אנטון שמיד (חסיד אומות העולם)
_-_ID_card.jpg) | |
| לידה |
9 בינואר 1900 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
13 באפריל 1942 (בגיל 42) וילנה, אוסטלנד |
| מקום קבורה |
Antakalnis Cemetery |
| מדינה |
אוסטריה |
| מקצוע |
חייל, איש צבא |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (13 באוקטובר 1964) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אנטון שמיד |
  | |
אנטון שמיד (בגרמנית: Anton Schmid; 9 בינואר 1900 – 13 באפריל 1942) היה חייל ורמאכט ממוצא אוסטרי שסייע ליהודי ביאליסטוק בזמן השואה והוכר כחסיד אומות העולם.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמיד היה חשמלאי שבבעלותו חנות רדיו קטנה בווינה. הוא לא השתייך לאף מפלגה, ולאחר ה"אנשלוס" סייע למספר יהודים לצאת מאוסטריה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, גויס לוורמאכט, ואחרי תקופה בשירות הגיע לדרגת פלדוובל (מקביל לדרגת סמל ראשון בצה"ל). בסתיו 1941 הוצב ליד וילנה, ביחידה שתפקידה היה לאסוף חיילים גרמנים שנותקו מיחידותיהם. הוא היה עד לכינוס היהודים בגטאות, ולהשמדתם של אלפי גברים, נשים וילדים בפונאר. במכתב לאשתו, סטפי, תיאר את האימה שבמראה הרצח ההמוני, ואת "הילדים שהוכו בדרכם אל המוות". הוא המשיך וכתב - "את יודעת שלבי רך. איני יכול שלא לסייע להם".
באוקטובר 1941 החל שמיד לסייע ליהודים, הסתיר אותם וסיפק להם דרכונים מזויפים. בין היתר סייע למנהיג המחתרת מרדכי טננבוים להעביר את אנשיו מווילנה לביאליסטוק, שם סייע לארגן את המחתרת היהודית. במהלך משפט אייכמן העיד אבא קובנר כי שמיד סייע למחתרת להעביר את לוחמיה לביאליסטוק, ולשם כך העניק להם תעודות מזויפות ואף מכוניות צבאיות. קובנר דיבר בעדותו על אנטון שמיד כ"אחת הפרשיות המופלאות והנדירות בקורות הימים ההם".
פעולת הרצח בפונאר הייתה ראשונית מסוגה. אנשי המחתרת היהודית בווילנה רצו להאמין כי ייתכן שהשמדת היהודים היא מדיניות מקומית התלויה במפקד זה או אחר. בשיחה עם קובנר, בינואר 1942, כאשר נשאל שמיד מיהו מארגן ההשמדה, והאם פעולת העברת אנשי המחתרת מווילנה לביאליסטוק, הכרוכה בסיכון רב, אינה לשווא, שכן גם גורל יהודי ביאליסטוק נחרץ להשמדה, השיב שמיד כי ישנו "כלב אחד" ושמו אייכמן, והוא המארגן את השמדת היהודים[1].
שמיד נעצר בינואר 1942. ב-25 בפברואר הועמד בפני בית דין צבאי והואשם בהברחת יהודים מהגטו. הוא נמצא אשם ונידון למוות. הוא הוצא להורג בירייה בווילנה, ב-13 באפריל 1942, ונקבר בשולי בית העלמין הצבאי אנטוקול בעיר.
במכתבו האחרון לאשתו כתב:..."פעלתי כבן אדם ולא רציתי לפגוע באף אחד"[2].
מעריכים כי סייע להציל כ-250 יהודים, גברים נשים וילדים.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוסד יד ושם הכיר בשמיד כחסיד אומות העולם בשנת 1967.
- עיריית וינה קראה על שמו טיילת לאורך גדת תעלת הדנובה וכן שיכון מגורים בשכונה בה החזיק את חנותו.
- בשנת 1968 שידר הערוץ השני של גרמניה (ZDF) את הסרט התיעודי "סמל ראשון שמיד".
- ביום השנה לניצחון בעלות הברית, 8 במאי 2000, שינה הבונדסוור את שמו של המחנה של בית הספר לנ"מ ברנדסבורג ל"מחנה הסמל שמיד". בפעולה זו ישנה סמליות רבה, שכן עד לשנת 2000 נקרא המחנה על שם קצין הלופטוואפה גנרלאוברסט גינתר רידל, שלחם בשתי מלחמות העולם. בקראו את המחנה על שם שמיד העדיף הצבא הגרמני הנצחתו של סמל שהציל יהודים בשואה, על פני הנצחת הגנרל.
- עיריית חיפה הנציחה את שמו בכיכר ליד המושבה הגרמנית[3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפורו של אנטון שמיד באתר יד ושם
- סיפורו של אנטון שמיד (באנגלית)
- השואה - גבורה והישרדות, סיפורו של סמל אנטון שמיד (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עדותו של אבא קובנר במשפט אייכמן בנוגע לשמיד
- ^ Arno Lustiger: Feldwebel Anton Schmid. In: Wolfram Wette (Hrsg.): Retter in Uniform..., Frankfurt/ M 2002, ISBN 3-596-15221-6, S. 63
- ^ אמציה פלד, כיכר אנטון שמידט, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה