אצבע הדק

אצבע הדק
Trigger finger

תחום	רפואה פלסטית
שכיחות	יחסית נפוץ
סיבות	פציעות חוזרות, סוכרת, מחלות כליה, מחלות הקשורות בבלוטת התריס, מחלות דלקתיות. ייתכן שגם שבר או גידול
תסמינים	"נעילת" האמצע, כאב עז
אבחון	על פי הסימפטומים
טיפול	מנוחה, קיבוע האצבע, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, זריקות סטרואידים, ניתוח
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	1244693
MeSH	D052582
סיווגים
ICD-10	M65.3
ICD-11	FB40.4

אצבע הדק (באנגלית נקרא גם: Stenosing Tenosynovitis) הוא מונח רפואי שמתייחס למצב פתולוגי שבו אחת מאצבעות כף היד נתקעת במצב כיפוף. כאשר היא נתונה במצב כזה, ניסיון להניע את האצבע עלול לגרום לה להתיישר או להתכופף בבת אחת, בדומה להדק של כלי ירייה, שנמשך ומשתחרר במהירות. על כן השם "אצבע הדק".

שמו הנוסף, Stenosing Tenosynovitis, מצביע על התהליך הפתולוגי שעובר על האצבע: היצרות של הגיד על-רקע תהליך דלקתי, שמתלקח במעטפת הגיד, ומצר את החלל שבין המעטפת לגיד עצמו.

תסמינים

• נוקשות וקשיחות של האצבע, בעיקר בשעות הבוקר.
• תחושת פריקה, 'קליק', או 'קנאק' שמורגשים בהנעת האצבע.
• רגישות בבסיס האצבע, בצד הפנימי של כף היד, ולעיתים הופעת גבשוש (Nodule) באזור.
• נעילה של האצבע במנח כיפוף, ואז יישור שלה באחת.
• נעילה של האצבע המנח כיפוף, ללא יישור של האצבע.

אטיולוגיה

הגידים הם הרקמה הפיברוטית שמחברת את השרירים לעצמות (להבדיל מרצועות, שמחברות בין עצם אחת לאחרת). כל גיד עטוף במעטפת שתכליתה להגן עליו ולבודד אותו מרקמות אחרות. אצבע הדק מתרחשת כאשר מופיעה דלקת במעטפת הגיד - לעיתים על רקע גירוי יתר בשל שימוש רפטטיבי. הדלקת מפריעה להחלקת הגיד התקינה בתוך המעטפת. גירוי מתמשך של המעטפת יכול לגרום לדלקת כרונית שבסופו של דבר מביאה להצטלקות של המעטפת ולהתעבות שלה. במצב כזה עלולות להופיע על המעטפת גבשושיות שישבשו אף יותר את תנועת הגיד.

אפידמיולוגיה

אצבע הדק היא אחד הגורמים השכיחים ביותר לכאב בכף היד במבוגרים. השכיחות (Prevalence) היא כ-2 אחוזים באוכלוסייה הכללית, והיא גבוהה יחסית בקרב נשים בעשור החמישי או השישי לחייהן.

אבחון

אבחון המחלה לרוב מבוסס על תמונה קלינית אופיינית - היסטוריה של נעילת המפרק, או של 'קנאקים' בתנועת המפרק שמדווחים על ידי המטופל או מודגמים בבדיקה גופנית (כאשר הוא מתבקש לישר את אצבעות כף היד באופן מלא ואז לכופף אותן). אפשרות נוספת היא שהבודק יניח את אצבעותיו על המפרק האינטר-פרינגיאלי הפרוקסימאלי בזמן שהמטופל מתבקש לבצע כיפוף ויישור של האצבע, על מנת לנסות לחוש את ה'קנאק' (או, במקרה שהמפרק תקין, לחוש שהתנועה חלקה). ממצאים נוספים כוללים רגישות בבסיס האצבע המעורבת, בדרך-כלל ישירות מעל הגיד. תיתכן גם גבשושית על הגיד. במקרים נדירים האבחון כרוך בחסימת כאב מקומית. אמצעי הדמיה אינם דרושים באבחון אצבע הדק.

טיפול

מטרת הטיפול באצבע הדק היא להקל על הכאב ולאפשר תנועה חלקה של האצבע הן ביישור שלה והן בכיפופה. מגוון אפשרויות טיפוליות עומדות בפני הרופא, החל מטיפול שמרני ועד התערבות ניתוחית. לרוב, ניסיונות טיפול ראשוניים הם בתרופות ממשפחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs), ובמקרה שאלה אינם מועילים, הזרקה מקומית של גלוקוקורטיקואידים עשויה לעזור. לצד זאת, במקרים שבהם הכאב עז ביותר, או כאשר מדובר באירועים חוזרים ונשנים, קיימת אפשרות לעשות שימוש בגלוקוקורטיקואידים בהזרקה מקומית כבר כ'קו ראשון'. על-פי-רוב, הגלוקוקורטיקואידים המוזרקים (בדרך-כלל מתיל-פרדניזון) מלווים בלידוקאין לאלחוש מקומי, על מנת להפחית את הכאב בהזרקה. על הזריקה אפשר לחזור פעם נוספת שישה שבועות לאחר הזריקה הראשונה, במידת הצורך. לרוב, לא נהוג להזריק גלוקוקורטיקואידים מקומיים יותר משלוש פעמים. הרוב המכריע של המטופלים חווים שיפור משמעותי כבר לאחר זריקה אחת.

שחרור ניתוחי של הגיד לרוב שמור לאותם מטופלים שלא הועיל להם הטיפול בנוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, ושכשל ניסיון טיפול (או ניסיונות טיפול) בגלוקוקורטיקואידים. הניתוח יכול להתבצע או בחשיפה חלקית של הגיד בהנחיית אולטרה-סאונד, או בחשיפה מלאה שלו. אחוזי ההישנות לאחר הניתוח עומדים על שלושה אחוזים בלבד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אצבע הדק בוויקישיתוף

• הערך "אגודל הדק מולד בילדים - Congenital trigger thumb", באתר ויקירפואה

הערות שוליים

סימוכין

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.