ארמנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "ארמני" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירושים אחרים של המילה, ראו ארמני (פירושונים).
ארמנים
Հայեր
אישים ארמנים
אישים ארמנים
אישים ארמנים
אוכלוסייה
10,000,000-7,000,000[1]
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים

ארמניהארמניה ארמניה 2,961,514
רוסיהרוסיה רוסיה 2,900,000[2] - 1,182,388[3]
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 1,500,000[4]
צרפתצרפת צרפת 750,000[5]
גאורגיהגאורגיה גאורגיה 248,929
לבנוןלבנון לבנון 150,000
איראןאיראן איראן 120,000
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 130,000
סוריהסוריה סוריה 100,000
אוקראינהאוקראינה אוקראינה 100,000
ירדןירדן ירדן 70,000
אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן 70,000
טורקיהטורקיה טורקיה 40,000 - 60,000
גרמניהגרמניה גרמניה 42,000
קנדהקנדה קנדה 40,505
ברזילברזיל ברזיל 40,000
יווןיוון יוון 35,000
טורקמניסטןטורקמניסטן טורקמניסטן 30,000
הונגריההונגריה הונגריה 30,000
בלארוסבלארוס בלארוס 25,000
קזחסטןקזחסטן קזחסטן 25,000
עיראקעיראק עיראק 20,000 - 60,000
אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי 19,000
בריטניהבריטניה בריטניה 18,000
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 15,791

ישראלישראל ישראל 2,500 - 7,000
שפות
ארמנית, רוסית,
ושפות הארצות בהן הם נמצאים
דת
נצרות אפוסטולית ארמנית, נצרות קתולית ארמנית
קבוצות אתניות קשורות
עמים קווקזים אחרים

ארמניםארמנית: Հայեր) הם אומה וקבוצה אתנית עתיקה ממוצא הודו-אירופי, שמקורה בשטח שמדרום לים השחורקווקז והרמה הארמנית). מספרם בעולם נאמד ב-8 מיליון, כאשר פרט לארמניה חיים ריכוזים גדולים ברוסיה, ארצות הברית, צרפת, גאורגיה, ובערים שונות במזרח התיכון.

מאז ימי קדם הקימו ארמנים קהילות באזורים רבים ברחבי העולם. עם זאת, התפוצה הארמנית המודרנית נוצרה ברובה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, כאשר רצח העם שבוצע על ידי האימפריה העות'מאנית אילץ את הארמנים שחיו במולדתם לברוח ממנה או להסתכן בהריגה.[6] [7]גל הגירה נוסף החל במהלך פירוק ברית המועצות.[8]

מרבית הארמנים משתייכים לאחד משני הזרמים הנוצריים: הכנסייה האפוסטולית הארמנית, או הכנסייה הקתולית הארמנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיהם של הארמנים נטועים בשטחים הנרחבים שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון, שם התפתחו ממלכות שונות המזוהות כאבות האומה הארמנית החל מהמאה ה-17 לפנה"ס. בין המאה העשירית עד המאה השישית לפנה"ס פרחה באזור ממלכת אוררטו. בתקופתה הוקמו כמה ערים ארמניות חשובות הקיימות עד היום, ביניהן ירוואן. המדינה הראשונה שנקראה ארמניה נוסדה על ידי שכנותיה במאה ה-6 לפנה"ס, בשיאה, (65–95 לפנה"ס) הממלכה שלטה על התחום שמצפון הקווקז ועד מרכז טורקיה וצפון מערב איראן. ב-66 לפנה"ס ניהלו הארמנים מלחמה עיקשת נגד האימפריה הרומית, אך הפסידו. המדינה הארמנית איבדה את עצמאותה ב-114–118 כאשר הוכפפה לקיסרות הרומית. ב-301 ארמניה הארשאקונית (אנ') הייתה הראשונה, באימפריה הרומית, לקבל את הנצרות כדת מדינה. שושלת המלכים הארמנית הראשונה הייתה שושלת אורונטיד (אנ') ושלטונה נמשך בקומגנה עד שנת 72. בשנת 387 חולקה המדינה בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרסית.

בימי הביניים העם הארמני חי לסירוגין תחת שלטון זר וכעצמאי. בתקופה זו ארמנים החלו להתפזר ברחבי אירופה ובמזרח התיכון. בשנת 885 זכו הארמנים לעצמאות ארמניה המדיבלית (אנ'), לאחר מאתיים שנות כיבוש האימפריה המוסלמית והחליפות העבאסית, עד שבשנת 1045 נכבשה ארמניה על ידי האימפריה הביזנטית. מאז ועד המאה העשרים חיו הארמנים תחת כיבוש זר. בתקופה ארוכה זו נפוצו הארמנים בגלות ואופיו של העם הארמני התעצב כעם מלומד הקשור קשר הדוק עם הכנסייה האפוסטולית הארמנית.

רצח העם הארמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רצח העם הארמני

החל מ-24 באפריל 1915 החלו הטורקים בהנהגתם של הטורקים הצעירים להשמיד באופן שיטתי ומכוון את כל הארמנים שחיו באנטוליה. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו בין השנים 1915–1918. גם לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה ונפילתה של האימפריה העות'מאנית ארמנים רבים המשיכו להירצח על ידי טורקים, אזרים וכורדים עד לשנת 1923.

נכון לשנת 2016, 100 שנים אחרי רצח העם הארמני, חלק גדול מהעולם לא מכיר ברצח העם הארמני. ממשלת טורקיה אינה מקבלת אחריות על רצח העם הארמני. ישראל מכירה ברצח חלקית. העם הארמני מנהל מאבקים כדי שכל מדינות העולם יכירו ברצח עמו. גורמים יהודיים שונים מתנגדים לתיאור של רצח העם הארמני כ"שואה". גורמים אלה אומרים שהשואה מתארת את מה שגרמניה הנאצית ביצעה כלפי היהודים באירופה. בישראל יש את אלה שמתנגדים להכרה ברצח העם הארמני כמו משרד החוץ, שרוצה להימנע ממשבר דיפלומטי עם טורקיה. מהצד השני יש ישראלים רבים שרוצים להכיר ברצח העם הארמני, בין השאר מתוך שותפות גורל. ב-15 באפריל 2015, ישראל שלחה לראשונה נציגים לטקסי הזיכרון המרכזיים של רצח העם אך דבר זה לא מבטא שינוי בעמדת הממשלה. בשנת 2019 בפתח תקווה הוקמה לראשונה בישראל אנדרטה לזכר הקורבנות. אנדרטה הוקמה על ידי האמן דוד גלפיאן.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה גויסו הארמנים לצבא הסובייטי להילחם נגד גרמניה ומעצמות הציר. בנוסף שרתו 18 אלף ארמנים בצבא הגרמני. 11 אלף בגדודי שדה ו-7,000 ביחידות אספקה וביחידות לא-קרביות. בשנים 1943–1945 הוצב בהולנד הגדוד הארמני מספר 812. הלוחמים הארמנים בצבא הגרמני הגיעו מקרב השבויים הסובייטים במחנות השבויים.[9]

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ארמנית

שפתם של הארמנים, ארמנית, היא ממשפחת השפות ההודו-אירופיות ומעורבות בה מילים רבות ואף מבנים תחביריים מהשפות הקווקזיות וכן משפות טורקיות. הכתב הארמני שהומצא בשנת 406 על ידי מסרוב משדוץ, הכיל 36 אותיות, כיום הוא מכיל 39 אותיות. לשפה הארמנית שני ניבים: ארמנית מזרחית (אנ') וארמנית מערבית (אנ'). הארמנית המזרחית התפתחה באזור המחיה הצפוני והמזרחי של הארמנים ומדובר כיום בארמניה, בגאורגיה וברוסיה. הארמנית המערבית התפתחה באסיה הקטנה ומאז רצח העם הארמני מדוברת רק בתפוצות.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הכנסייה האפוסטולית הארמנית

כאומה הראשונה לקבל את הנצרות התפתחו בקרב הארמנים נוהגים וסדרי תפילה מיוחדים להם, הנבדלים בעיקר בשימושם בשפה הארמנית בתפילה ובמאפיינים אסתטיים כמו מיעוט צלמיות יחסית לכנסיות מזרחיות אחרות. לאחר ועידת כלקדון ב-451 הכנסייה הארמנית סירבה לקבל את הכריסטולוגיה של הדיופיזיטיות ולמעשה הייתה אחת הקנאיות בהתעקשות על המונופיזיטיזם, עד כדי כך שנחשבה לקרובה ביותר לתורת אוטיכס בנדון: בין היתר, הוכללו בסידורי התפילה פסקאות כמו "אלוהים אשר נצלב למעננו" (ממנה משתמע שהאל האב סבל יחד עם ישו על הצלב), שתוקנה בכוונה על ידי פטריארך אנטיוכיה המונופיזיטי פטרוס כדי לנדות כל מי שסירב לקבלה והתגלה בכך ככלקדוני. כך התפלגה כנסיית ארמניה מעל יתר הנצרות ונותרה כחלק מן הקומוניון האוריינטלי. רוב העם הארמני נתון למרות הכנסייה האפוסטולית הארמנית האוריינטלית, המכונה ה"גריגוריאנית" על שם גרגוריוס הקדוש "הַמֵאִיר" ומיעוט משתייך לכנסייה הקתולית הארמנית.

ארמנים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ארמנים בישראל
הרובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים

כבר בשלהי המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. בסוף התקופה הביזנטית היו בירושלים 70 מבנים של מוסדות וכנסיות ארמניות. שרדו מהם שני אתרים: באתר ברחוב הנביאים, קרוב לשער שכם ובתחומי המנזר הרוסי בהר הזיתים - טור מלכא. הפטריארכיה הארמנית בירושלים נמצאת בה ברצף משנת 1311. מרכז הכנסייה הגריגוריאנית נמצא ברובע הארמני בעיר העתיקה. לארמנים זכויות בחלק מהמקומות הקדושים לנצרות. הכנסייה המרכזית שלהם היא ברובע הארמני, היא קתדרלת יעקב הקדוש. גם בתחנה הרביעית של ויה דולורוזה יש כנסייה ארמנית-קתולית קטנה.

בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, גדל מספרה של הקהילה הארמנית הקטנה בארץ ישראל, עם בואם של פליטי רצח העם. אלה התיישבו בעיקר בירושלים, אך גם ביפו, חיפה, עכו ומספר משפחות בכפרים בגליל. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוקם כפר הניצולים הארמנים שייח' בראק, שננטש לאחר מכן בשנת 1981.[10]

לפני מלחמת העצמאות היו בארץ ישראל לכל היותר 10,000 ארמנים.[11] כשהוקמה מדינת ישראל מנתה הקהילה הארמנית 1,000 נפש.[10] בשנת 1949, קיבלה הקהילה הארמנית מבנה במושבה הגרמנית בירושלים, ששימש בעבר כבית-עם של קהילת הטמפלרים, והפכה אותו לכנסייה.

בשנת 2019 הלמ"ס הכלילה כקבוצת אוכלוסייה את הארמנים בישראל כחלק מהאוכלוסייה הערבית-נוצרית.[12]

תפוצת הארמנים בעולם

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארמנים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Von Voss, Huberta (2007). Portraits of Hope: Armenians in the Contemporary World. New York: Berghahn Books. p. xxv. ISBN 9781845452575. there are some 8 million Armenians in the world
  2. ^ אוכלוסיית רוסיה הלשכה הרוסית לסטטיסטיקה
  3. ^ Robert A. Saunders, Vlad Struko (2010). Historical dictionary of the Russian Federation. Lanham, Maryland: Scarecrow Press. p. 50. ISBN 978-0-8108-5475-8.
  4. ^ ברק אובמה קורא להכרה ברצח העם הארמני הודעה לעיתונות מעת הוועדה הארמנית הלאומית של אמריקה
  5. ^ Taylor, Tony (2008). Denial: history betrayed. Carlton, Victoria: Melbourne University Pub. p. 4. ISBN 978-0-522-85482-4.
  6. ^ Matthew J. Gibney, Randall Hansen, Immigration and Asylum: From 1900 to the Present [3 volumes], Bloomsbury Academic, 2005-06-21, עמ' 13, ISBN 978-1-57607-796-2. (באנגלית)
  7. ^ Noah Berlatsky, The Armenian Genocide, Greenhaven Publishing LLC, 2015-05-27, עמ' 66, ISBN 978-0-7377-7319-4. (באנגלית)
  8. ^ Diaspora - Armenian Diaspora Communities, diaspora.gov.am (באנגלית)
  9. ^ יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 212.
  10. ^ 1 2 יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 3, עמ' 62–63.
  11. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 119.
  12. ^ למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל CBS, STATISTICAL ABSTRACT OF ISRAEL, באתר cbs.gov.il