אפרים אילני
 | |
| לידה |
1911 פתח תקווה, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1978 (בגיל 67 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל שירות הביטחון הכללי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים |
| תפקידים בשירות | |
| שליח המוסד בארגנטינה | |
| פעולות ומבצעים | |
| לכידת אדולף אייכמן | |
  | |
אפרים אילני (1911–1978) היה איש מודיעין ישראלי, מאבותיה המייסדים של קהילת המודיעין הישראלית, סוכן שירות הביטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. עסק בפעילות מודיעין מאז קום המדינה, ואחר כך כשליח המוסד בארגנטינה. היה חבר בצוות שלכד את אדולף אייכמן.
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד כאפרים נוטרמן ב־1911 בפתח תקווה. בנם של אליעזר נוטרמן וחיה לבית קוריס. האח הבכור מבין שלושה. כשהיה בן 8 נפטר אביו, והמשפחה עברה לנווה צדק, וחיה בעוני רב. אמו של אילני התפרנסה כמחלקת חלב, ובעודו ילד, הצטרף אליה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. מילדות התגלה אצלו כישרון הלימוד, ובפרט הכישרון ללימוד שפות.
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוגר האוניברסיטה העברית בלימודי מזרחנות, ופילולוגיה. למד ערבית, ובהמשך שפות נוספות. שלט שליטה מלאה ב־13 שפות, דבר שסייע לו רבות בהמשך חייו כאיש מודיעין. בזמן לימודיו, התפרנס מעבודתו כמתרגם בקונסוליה הצ'כית.
פעילות ביטחונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תום לימודיו, הצטרף להגנה, כמומחה לשפה ולתרבות הערבית. כמי שהיה בקיא בדיאלקטים השונים של הערבית שהיו בשימוש בארץ, הוא יצר קשר עם ההנהגה הערבית המקומית, לטובת האינטרסים של המדינה שבדרך. במקביל לשירותו בהגנה, הוא עבד כאזרח בצבא הבריטי, במפקדת חיל ההנדסה, בירושלים. הוא ניצל את עבודתו בצבא כדי להבריח אקדחים מהצבא הבריטי להגנה.
במלחמת השחרור גויס לחיל ההנדסה, עקב שירותו האזרחי בחיל ההנדסה הבריטי. בתום המלחמה עם קום המדינה הוחלט לעשות שימוש נרחב יותר בידיעותיו בערבית, והוא גויס לשִׁין-בֵּית (מאוחר יותר השב"כ). הוא שימש כמזכיר ועדת השירותים המיוחדים, שבראשה עמד חברו איסר הראל. בשנת 1955 נשלח לארגנטינה, כנציג המוסד, תחת כיסוי כמזכיר שני בשגרירות ישראל. הוא שימש בתפקיד זה עד סוף 1958[1]. בשנת 1960, שנה לאחר שסיים את שירותו בארגנטינה, היה הראשון שגויס על ידי איסר הראל לצוות החטיפה של אדולף אייכמן, הן כ"אנציקלופדיה אנושית" לענייני ארגנטינה ובואנוס איירס, והן כדי לשמש ככוח חלוץ בארגנטינה, לניהול כל העניינים הלוגיסטיים הנדרשים לחטיפה. נסיעתו הייתה בשמו האמיתי, כמזכיר משלחת משרד החוץ לחגיגות ה־150 לעצמאות ארגנטינה.
לאחר מכן עמד בראש מדור "מחקר אפריקה" במוסד.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא התחתן עם חמדה לבית סבירסקי (בתו של הפרדסן משה סבירסקי), ולזוג נולדו שני ילדים ו6 נכדים. אילני נפטר בתל אביב ב־1978.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איסר הראל, "הבית ברחוב גריבלדי", ספרית מעריב, 1975
- ניל בסקומב, "המצוד אחרי אייכמן", ידיעות אחרונות, 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בחברה ובמשפחה, הַבֹּקֶר, 16 בדצמבר 1958