ארנסטו ואלוורדה
 | ||||
| ואלוורדה כמאמן אתלטיק בילבאו, 2014 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
9 בפברואר 1964 (בן 60) ויאנדר דה לה ורה שבספרד | |||
| שם מלא | ארנסטו ואלוורדה טחדור | |||
| גובה | 1.72 מטר | |||
| עמדה | חלוץ | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
ארנסטו ואלוורדה טחדור (בספרדית: Ernesto Valverde Tejedor; נולד ב-9 בפברואר 1964) הוא מאמן כדורגל, בעברו כדורגלן ספרדי ששיחק בעמדת החלוץ וכיום מאמן את אתלטיק בילבאו.
ואלוורדה שיחק בשש קבוצות ספרדיות במהלך הקריירה, בהן אספניול, ברצלונה ואתלטיק בילבאו כמאמן, זכה ואלוורדה פעמיים בדאבל ביוון והעפיל לגמר גביע אופ"א עם אספניול. כמו כן זכה ואלוורדה בשתי אליפויות ספרד וכן בגביע הספרדי עם ברצלונה.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואלוורדה החל את קריירת המשחק במדי דפורטיבו אלבס מליגת המשנה בעונת 1982/1983. באותה עונה ירד ואלוורדה עם קבוצתו לליגה השלישית. לאחר שתי עונות נוספות בקבוצה, עבר בעונת 1985/1986 בחזרה לליגת המשנה כשחתם בקבוצת ססטאו. בעונה זו היה ואלוורדה שחקן הרכב קבוע בקבוצה ממרכז הטבלה, וכבש שש פעמים ב-32 הופעות ליגה.
לקראת עונת 1986/1987 עבר לראשונה בקריירה לליגה הבכירה, לאחר שעבר ואלוורדה בן ה-22 לאספניול, שאומנה על ידי חבייר קלמנטה. ואלוורדה הפך לשחקן חשוב במערך של קלמנטה, ורשם עונת בכורה מוצלחת, אישית וקבוצתית. הוא כבש שבעה שערי ליגה ב-43 הופעות וסייע לקבוצתו להפתיע ולהתברג במקום השלישי בטבלה. על הופעותיו באותה עונה זכה ואלוורדה בפרס דון בלון לפריצת העונה. עונה אחר כך, אך על פי שכשלה בליגה הספרדית וסיימה רק במקום ה-15, העפילה הקבוצה עד לגמר גביע אופ"א, תוך שהיא מדיחה בדרכה בין היתר את בורוסיה מנשנגלדבך, מילאן ואינטר. ואלוורדה פתח בהרכב קבוצתו במשחק הביתי, הראשון בצמד מפגשי הגמר מול באייר לברקוזן, בו ניצחה אספניול 0–3 והתקרבה לזכייה בתואר. במשחק הגומלין היה ואלוורדה בשלבי התאוששות מפציעה, והמאמן קלמנטה החליט שלא לסכן אותו, בין היתר בעקבות הסכם מתגבש על העברתו לברצלונה בסיום העונה. ללא ואלוורדה, נוצחה אספניול 0–3 והפסידה את התואר בדו-קרב בעיטות עונשין.
לקראת עונת 1988/1989 חתם ואלוורדה בברצלונה של המאמן יוהאן קרויף. הוא סבל מפציעות רבות בתקופתו בקבוצה, שהגבילו אותו להופעות מעטות בלבד. כבר בעונת הבכורה שלו זכה עם קבוצתו בגביע אירופה למחזיקות גביע, אף על פי שרשם רק 13 דקות משחק במהלך הטורניר, במשחק מול לך פוזנן. גם עונה אחר כך סבל ואלוורדה מפציעות רבות, אך הצליח להפגין יכולת טובה במשחקים המעטים בהם שותף. בליגה, כבש ואלוורדה שישה שערים ב-12 הופעות, כולל שני צמדים רצופים בניצחונות 0–2 על ספורטינג חיחון ו-1–2 על ולנסיה. באותה עונה זכה ואלוורדה עם ברצלונה בגביע הספרדי לאחר ניצחון 0–2 בגמר על ריאל מדריד. ואלוורדה נכלל בסגל אך לא שותף במשחק הגמר.
לקראת עונת 1990/1991, לאחר שתי עונות קשות בברצלונה, חזר ואלוורדה לשתף פעולה עם קלמנטה, כשחתם במדי אתלטיק בילבאו. הקבוצה ידועה במדיניות של החתמת שחקנים בסקים בלבד, ואף על פי שואלוורדה נולד בחבל אקסטרמדורה, הוא עבר עם משפחתו לחבל הבסקים כבר כשהיה תינוק, מה שאפשר את החתמתו במקביל למדיניות המועדון. קלמנטה אמנם עזב את הקבוצה במהלך העונה, אך ואלוורדה נותר בה למשך שש עונות מלאות, יותר מבכל קבוצה אחרת בקריירה שלו.
לקראת עונת 1996/1997, בתום שש עונות במדי בילבאו, חזר ואלוורדה לליגת המשנה, כשחתם במדי מיורקה של המאמן ויקטור מוניוס. באותה עונה, סייע לה להעפיל בחזרה לליגה הבכירה, ובסיום העונה פרש ממשחק פעיל בגיל 33.
אף על פי שזומן לסגל כבר בשנת 1988, ואלוורדה רשם הופעה אחת בלבד במדי נבחרת ספרד, ב-10 באוקטובר 1990. המאמן לואיס סוארס מירמונטס העלה את ואלוורדה מהספסל ל-20 דקות, בניצחונה של ספרד 1–2 על איסלנד במסגרת מוקדמות יורו 1992.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיד עם פרישתו, חזר ואלוורדה לאתלטיק בילבאו והחל לאמן במחלקות הנוער של המועדון. הוא נותר בתפקיד במשך ארבע שנים, עד שקודם לתפקיד מאמן קבוצת המילואים. לקראת עונת 2003/2004, לאחר עונה אחת בקבוצת המילואים, קודם ואלוורדה לתפקיד מאמן הקבוצה הראשונה בליגה הבכירה. ואלוורדה הוביל את הקבוצה במשך שתי עונות, כשבראשונה הוא מוביל אותה למקום החמישי בטבלה ולהשתתפות בגביע אופ"א, ובשנייה הוא צולח עימה את שלב הבתים במפעל עד להדחה על ידי אוסטריה וינה בסיבוב הראשון של שלב הנוקאאוט.
לקראת עונת 2006/2007, לאחר עונה מחוץ למגרשים, התמנה ואלוורדה לתפקיד מאמן אספניול, קבוצתו הראשונה כשחקן בליגה הבכירה. כבר בעונת הבכורה שלו הצליח, 19 שנים לאחר שעשה זאת כשחקן, להוביל את הקבוצה עד לגמר גביע אופ"א. קבוצתו סיימה ראשונה בשלב הבתים, לפני אייאקס אמסטרדם, והדיחה בדרכה את ליבורנו, מכבי חיפה, בנפיקה ליסבון וורדר ברמן. במשחק הגמר פגשה אספניול את בת ארצה סביליה. לאחר שחזרה מפיגור 0–1 במחצית הראשונה, נותרה אספניול בעשרה שחקנים במהלך המחצית השנייה. בתוך ההארכה נקלעה אספניול לפיגור נוסף, אך למרות החיסרון המספרי השיגה שוויון חמש דקות לסיום. בסופו של דבר נכנעה אספניול בדו-קרב בעיטות עונשין, כפי שקרה לה 19 שנים קודם לכן.
ב-26 במאי 2008 התפטר ואלוורדה מתפקידו כמאמן אספניול[1]. יומיים אחר כך, מונה ואלוורדה לתפקיד מאמן אולימפיאקוס מליגת העל היוונית. כבר בעונת הבכורה שלו בקבוצה, הוביל אותה לזכייה בדאבל המקומי, לאחר שסיימה ראשונה בטבלה בפער של שמונה מפאוק סלוניקי, וזכתה בגביע היווני לאחר משחק מותח מול א.א.ק. אתונה. כבר בדקה השמינית של המשחק עלתה אתונה ליתרון 0–2, ממנו הצליחה אולימפיאקוס לחזור בדקה ה-72. בדקה ה-90 עלתה א.א.ק ליתרון 2–3, אך שש דקות בתוך תוספת הזמן השיגה קבוצתו של ואלוורדה שוויון נוסף, והפכה את התוצאה בתוך ההארכה. הפעם היה זה תורה של א.א.ק להשיג שוויון, 4-4, והמשחק עבר להכרעה בפנדלים. לאחר דו-קרב שכלל 17 בעיטות לכל קבוצה, כבש אנטוניוס ניקופולידיס את הפנדל המכריע שהעניק לקבוצתו של ואלוורדה את הגביע. על אף ההצלחה של ואלוורדה באותה עונה, החליטה הנהלת המועדון להיפרד ממנו בסיום העונה בעקבות מחלוקות כספיות.
לקראת עונת 2009/2010 חתם ואלוורדה בוויאריאל כמחליפו של מנואל פלגריני, שעבר לאמן בריאל מדריד[2]. ב-31 בינואר 2010, בעקבות הפסד ביתי 0–2 לאוסאסונה וכשהקבוצה במקום העשירי בטבלה, פוטר ואלוורדה מתפקידו[3].
ב-9 באוגוסט 2010 חזר ואלוורדה לאולימפיאקוס, מחזורים ספורים מפתיחת העונה[4]. כבר בעונת הבכורה המחודשת שלו זכה עם אולימפיאקוס באליפות פעם נוספת, ועונה אחר כך זכה עימה בדאבל שני בקריירה. לאחר הבטחת האליפות, הודיע ואלוורדה כי לא ימשיך במועדון עונה נוספת.
ב-3 בדצמבר 2012 חזר ואלוורדה לספרד, כשהחליף את מאוריסיו פלגרינו כמאמן ולנסיה, כשהקבוצה במקום ה-12 בלבד לאחר 14 מחזורים[5]. ואלוורדה הצליח להוביל את הקבוצה לתקופה מוצלחת, בה נאבקה על אחד מארבעת המקומות הראשונים, שמקנים מקום בליגת האלופות. בסופו של דבר, הקבוצה סיימה במקום החמישי, נקודה בלבד מתחת לריאל סוסיאדד. ב-1 ביוני 2013, עם סיום העונה, הודיע ואלוורדה על התפטרותו.
ב-20 ביוני 2013 התמנה ואלוורדה למאמן אתלטיק בילבאו בפעם השנייה בקריירה[6]. בעונת הבכורה שלו הביא את הקבוצה למקום הרביעי בטבלה ולהשתתפות בליגת האלופות, ובעונתו השנייה, עונת 2014/2015, הביא אותה עד לגמר הגביע הספרדי, שם נוצחה 1–3 על ידי ברצלונה. בעקבות זכייתה של ברצלונה בדאבל המקומי, זכתה בילבאו, כפינליסטית בגביע, להשתתף בסופר קאפ הספרדי עם פתיחת עונת 2015/2016. בילבאו הדהימה את ברצלונה עם ניצחון 0–4 במשחק הראשון בבית, ולאחר שוויון 1-1 בקאמפ נואו, זכתה בתואר.
ב-1 ביוני 2017 התמנה למאמן קבוצת הכדורגל ברצלונה[7].
ואלוורדה זכה עם ברצלונה בדאבל המקומי בעונתו הראשונה במועדון וגם זכה בליגה פעם נוספת בעונתו השנייה במועדון.
ואלוורדה חווה שני הפסדים גדולים בליגת האלופות כמאמנה של ברצלונה בשתי עונותיו הראשונות בתפקידו. בשנתו הראשונה בתפקיד קבוצתו הודחה על יד רומא ברבע גמר ליגת האלופות אחרי שברצלונה כבר ניצחה 4-1 במשחק הראשון אך הפסידה 3-0 בגומלין והודחה בגלל שערי חוץ. בעונתו השנייה ברצלונה הודחה בחצי גמר ליגת האלופות על ידי ליברפול לאחר שברצלונה ניצחה 3-0 במשחק הראשון אך הפסידה 4-0 במשחק השני. שני המשחקים הללו הובילו לכך שאוהדי הקבוצה פתחו במחאה גדולה נגד ואלוורדה ברשתות החברתיות תחת ההאשטג valverdeout. האוהדים רצו שואלוורדה יפוטר לאחר שפעמיים קבוצתו הודחה מליגת האלופות לאחר שכבר ניצחה בהפרש גדול במשחק הראשון.
ב- 13 בינואר 2020 פוטר מאימון ברצלונה לאחר שנתיים וחצי בקבוצה. את ואלוורדה החליף בתפקידו קיקה סטיין.
ביוני 2022 חזר ואלוורדה לאמן את אתלטיק בילבאו.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תארים אישיים
- פרס דון בלון לפריצת השנה בליגה הספרדית: 1986/1987
תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1982/1983 | דפורטיבו אלאבס |  הליגה הספרדית השנייה |
6 | 1 |
| 1983/1984 | הליגה הספרדית השלישית |
|||
| 1984/1985 | ||||
| 1985/1986 | ססטאו | הליגה הספרדית השנייה |
32 | 6 |
| 1986/1987 | אספניול | הליגה הספרדית |
43 | 7 |
| 1987/1988 | 29 | 9 | ||
| 1988/1989 | ברצלונה | הליגה הספרדית |
10 | 2 |
| 1989/1990 | 12 | 6 | ||
| 1990/1991 | אתלטיק בילבאו | הליגה הספרדית |
36 | 14 |
| 1991/1992 | 32 | 4 | ||
| 1992/1993 | 35 | 11 | ||
| 1993/1994 | 34 | 9 | ||
| 1994/1995 | 20 | 5 | ||
| 1995/1996 | 13 | 1 | ||
| 1996/1997 | מיורקה | הליגה הספרדית השנייה |
18 | 2 |
| סך הכול בקריירה | 320 | 77 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת ספרד | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1990 | 1 | 0 |
| סה"כ | 1 | 0 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- שגיב ברעם, בנוסח ספרדי, באתר וואלה!, 26 באוקטובר 2007
- עידן ויניצקי, אם אתה לא יכול להצטרף אליהם, נצח אותם: ולורדה פוגש את ברצלונה, באתר וואלה!, 30 במאי 2015
- מיכאל יוכין, הכי רחוק ממורשת קרויף: ואלוורדה הפך את ברצלונה לקבוצה פחדנית ושבלונית, באתר וואלה!, 26 במאי 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התפטר מאמן אספניול, באתר וואלה!, 26 במאי 2008
- ^ פלגריני: "אני האיש הנכון", באתר וואלה!, 2 ביוני 2009
- ^ ארנסטו ולוורדה פוטר מאימון ויאריאל, באתר וואלה!, 31 בינואר 2010
- ^ ולוורדה: "נחזיר את אולימפיאקוס למקומה הראוי", באתר וואלה!, 9 באוגוסט 2010
- ^ ואלוורדה מונה למאמנה החדש של ולנסיה, באתר ערוץ הספורט, 3 בדצמבר 2012
- ^ ארנסטו ואלוורדה חתם באתלטיק בילבאו, באתר ynet, 20 ביוני 2013
- ^ ואלוורדה הוצג בברצלונה:"אתגר מרגש עומד בפניי", באתר ערוץ הספורט, 1 ביוני 2017
| מאמני לה ליגה | |
|---|---|
|
| מאמני ברצלונה | |
|---|---|
|
