אסתר וייסבלום

אסתר וייסבלום (בפולנית: Estusia/Esterka Wajcblum; באנגלית: Ester Wajcblum;‏ ‏1924 – 1944) הייתה לוחמת התנגדות יהודית בשואה במחתרת היהודית באושוויץ, ואחת מארבע הנשים שהוצאו להורג בתלייה באושוויץ, עקב תפקידה במרד הזונדרקומנדו ב-7 באוקטובר 1944.

ביוגרפיה

אסתר וייסבלום נולדה למשפחה יהודייה, מתבוללת מהמעמד הבינוני בוורשה, פולין, ליעקב וייסבלום ורבקה לבית יגלום, שניהם חרשים. הייתה לה אחות גדולה, סבינה, ואחות צעירה, אנה היילמן (חנק'ה וייסבלום).

יעקב נולד בורשה בשנת 1887, הוא היה בעל בית חרושת (Snycerpol) בוורשה שהעסיק עובדים חרשים לייצור מלאכת יד מעץ. אביה הציג  בתערוכה העולמית של פריז את מוצרי המפעל בשנת 1936. מוצריו הוצגו גם ביריד העולמי של ניו יורק בשנת 1939. רבקה נולדה בשנת 1898 בפרוז'ני, פולין. כשהילדים היו קטנים יותר, הייתה להם מטפלת שהייתה גם היא חירשת. אסתר ואחיותיה למדו בבית ספר קתולי נחשב מתקדם, בית הספר קיבל גם יהודים ולא היו השפעות על המרת הדת בפרוץ המלחמה אנה וייסבלום הייתה בת 11 ואסתר ויסבלום הייתה בת 15.

אחותה הגדולה, סבינה ברחה מהשואה עם המורה לשעבר ובעלה לעתיד, מייטק. הם שרדו על ידי בריחה לברית המועצות ולאחר מכן התיישבו בשוודיה.

בגטו ורשה

המשפחה, למעט סבינה שנישאה ועזבה את פולין, נאלצה להיכנס לגטו ורשה ובמאי 1943 גורשה למיידנק שם נרצחו הוריהן של אסתר ואנה.

אסתר, אנה וההורים שלהם התגוררו באזור שהפך לחק מגטו ורשה, בבניין דירות ברחוב מילה 38, ממש בהמשך הרחוב ממילה 18, מטה ה - ZOB (הארגון היהודי הלוחם - Zydowska Organizacja Bjojowa), בראשות מרדכי אנילביץ'.

לאחר שהתחילו הגירושים מגטו ורשה, היה גם יעקב וייסבלום  (אבא של אסתר) היה צפוי להישלח לטרבלינקה. אך ההאופטמן היה מעוניין שהוא ימשיך בעבודתה ולא יגורש. האופטמן סידר לו ולמשפחתו מגורים בבית הספר מחוץ לגטו. לאחר זמן מסוים הם חזרו לגטו ושמה נערכה סלקציה הם הופרדו מהורים שלהם אסתר ואנה נשלחו לאושוייץ בספטמבר 1943.

פסל לזכר רוז'ה רובוטה, אלה גרטנר, אסתר וייסבלום, ורגינה ספירשטיין, ארבע נשים יהודיות שסייעו למרד הזונדרקומנדו באושוויץ, מרד שהתקיים ב–7 באוקטובר 1944. הפסל מוצב בגן הפסלים ביד ושם. הפסל: יוסף סלומון. גרניט, 1989.

השתתפותה במרד הזונדרקומנדו

אסתר ואנה הועברו לאושוויץ-בירקנאו בספטמבר 1943. עם הגעתן, הוצבו לעבודות כפייה בחדר אבק השריפה של Weichsel-Union-Metalwerke (מפעל התחמושת "אוניון").

הפרטים על המרד היחדי שפרץ באושוייץ לא היו ידועים זמן, וגם היום קיימים גרסות שונות בקשר לאירעים הללו. הסיבה היא קודם כל שנרצחו למעלה מ-500 אנשי הזונדרקומדו ואיש מין המשתתפים בפועל במרד לא נותר בחיים.

האחיות (אסתר ואנה) הצטרפו למחתרת בזמן שעבדו במפעל התחמושת. אסתר, אנה ואסירים אחרים, כולל אלה גרטנר, רגינה ספירשטיין, ורוז מת' הבריחו אבק שריפה מהמפעל ונתנו אותו לחברת המחתרת רוז'ה רובוטה. רובוטה, שעבדה במיון פריטי לבוש בבירקנאו, נתנה את אבק השריפה לזונדרקומנדו, קבוצה של אסירי מחנות המוות שנאלצו להעביר את גופות האנשים שנרצחו בתא הגזים למשרפות.

אנה וייסבלום, אחותה הצעירה של אסתר, כתבה כעבור מספר שנים:

"החלטנו שלא נאפשר שיקחו אותנו ללא מאבק [...] אבל השריפה היה בידינו. חשבנו: אנחנו יכולות להשתמש בו! מישהי בקבוצה ידעה שהזונדרקומנדו מתכננים למרוד. אמרנו: בואו ניתן להם את אבק השריפה!".

לאסתר הייתה גישה ישירה לאבק השריפה ואחותה שכנעה אותה לעשות זאת. אלה גרטנר הסבירה לאחיות וייסבלום. (אסתר וייסבלום וחנה וייסבלום)

את הצורך באבק השריפה בשביל המרידה המתוכננת. המקור להשגת אבק השריפה היה ה"פולווראום", המקום היחיד באוניון שהייתה בו גישה אל אבק השריפה.

החדר היה קטן, מסודר וסגור, שרק מנהל העבודה הגרמני ואסירות שעבדו בו הורשו להיכנס אליו. העדויות על מספרן ושמותיהן של נשים שעבדו בו חלקיות ואף סותרות. אך, עולה מהן שב"פולווראום" עבדו שמונה או תשע נשים קבועות ביניהן אסתר וייסבלום, רוז'ה רוברטה, רוז מת', רגינה ספירשטיין אלה גרטנר, הדסה זלוטניצקה, מרתה בינדיגר, גניה פישר, אינגה פרנק ואילזה ואנטיצ'קה.

גנבת אבק השריפה והוצאתו מחדר היו כרוכות בקשיים רבים, משום שאבק השריפה נשקל בדייקנות. לדברי רוז מת':

"שלושתנו יכולנו לאסוף כשתי כפיות מדי יום" אך, וייסבלום הציעה "לגנוב את אבק השריפה ישירות מתוך הכספת חסינת האש שבה אוחסן, כאשר המנהל השאיר את המפתחות על השולחן או שכח לנעול את הכספת".

העובדות ב"פולווראום" עברו חיפוש גופני, ולכן הן הוציאו את אבק שריפה מין החדר בעורמה. הילמן העמידה פנים כי הוטל עליה לפנות את פחי אשפה במפעל. פעם אחת ביום הייתה נגשת גם ל"פולווראום" ומקבלת מאחותה קופסה מלאה באשפה כדי לרוקנה בפח. אסתר וייסבלום החביאה בה כמויות זעירות של אבק שריפה עטופות בפיסות בד וקשורות בחוט. זה היה האות לאלה גרטנר ולפגוש אותי בשירותים שם חילקנו בינינו את אבק השריפה, במהלך התקוממות הצליחו האסירים להרוג ארבעה אנשי אס אס ולפוצץ את גג קרמטוריום III.

בשנת 1944 בחודש ספטמבר, 200 אנשי הזונדרקומנדו נרצחו. שאר אנשי הזונדרקומנדו ידעו שגורלם זהה. הם החליטו להתקומם וב-7 באוקטובר 1944 והשתמשו באבק השריפה כדי לפוצץ את הקרמטוריום הרביעי בבירקנאו, הן פרצו את גדרות המחנה, ופתחו במנוסה.

התקוממות דוכאה באותו היום וכל המתמרדים נהרגו. שלטונות המחנה חקרו את מקרה המרד, והם חשפו שאבק שריפה שפוצץ את הקרמטוריום נמצא בבית החורשת לתחמושת "אוניון" הסמוך.

חקירות שערכו הגרמנים לאחר דיכוי המרד הובילו לארבע אסירות יהודיות: אלה גרטנר אסתר וייסבלום רגינה ספירשטיין ורוזה רובוטה, הן נעצרו ועונו בעוון תפקידן במרד. למרות חקירות רבות ועינויים קשים הן לא הסגירו פרטים על משתתפים נוספים בהתקוממות.

אנה היילמן שהייתה עדה לתלייה של אסתר וייסבלום מספרת: "הייתי היסטרית לאחר מה שקרה לאסטושיה (אסתר) ורק הודות לעזרתן של מרתה והבנות האחרות הצלחתי להחזיק מעמד, אסטושיה הייתה נתונה באותם ימים לחקירתיהם האכזרית של אנשי "המחלקה הפולטית" (הגסטפו) באושוויץ, והיה ברור שגורלה נחרץ".

הוצאתה הפומבית להורג

ב-6 בינואר 1945, שלושה שבועות לפני שחרור מחנה אושוויץ על ידי הצבא האדום, הוצאה אסתר להורג בתלייה בחצר המחנה, יחד עם שלוש חברותיה. ארבע הנשים הוצאו להורג בפומבי ואסירות אחרות היו עדות לו.

אחותה, אנה שרדה והועברה לתת-מחנה של ראוונסבריק בשם נוישטט-גלווה (Neustadt-Glewe). המחנה שוחרר במאי 1945, כשאנה הייתה בת שש עשרה.

הנצחה

בשנת 2013 נחנך גל-עד לזכרן של ארבע הנשים באתר "יד-זיכרון לקדושי זגלמביה" :

"לזכר ארבע גיבורות המחתרת היהודית באושוויץ-בירקנאו

אלה גרטנר (זגלמביה)

אסתר וייסבלום (ורשה)

רגינה ספירשטיין (זגלמביה)

רוזה רובוטה (צ'אחנוב)

ב-7 באוקטובר 1944 פרץ בבירקנאו מרד הזונדרקומנדו - עובדי הכפייה  שפינו את הגופות מתוך תאי הגזים ושרפו אותן. ארבעת הנשים צעירות שעבדו בבית החרושת "אוניון" הבריחו למורדים אבקת שרפה ששמשה לפיצוץ אחת המשרפות. הגרמנים דכאו את המרד באכזריות וב-6 בינואר 1945 תלו את ארבעת הנשים בפומבי."

קישורים חיצוניים

• ראיון עם אנה (האנקה) וייסבלום היילמן, חברת ההתנגדות, משתתפת במרד וניצולת שואה
• על פועלה של וייסבלום במרד הזונדרקומנדו באושוויץ, באתר יד ושם
• אתר על חיה של אחותה, אנה (האנקה) וייסבלום היילמן וחייהן בזמן המלחמה
• על וייסבלום בכתב העת המקוון "בשביל הזיכרון" באתר יד ושם, ע' 36.