אריך באואר
,_Erich_Bauer_der_%E2%80%9EGasmeister%E2%80%9C_von_Sobibor_(Mitte,_mit_K%C3%BCchenhilfe)_und_Johann_Niemann_(rechts).jpg) | |
| באואר (שני משמאל) בצילום עם מפקד מחנה סוביבור פרנץ רייכלייטנר (משמאל) וסגנו יוהאן נימאן, צילום מסביבות 1942 | |
| לידה |
26 במרץ 1900 ברלין, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 1980 (בגיל 79) טגל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
מ-1933 |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
הרמן אריך באואר (בגרמנית: Hermann Erich Bauer; 26 במרץ 1900 – 4 בפברואר 1980), מכונה לעיתים בשם גזמייסטר (בגרמנית "אחראי גז"), היה פעיל נאצי בדרגת אס-אס אוברשארפיהרר. השתתף בתוכנית T4 - אותנסיה של גרמניה הנאצית ובהמשך במבצע ריינהרד, בו לקח חלק בהפעלת תאי הגזים במחנה סוביבור.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אריך באואר נולד בברלין ב-26 במרץ 1900. בשנת 1933 הצטרף לשורות המפלגה הנאצית ולאס אה בעודו עובד ככרטיסן בחשמלית.
בשנת 1940 הוא הצטרף לתוכנית T4 אותנסיה, שבה נרצחו בגז ובהזרקות קטלניות אנשים בעלי נכויות פיזיות ונפשיות. תחילה עבד כנהג, אך קוּדם במהרה.
בתחילת 1942 נשלח באואר להתייצב בפני אודילו גלובוצניק, מפקד האס אס והמשטרה בלובלין. ניתנה לו חליפת אס אס ודרגת אס-אס אוברשארפיהרר. באפריל 1942 הוא שובץ במחנה ההשמדה סוביבור, שם נותר עד הריסת המחנה בדצמבר 1943.
בסוביבור היה אחראי על תאי הגזים שבמחנה. בזמנו היהודים נהגו לכנות אותו "באדמייסטר" ("אחראי האמבטיה"), ואילו לאחר המלחמה הוא כונה "גזמייסטר" ("אחראי הגז"). הוא תואר כאיש נמוך וחסון, וכן כשתיין – היה לו בר פרטי בחדרו. בעוד יתר שומרי האס אס היו לבושים בקפידה, באואר היה שונה: הוא תמיד היה מלוכלך ומרושל, וצחנה של אלכוהול ושל כלור נדפה ממנו. בחדרו הייתה על הקיר תמונה שלו וכן תמונה של כל משפחתו עם הפיהרר.
מלבד הלקאות, הצלפות בשוט וירי אקראי באסירים, באואר נהנה מלשסות את כלבי המחנה באסירי המחנה. בין כלבים אלו היה כלב גדול מעורב שדמה לסן ברנרד בשם בארי. בארי אולף לתקוף את האסירים לפי מגוון של הוראות. ההוראה האהובה על באואר הייתה "אדם, נשוך כלב זה!" כאשר ב"אדם" הוא מתכוון לבארי, וב"כלב" הוא מתכוון לאסיר. עם הישמע ההוראה, בארי היה מזנק מיד על האסיר שנבחר.
ב-14 באוקטובר 1943, יום המרד בסוביבור, באואר נסע במפתיע לחלמנו כדי לקנות מצרכים. המרד כמעט ונדחה מאחר שבאואר היה בראש "רשימת המוות" של אנשי האס אס בהם תוכנן להתנקש על ידי מנהיג המרד, אלכסנדר פצ'רסקי. על המרד היה להתחיל מוקדם מהתכנון, מאחר שבאואר גם חזר מחלמנו מוקדם מצפוי. עם הגעתו למחנה, גילה שאיש האס אס רודולף בקמן חוסל, והחל לירות בשני יהודים שפרקו את משאיתו. קולות הירי גרמו לפצ'רסקי לפתוח במרד מוקדם מהרצוי.
לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סוף המלחמה, באואר נעצר באוסטריה על ידי צבא ארצות הברית והוחזק במחנה שבוי מלחמה עד לשנת 1946. זמן קצר לאחר מכן חזר לברלין שם מצא תעסוקה כפועל ועבד בניקוי הריסות המלחמה.
הוא נעצר בשנת 1949 לאחר ששני אסירים לשעבר מסוביבור, סמואל לרר ואסתר ראב, זיהו אותו במקרה במגרש ירידים ברובע קרויצברג של מערב ברלין. כשאסתר ראב התעמתה עמו ביריד אמר לה "איך זה שאת עדיין בחיים?". הוא נעצר זמן קצר לאחר תקרית זו ומשפטו החל בשנה שלאחר מכן.
במהלך המשפט, באואר טען להגנתו כי רק עבד כנהג משאית במחנה ונשא סחורות לאסירי המחנה ולשומריו הגרמנים והאוקראינים. הוא הודה שידע על הרצח ההמוני בסוביבור, אך טען שמעולם לא לקח בו חלק או היה מעורב במעשי אכזריות. לטובתו העידו שני שומרים לשעבר במחנה, הוברט גומרסקי ויוהאן קליר.
בית המשפט הרשיע את באואר בהסתמך על עדותם של ארבעה עדי ראייה שהצליחו להימלט מסוביבור. הם זיהו אותו כ"גזמייסטר" מסוביבור, שלא רק שהפעיל את תאי הגזים במחנה אלא גם היה מעורב ברצח המוני ביריות וכן במגוון פעילויות אכזריות אקראיות נגד אסירי המחנה וקורבנותיו בדרך לתא הגזים.
ב-8 במאי 1950 דן בית המשפט את באואר למוות בגין פשעים נגד האנושות. מאחר שעונש מוות הוצא מחוץ לחוק בגרמניה המערבית, גזר דינו הומר אוטומטית למאסר עולם. הוא ריצה 21 שנות מאסר בכלא אחד בברלין ואת היתר בבית כלא אחר בעיר. במהלך מאסרו הוא הודה בסיוע שלו לרצח המוני בסוביבור ולעיתים אף העיד נגד עמיתיו לשעבר מהאס אס.
באואר מת בבית כלא בברלין ב-4 בפברואר 1980.
ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"בדרך כלל הורדת הבגדים עברה חלק. לבסוף, היהודים נלקחו דרך "הצינור" למחנה III - מחנה ההשמדה האמיתי. המשלוח דרך "הצינור" התנהל כלהלן: איש אס-אס אחד עמד בראש וחמישה או שישה מלווים אוקראינים היו מאחור והאיצו ביהודים. הנשים נלקחו דרך צריף שבו גזזו את שערן. במחנה III היהודים התקבלו על ידי אנשי אס-אס...כפי שכבר ציינתי, המנוע הופעל על ידי גו[ט]רינגר ועל ידי אחד מהמלווים האוקראינים שאת שמו אני לא זוכר. אז היהודים שנרצחו בגז הוצאו..."[דרוש מקור]
"אני הואשמתי באחריות למותן של הילדות היהודיות רות וגיזלה, שגרו במה שנקרא בית היערן. כפי שידוע, שתי בנות אלה גרו בבית היערן, ואנשי האס אס ביקרו אותן לעתים קרובות. אורגיות נערכו שם. קורט בולנדר, פרנץ שטנגל, גוסטב וגנר ושטויבל ביקרו אצלן. אני גרתי בקומה שמעליהן ובשל מסיבות אלה לא יכולתי להירדם לאחר שחזרתי ממסע..."[דרוש מקור]
"אני לא יכול שלא להכליל אף אחד מאנשי צוות סוביבור בהשתתפות במבצע ההשמדה. היינו "אחוות דם" בארץ זרה"[דרוש מקור]
"היינו קבוצה של "חברים קושרים" בארץ זרה, מוקפים במתנדבים אוקראינים בהם לא יכולנו לבטוח...הקשר בינינו היה כה חזק עד שקרל פרנצל, שטנגל, ווגנר – כולנו ענדנו טבעות אס-אס מיוחדות. טבעות אלה חולקו לאנשי הצוות כסמל בו ניתן לזהות את ה"קושרים". בנוסף, המשימות במחנה נחלקו. כל אחד מאתנו בשלב מסוים ביצע חובה בסוביבור (שמירה, הפשטת אסירים והרג בגז)"[דרוש מקור]
"אני מעריך שמספר היהודים שנרצחו בגז בסוביבור נע סביב 350,000. בקנטינה של סוביבור שמעתי פעם שיחה בין קרל פרנצל, פרנץ שטנגל, וגוסטב וגנר. הם דנו במספר הקורבנות במחנות ההשמדה בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור, והביעו את צערם שסוביבור במקום האחרון בתחרות"[דרוש מקור]
