאת לאור. לא רק בשבילה, אלא לכבוד הנשים היהודיות בכל הדורות ששמרו עלינו כעם".[3]
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דויטש הסבירה שרות ובעלה, הם מעין משל ליואנה ושלמה. שתי הנשים מתמודדות עם שאלות של נאמנות ומסירות בחיי הנישואים, כאשר בעליהם עובר מהפך טוטאלי: המרת דת של שלמה, עבור יואנה ומחלתו של שמחה עבור רות.[3]
דויטש מספרת כי כתבה את הספר במהירות רבה: "העובדה שיצרתי את דמותה של 'רות' בת זמננו, הכלואה בבית בימי קורונה, איפשרה לי לשאול דרכה שאלות ולהתלבט התלבטויות שהעסיקו אותי בזמן כתיבת דמותה של יואנה. זה נתן לי כלי מצוין והקל עליי את מלאכת הכתיבה של אישה השייכת לתקופה רחוקה כל כך. רות אוהבת ומזדהה עם יואנה, כי היא מבינה את הבדידות שלה".[4]
הסופרת אמונה אלון רואה בחיבור הנוצר בין סיפור החוקרת והסופרת רותי לבין סיפורה של יואנה, סיפור שבוחן את גבולות נאמנותו של אדם למשפחתו ולעמו, למורשתו ולעצמו.[1]
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים באר כתב על ספר זה: "באלכימיה ספרותית מופלאה, הופכת דמות אישה יהודייה מספרד מהערת שוליים בהיסטוריה, לדמות מרכזית ברומן סוחף. את ספרם של דויטש ויעקבסון אפשר לקרוא כרומן היסטורי אך גם כמאבק על זהות וכסיפור על הדרך שבה נכתב רומן היסטורי בימי קורונה".[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשת הרב שהפכה לאשת בישוף: סיפורה המושתק של יואנה הלוי, הספרנים - בלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אשת הרב, אשת הבישוף - חיותה דויטש דוד יעקובסון | ידיעות ספרים שאוהבים, באתר www.ybook.co.il
- ^ 1 2 3 4 חיותה דויטש דוד יעקובסון, אשת הרב, אשת הבישוף, ידיעות ספרים, 2021
- ^ 1 2 3 4
ריקי רט, בורחת מבשורה: מסע בעקבות אשת הרב שהתנצר בספרד במאה ה־14, בעיתון מקור ראשון, 21 בדצמבר 2021
- ^ יצחק טסלר, לירון נגלר-כהן, הגיבורה הנשכחת: סיפורה של אשת הרב הראשי שהפך לבישוף, באתר ynet, 9 בדצמבר 2021
